ד. לעולם שבחוץ

היום, כפי שסיפרתי, אני עומד לקבל את המנה השניה של החיסון. מה שאומר שעוד שבוע אהיה מוכר כמתחסן. לא ידעתי עד כמה העיתוי המדוייק יהיה משמעותי, אבל מתברר שזה יוצא מאד משמעותי, כאשר ביום ששי הבא יחול פורים, ובעצם בליל פורים כבר אוכל ללכת לבית הכנסת הקבוע שלי, שכפי שהודיעו נפתח לפי כללי "תו ירוק". השבת, לצערי, אצטרך למצוא פתרון אחר לתפילות, כיוון שכאמור אקבל כבר את מנת החיסון השניה אבל לא יעבור שבוע ממנה, מה שנדרש לפי הכללים. אני בכל זאת מאד מתרגש מהמחשבה לשוב אל בית הכנסת לאחר שבועות ארוכים, לאחר הפסקה מחודשת.

מעבר לזה, כיף לפתוח הבוקר את אתרי החדשות, ולראות כותרת ראשית שלא קשורה לקורונה ולא קשורה לפוליטיקה, אלא רק למזג האוויר, ובסך הכל מבחינה חיובית. חג השלג הגיע לארץ, לשמחת תושבי ובעיקר ילדי צפון הארץ, אבל גם ירושלים קיבלה את חלקה. 

הבן הגדול של י. שנמצא בפנימיה בירושלים, שיתף את ההתלהבות שלו בקבוצת הווטסאפ המשפחתית. אני לא בטוח שזו הפעם הראשונה שהוא חווה את השלג, כי נדמה לי שבשנים קודמות בהן הוא היה מבוגר מספיק לקחו אותו לראות את השלג בירושלים, אבל אני מניח שהפעם זה שונה כשהוא חווה את זה יחד עם חברים וללא המשפחה. במידה מסויימת אני מצטער על כך שלי אין את האפשרות לקחת יום חופש מהעבודה ופשוט לנסוע ליהנות מהשלג. עד היום חוויתי רק פעמיים את חוויית השלג בחיים שלי, הפעם הראשונה הייתה לפני כמעט 30 שנה, כשעוד למדתי בבית הספר היסודי, אז ביום של שלג בירושלים, חברה של אמא שלי הציעה לה לקחת את הילדים לחוות את השלג, ובאמת נסענו כולנו לירושלים לחוות את חוויית השלג. הפעם השניה, הייתה השנה שעברה, אז ט. ואני לקחנו יומיים חופשה, עשינו לילה במלון בצפת, ובמסגרת העסקה היה כלול גם כרטיס כניסה לאתר החרמון. עוד דיברנו אז על חופשת הקיץ המתוכננת שלנו, ומי ידע שרק שבועות בודדים לאחר מכן כל תכנון של חופשה יהיה בגדר חלום רחוק, ואפילו עכשיו, בהקשר לחלקו הראשון של הפוסט, עדיין מוקדם לדבר על חופשה של ממש בבית מלון עם כל הפינוקים, גם אם לינה תהיה אפשרית. 

בינתיים, אני רק מקווה שהכללים לא ישתנו שוב, ובפסח השנה נוכל לחגוג שוב עם כל המשפחה, כולל י. ול. והילדים שלהם, שהגדול מביניהם (זה שהזכרתי) אפילו לא פגש עדיין במציאות את בנות הדודה שלו שתהיינה עד אז כברכמעט בנות ארבעה חודשים.