שתי כותרות שהן בעצם באותו עניין, משכו את תשומת לבי הבוקר באתרי האינטרנט החדשותיים השונים. האחת עוסקת בפסיקץ בג"ץ כי יש להכיר בגיור רפורמי לצורך זכאות לאזרחות ישראלית, והשניה עוסקת בהתבטאות של חבר כנסת נגד הגיורים הנעשים בצה"ל.
שתי כותרות שבמידת מה מחזירות את הדיון לשאלה שנדמה היה לכאורה שנפתרה כבר לפני עשרות שנים וזכתה לכינוי "שאלת מיהו יהודי". לגבי הנושא הראשון, פסיקת בג"ץ, אפשר לתקוף אותה מכמה כיוונים. הכיוון הראשון הוא ששוב, ישנה התערבות משפטית בנושא שלמעשה לא אמור להיות "שפיט". ישנה הגדרה חוקית שאמורה להיות ברורה, לפיה אזרחות ישראלית לפי חוק השבות ניתנת לכל יהודי שיהודי הוא מי שנולד לאם יהודיה או התגייר כהלכה (ישנה תוספת שמכונה "סעיף הנכד" אבל בה לא אעסוק). השאלה היא איזה גיור צריך להיות מוכר. לטעמי, ובכך אין פשרות, אין דבר כזה "גיור רפורמי". יהודים שקוראים לעצמם רפורמיים, הם אמנם בחלקם הגדול יהודים לפי ההלכה, אבל בעיני בהחלט לא יכולים להגדיר את הפרקטיקה שהם נוקטים בה כ"יהדות". רבים ממנהיגי מדינת ישראל בעבר הבינו את זה היטב, וידועה התבטאות של בן גוריון לפיה "בית הכנסת שאינו מתפלל בו הוא אורתודוכסי". אין דבר כזה "זרמים" ביהדות בעיני, יש יהודים שומרי מצוות וכאלו שאינם שומרי מצוות, אבל אי אפשר לטעון שיש דרך אחרת להיות שומר מצוות. אני כבר לא מדבר על הסכנה שבהכרה כזאת והגעה של כל מיני גורמים אינטרסנטיים שמעוניינים מסיבות כאלו ואחרות באזרחות ישראלית, שיוכלו ככל הנראה אם לא תיסתם חוקית הפרצה הזאת באופן שלא יאפשר ערעור משפטי לנצל את זה לקבלת אזרחות ישראלית שתקנה להם זכויות רבות. ורק להזכיר, יש בכך לא מעט צביעות, כאשר התנועה הרפורמית בעצמה, לפחות בראשית דרכה, ובמידה רבה עד היום, ספק אם הייתה תומכת בהקמתה של מדינת ישראל או של מדינה יהודית בכלל, לפי הידוע לי התפיסה הרפורמית דגלה בהשתלבות עד כמה שניתן במרחב בו חי אותו "יהודי רפורמי". כך שמי שלא חי מלכתחילה במדינת ישראל לא אמור בכלל לרצות להיות אזרח של מדינת ישראל. יש בכך עזות מצח לא קטנה, בדרישה הזאת, כשברור שאם חלילה יהיה מצב שבו לא תמשיך להתקיים מדינת ישראל, הרי שסביר להניח שאותה תנועה רפורמית לא תמשיך בתמיכה ובשאיפה להקמת מדינה יהודית ולא תמשיך בתפילות לכך, כפי שלא נהגה למעשה במהלך ההיסטוריה.
ולעניין השני. יש עזות מצח רבה לא פחות בפסילה גורפת של הגיורים הנעשים בצה"ל, בוודאי לא כאשר לא מודעים לעובדות ולתהליך כמו שצריך. אמנם אני לא מכיר את התהליך מקרוב, אבל יודע עליו מספיק כדי לדעת שמדובר בתהליך גיור הלכתי ואמיתי לכל דבר ועניין. נתקלתי לא פעם ולא פעמיים, בבית הכנסת שלי, באנשים שמלווים את המתגיירים בתהליך, כפי שנדרש מכל מתגייר ליווי של משפחה שומרת מצוות שתדריך אותו. אותם מתגיירים, לפחות במהלך תהליך הגיור מתחייבים לשמירת מצוות, הם שומרים שבת וכשרות, הם מקפידים על התפילות לפחות בשבתות ובימים טובים, כפי שכאמור ראיתי מקרוב לא פעם ולא פעמיים. אני לא יודע מה חלק מהם עושים ואולי אפילו חלק גדול לאחר השלמת הליך הגיור וקבלת תעודת הגיור הרשמית, אבל לפחות עד אז הם משלימים את התהליך כהלכה במלואו.
אני לא מתייחס לעובדה, שרבים מהמתגיירים באופן זה, הם כאלו שאביהם יהודי ונחשבים ל"זרע ישראל" ולפיכך ראויים להקלות. אני גם לא מדבר על זה שאם חלילה יוחלט לא להכיר בגיורים כאלו זה יוביל לבעיות הרבה יותר חמורות של לא יהודים שברור שיתאפשר להם לחיות במדינת ישראל והבעיה תהיה כשירצו להתחתן ולהקים משפחה שזה דבר שלא יתאפשר להם או שחמור מכך יתחתנו ללא הכרה רשמית במדינת ישראל דרך נישואין אזרחיים וכו' ורק יעבירו את הבעיה לדור הבא. אני לא אומר שזו סיבה להקל בגיורים הצבאיים, שכאמור מהיכרותי עם משפחות מלוות של גרים אלו הם לא מקלים בכלל, אבל כן חושב שחשוב להכיר במתגיירים כיהודים גם אם אחר כך הם לא ממשיכים בדיוק לשמור תורה ומצוות. ובכלל יש בעיה בעיני לפסול למפרע גיור שנעשה כהלכה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
