תופעה לא נחמדה במדינת ישראל, היא שכל פעם שאדם מועמד לקידום לתפקיד משמעותי במיוחד, או מועמד או נבחר לזכיה בפרס נחשב, פתאום צצות כל מיני טענות על התנהלות לא ראויה בעברו, במקרים רבים שנים קודם לכן. בדרך כלל, מספיק עצם העלאת הטענות, גם אם הן מוכחות מאוחר יותר כלא נכונות, כדי שהמואשם יוותר על המינוי, הכיבוד או הפרס.
הקורבן הפעם לאירוע מסוג זה, היה יהודה משי זהב, שנבחר לקבל את פרס ישראל על מפעל חיים, ועלו נגדו טענות על אירועים שונים של תקיפה מינית שלכאורה היה מעורב בהם. כאמור, אני לא יודע אם האירועים התיישנו או לא, ואם היה בהם ממש, אבל עדיין די בכך כדי שהוא החליט לוותר על הפרס.
אסייג ואומר, שבמקרה זה, כפי שקראתי הבוקר, תיפתח ככל הנראה בדיקה ואפילו חקירה פלילית, כך שייתכן שיש בדברים ממש, אבל בכל זאת, אני רואה את זה כחלק מתרבות פסולה בעיני, של שתיקה עד לרגע שבו הפוגע לכאורה מועמד לתפקיד בכיר או לכיבוד נחשב, ורק אז חשיפה של הסיפור, גם אם הוא מלפני שנים רבות.
נוח וקל לסכל כך את מתן הקידום או הכבוד לכל אדם שכזה, כי ממילא אין צורך בהוכחות בשלב זה, והרבה פעמים די בהאשמה שעדיין לא התבססה כדי שהמדובר יוותר על המינוי או על הכיבוד, וגם אם יוכח בהמשך שלא היה דבר, עדיין הויתור הוא משמעותי ולא יוכל לקבל מחדש מה שויתר עליו.
במקרה של יהודה משי זהב, כך אני קורא הבוקר, העניין מורכב הרבה יותר. היו עדויות בעבר, ואפילו לא מעטות, כך שכנראה שבמקרה זה אין עשן בלי אש, ויש כבר מי שמתחרטים על כך שלא סיפרו בעבר ולא פרסמו בעבר את הנושא.
מצד שני, דווקא האדם שבנדון, הוא אולי הדוגמא הטובה ביותר לאדם ששינה את כל אורחות חייו ותפיסת עולמו במהלך השנים. עד לפני מספר שנים, השם יהודה משי זהב, היה מזוהה עם הקיצונים שבקיצונים שבעדה החרדית, הוא זכה לכינוי "קמב"ץ העדה החרדית" המתנגדת באופן קיצוני לעצם קיומה של מדינת ישראל, ומזוהה עם הפגנות אלימות. דווקא האדם הזה, עשה שינוי מהותי בתפיסת העולם שלו, הבנתי שלפחות אחד מבניו התגייס לשירות צבאי, מה שלא מקובל אפילו בקבוצות חרדיות מתונות בהרבה, הוא הדליק משואה בטקס המרכזי של יום העצמאות, והכריז אז בגאון את המלים "לתפארת מדינת ישראל". (מעניין שאז לא עלו הטענות הללו, כאילו הכבוד בהדלקת משואה לא מספיק או שאולי היה הרצון להראות את השינוי שחל בדעותיו של האיש, ועכשיו כשהוא כבר ידוע זה אחרת).
חשוב לי להגיד כי אין בדברים שאני כותב כאן משום רצון להמעיט בערך העדויות, אני לא יודע מה הייתה התנהלותו של האיש בנושאים המדוברים במהלך השנים, אני גם לא מזלזל בקורבנות העברה אם הייתה, אני מבין את הקושי לספר על הפגיעה שחוו שלפעמים רק שנים לאחר מכן אפשר לפתוח את הנושא, אבל אני כן חושב שיש משהו יותר מקצת מוזר בעיתוי הפרסום הזה, וזה חלק מדפוס פעולה בעייתי שקיים במדינת ישראל בשנים האחרונות ובכלל, שמונע לעתים מאנשים ראויים בהחלט, לקבל מינוי בכ ר או פרס חשוב, וכאמור, אי אפשר להשיב להם את מה שנשלל מהם לאחר מכן גם במקרה שבו הטענות מתבררות אחר כך כלא תקפות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
