ד. לעולם שבחוץ

לפני הכל, אני חייב להגיד שאני לא מחבב במיוחד את ירון לונדון, וגם לא את ליהיא גרינר. את הראשון אני לא מחבב מזה שנים רבות. האמת היא, שפעם חיבבתי אותו, לפני יותר מ-30 שנה, אז הכרתי אותו רק כמנחה של תכנית בסגנון תכנית אירוח, שהאורחים בה היו ילדים. רק מאוחר יותר נחשפתי למאמרי הדעה שלו בעיתונות ולהבעת הדעות שלו בפורומים אחרים, ואז הפסקתי לחבב אותו, או ליתר דיוק את הדעות שלו. בשנים האחרונות, גם את האדם עצמו הפסקתי לחבב, לאחר שהתבטאויות שונות שלו היו חריגות גם במסגרת המחשבה המקובלת שעלי או על כל אדם אחר לכבד דעה שונה משלו.

את ליהיא גרינר, אבני בקושי מכיר. שמעתי פה ושם את השם, אבל אני לא עוקב אחריה, ובכלל אין לי אינסטגרם, ואני אפילו לא יודע בדיוק איך להגדיר את האדם הזה, מי היא ומה היא בדיוק במציאות של ימינו מלבד "סלב" או "כוכב רשת", לפחות את ירון לונדון אפשר להגדיר כ"עיתונאי" או "איש תקשורת" תלוי איך מסתכלים על זה.

ואני לא סתם מזכיר את שני השמות הללו יחד, כי שני השמות הללו עלו בימים האחרונים בהקשר להתבטאויות בעייתיות בהקשר לאסון שאירע בהר מירון. 

שוב, אני לא בדיוק שותף לתחושות שלהם, אבל אני יכול בצורה כלשהי להבין אותן. מה שכן, אני בהחלט לא שותף להסתערות שהייתה עליהם לאחר הדברים שאמרו. אני דווקא בעד, שאנשים יביעו את דעותיהם האמיתיות, בלי לחשוש, גם אם הן לא פופולריות. אני משוכנע שדברים דומים נאמרו בלא מעט שיחות סלון ביום ששי בערב, רק שאף אחד לא חשב לתת להם פרסום, אבל השניים הללו כן בחרו לפרסם את הדברים. אם אנחנו בעד חופש ביטוי מלא, אז גם לדברים הלו יש מקום, ואני בספק אם יש באמת לגנות אותם. טוב, במקרה הזה, כנראה צריך להפריד. את הדברים שכתבה גב' גרינר, כפי שצוטטו ומה שראיתי, אולי יש מקום לגנות, כיוון שיש בהם משום פגיעה בהרוגים ובבני משפחותיהם, אבל ירון לונדון בסך הכל ביטא רגשות שאני יכול לשער שלא מעטים שותפים להם, וממרום גילו וממעמדו הוא מרגיש נוח להתבטא בלי לחשוש ובלי לחשוב פעמיים על המשמעות של הדברים שהוא כותב. 

ואם כבר עוסקים בהתבטאויות ברשתות חברתיות, הרי שראיתי משהו, לא קשור עכשיו לנושא הזה, אלא לתקרית אחרת, ובפעם הראשונה שראיתי את זה, מצוטט בדף פייסבוק פופולרי, חשבתי שזו בדיחה לא מוצלחת על חשבונו של הכותב לכאורה, אבל אז קראתי כתבות שונות והבנתי שזו תגובה רצינית ואמיתית, של מי שהיום הוא חבר כנסת, ועד לפני כמה שנים מספר 2 בצה"ל. כבר אמרו לפני שמפחיד לחשוב שאדם כזה כמעט היה רמטכ"ל, אבל לא רק זה, עצם האמירה שלו ברשת החברתית חמורה מכמה בחינות. קודם כל, חמור מאד בעיני שחבר כנסת במדינת ישראל, ודאי כזה שהיה בכיר מאד בצה"ל בוחר כברירת מחדל לתקוף את התנהלותם של חיילי צה"ל. כנראה שבעיניו חייה של אותה אשה עדיפים על חייו של חייל צה"ל, חייל של המדינה שהוא מייצג אותה כחבר בבית הנבחרים שלה. 

שנית, סביר להניח שהוא לא מודע לעובדות כולן, אני משער שהדברים נכתבו לא מתוך היכרות מעמיקה עם מה שאירע בשטח ועם שיקולי המפקידם בשטח. כמי שהיה קצין בכיר בצה"ל, וסביר להניח שלפני  שנים רבות היה לוחם מן השורה בעצמו, ובמרוצת השנים פיקד בעצמו על כוחות לוחמים בסדרי גודל שונים, דווקא הוא צריך להגיר את שיקול הדעת הנדרש במקרים מעין אלו ולחשוב אפילו שלוש פעמים לפני התבטאויות כאלו. אני כבר לא מדבר על ההזדהות האוטומטית עם הצד שכנגד, אני לא אומר שלא ייתכנו מקרים של טעות בשיקול דעת של לוחמים ושל מעשים שלא באמת ראויים , כמו גם אי הבנות, אבל דברים כאלו לוקחים זמן כדי להבין ובוודאי שאי אפשר לחרוץ משפט ישירות ברשתות החברתיות, מה גם שלפי הבנתי במקרה הזה, לא נפל פגם בהתנהלות הכוח. חבל שהייתה אמירה אוממללה כזאת בעיני, של אדם שייתכן שהוא אדם ראוי והגון, אבל באמירה אחת הפך את עצמו לאדם שבעיני ובעיני אנשים אחרים הוא אדם בזוי ושפל.