ד. לעולם שבחוץ

קצת בנושא שונה מהלחימה הנמשכת, אם כי קשור במידת מה לפוליטיקה. 

בעוד כשבועיים, ייערכו הבחירות לתפקיד נשיא המדינה, לקראת סיום תפקידו של הנשיא הנוכחי בעוד כחודשיים. כרגע, אנחנו עדיין בשלב הגשת המועמדות, כאשר כבר סומן מועמד בולט. לצד זאת יש עוד מספר שמות שמציגים את עצמם כמועמדים, בולטים יותר או פחות. מלבד שם אחד, אני מכיר את שמות המועמדים ויודע מעט עליהם. 

לפני שאתייחס למועמדים עצמם, אכתוב קצת על מוסד הנשיאות במדינת ישראל. במדינת ישראל, בניגוד לכמה מדינות, נשיא המדינה אינו העומד בראש המדינה בפועל, אלא זה תפקיד ייצוגי בעיקרו. שתי אמירות זכורות בהקשר זה, מצוטטות מפי מי שהיה הנשיא הראשון, חיים וייצמן, שבתחילה נאמר לו כי תפקיד הנשיא להיות סמל והוא השיב ש"אינו רוצה להסתמל", ובעניין אחר, אולי אפילו קודם לכך, התלונן על כך כי "הדבר היחיד שמניחים לי לתחוב בו את האף הוא המטפחת", כלומר בתפקיד הנשיא אין תוכן רשמי מעשי מלבד היותו סמל, וכל אחד בוחר ליצוק לתפקיד תוכן שונה, אם כי גם זה לא תמיד קורה.

בפועל, כמעט כל הנשיאים שהיו במדינת ישראל, מלבד אחד, היו פוליטיקאים בעברם, שתפקיד הנשיא היה בעצם מעין סיום מכובד עד כמה שניתן לקריירה שלהם. במקרה אחד לפחות הסיום של הקריירה היה ממש לא מכובד, אבל לא אתייחס לזה כאן, אלא אתייחס למקרה ההוא כחריג שלא מאפיין את מוסד הנשיאות.

מה שכן, ברור שתפקיד נשיא המדינה הוא תפקיד חשוב מאד, גם אם בעיקר ייצוגי. נשיא המדינה הוא מייצג של מדינת ישראל בעולם, לצד תפקידים רשמיים שונים, שגם הם בעיקר סמליים, אבל לא בזה אתמקד.

בין המועמדים השונים, בולטים כרגע שניים וחצי שמות. שני שמות בולטים במיוחד, והחצי הוא שם שלישי שלא ברור אם יגיע לבחירה, כי יש שלב מקדים לכך שלא בטוח שיעבור. 

והאמת היא שאני לא בדיוק מרוצה מאף אחד מהשמות שעלו. עם כל הכבוד, אני לא בטוח שמישהו מהם ראוי באמת לתפקיד. לא מהשמות המובילים, ולא מהשמות שהועלו אבל כנראה אינם בעלי סיכוי רציני. לגבי אלו שהשמות שלהם הועלו, דווקא שם יש מספר שמות שיכולים להיות ראויים, אני פשוט לא מכיר מספיק את פועלם. לדוגמא, פרופ' שמעון שטרית, ששוב נדמה שזה בעיקר נסיון לתת סיום מכובד לקריירה של פוליטיקאי אפור בעברו (אם כי חלק מהנשיאים היו פוליטיקאים בולטים ביותר, ולא רק שמעון פרס, אלא גם עזר ויצמן למשל לא היה פוליטיקאי אפור, ולגבי הקודמים להם אני לא יודע להעריך עד כמה משמעותית הייתה הקריירה הפוליטית שלהם כי אין לי מספיק מידע על כך ואולי זה אומר שהיא לא הייתה מספיק משמעותית, ולגבי אחד נוסף שאמרתי כבר שלא אנקוב בשמו, ברור שהיה פוליטיקאי בינוני, וגם הנשיא הנוכחי היה פוליטיקאי בעל קריירה מכובדת, אבל לדעתי די ממוצעת). או פרופ' מיכאל בר זוהר, שעיקר פרסומו הוא בקריירה הספרותית שלו (כתב ביוגרפיות של בן גוריון ושל שמעון פרס, לצד עשרות ספרים נוספים, חלקם עיוניים, חלקם שייכים לז'אנר שהייתי מגדיר כ"היסטוריה פופולרית" בהקבלה ל"מדע פופולרי", וחלקם רומנים.ואני מרגיש חייב לציין שמאד נהניתי מקריאת ספריו הפופולריים במהלך השנים), אם כי הייתה לו קריירה פוליטית קצרה. גם במקרה הזה לא ברור לי על סמך מה ראוי למנות אותו לנשיא המדינה. יש עוד כמה שמות שלא אתייחס אליהם ברשותכם.

 ונותרנו עם שניים וחצי המועמדים היותר רציניים. וגם עם אחד וחצי מהם יש לי בעיה גדולה. החצי, הוא הזמר יהורם גאון. אני מאד מעריך את העשיה של האיש, נהנה משיריו, אהבתי סרטים וסדרות טלויזיה בהם שיחק, ומאד אהבתי משך שנים רבות להאזין לתכנית הרדיו האישית שלו, שהיום פשוט אין לי מכשיר רדיו ואין לי ממש פנאי להאזין לה. ובכל זאת, אני לא חושב שהוא הדמות המתאימה כנשיא מדינת ישראל. אני לא מדבר כבר על הדעות שלו שהן בהחלט לגיטימיות, אם כי בעיני תפיסה פוליטית אינה תנאי למינוי לנשיא. אלא אני חושב שהוא חסר את האישיות המתאימה. לדעתי, המחשבה שלו בכלל להתמודד לתפקיד, נובעת מאיזו יוהרה ויומרה לא ברורה, ורדיפת כבוד בלתי פוסקת שללא ספק הוא לוקה בה. למען ההגינות אציין שגם נשיאים קודמים לא חסרו רדיפת כבוד, אבל לא באופן כל כך בולט בעיני.

ונשארנו עם השניים המרכזיים. האחת, מרים פרץ, פעילה חברתית, אשת חינוך, כלת פרס ישראל למפעל חיים, אבל בעיקר ידועה כמי ששכלה את שני בניה הלוחמים והפכה לסמל בשל כך. וזו בדיוק הבעיה שלי איתה. אני לא מספיק מכיר את פעילותה הציבורית והחברתית, בגינה גם זכתה בפרס ישראל על מפעל חיים, אבל חושב שהרבה מהדמות והתדמית נבנתה על היותה "אם הבנים", ואילו לא היה קורה מה שאירע לה, ספק אם דמותה הייתה מגיעה לתודעה הציבורית. אני גם לא יודע עד כמה היא יכולה להיות, עם כל הכבוד לה, הדמות הייצוגית של מדינת ישראל מול מנהיגי העולם. יכול להיות שאילו תפקיד הנשיא היה משמעותי כלפי פנים, היה מן הראוי לבחור בה, אבל במצב הזה, ספק בעיני אם היא ראוייה לתפקיד הזה.

ונותרנו עם המועמד האחרון, המועמד הבולט ביותר ויש שאומרים שיזכה בתפקיד, יצחק (בוז'י) הרצוג. גם כאן מדובר בפוליטיקאי, שאמנם למשך מערכת בחירות אחת נחשב למועמד לראשות הממשלה, אבל מלבד זאת, היה פוליטיקאי אפור ובינוני למדי שלא זכור באופן יוצא דופן בזכות פעילותו הפוליטית. הרצוג הוא גם בנו של מי שכיהן כנשיא המדינה, חיים הרצוג, כך שסביר להניח שיש לו היכרות מעמיקה עם התפקיד והדרישות. בתפקידו הנוכחי, הרצוג משמש כיו"ר הסוכנות היהודית, תפקיד שכבר חלק גדול ממנו כרוך בייצוג מדינת ישראל בעולם, גם אם מול יהדות העולם בלבד, ובסך הכל, מבין המועמדים נראה לי בכל זאת הראוי ביותר. בתפקיד נשיא המדינה לא אמורים להיות עליו לחצים גדולים מדי, ובמקרה של זמני לחץ איש לא ילעג לו אם יחליט ללכת לישון (הערה ידועה שפגעה בו קשות במערכת בחירות כיו"ר מפלגה). הדבר היחיד שעומד בעיני לגנותו במידה מסויימת, היא העובדה הידועה למדי ששמר על זכות השתיקה בחקירה משטרתית בעניין שחיתות פוליטית, לפני שנים לא מעטות (מה שכונה "פרשת העמותות"), וזה ששוב, זה נדמה כמו "סידור עבודה" מכובד לפוליטיקאי בינוני פלוס, אבל כנראה שזה מה שיש. 

מה שכן בטוח הוא, שמדובר באדם נעים הליכות, שיודע להתנהל באופן דיפלומטי, מוכר ומכובד במסדרונות הדיפלומטיים העולמיים, ויכול לייצג נאמנה את מדינת ישראל. מה גם, שמדובר בדור שלישי במשפחה, שבדרכו מקדיש את עצמו לטובת העם היהודי ומדינת ישראל (סבו היה הרב הראשי, ואביו היה כאמור נשיא המדינה). כאמור, אין מדובר בתפקיד פוליטי של ממש (אם כי היו נשיאיםה שהיו מעורבים בפוליטיקה, גם אז זה היה בעיקר הצהרתית) ולכן מבין המועמדים שהוזכרו הוא הטוב ביותר בעיני.