ד. לעולם שבחוץ

אז עוד "סבב" לחימה הסתיים, בתוצאות שהן לא חד משמעיות, ולא ברור אם הלחץ הבינלאומי השפיע, או משהו אחר, וכתמיד התחילה הספירה לאחור עד ל"סבב" הבא. 

אני לא מאלו שממהר לחרוץ משפט לכאן או לכאן, איזה צד ניצח ואיזה צד הפסיד. אני לא מודע לתמונה המלאה, לא מבחינה מדינית ולא מבחינה צבאית. אני ניזון מהתקשורת שבאופן טבעי הדיווחים שלה הם לכל הפחות חלקיים, ובוודאי לא מסגירים מורכבויות ודברים שמסתתרים מתחת לפני השטח. וכמו שאומר ביטוי שנתקלתי בו בספר מסויים, כנראה ביטוי אמריקני מקובל אבל מוצא חן בעיני, המבחן של התבשיל הוא באכילה שלו (אם אינני טועה במקור דובר על פודינג, אבל אפשר בהחלט לאמר על כל תבשיל), כלומר המבחן של הפסקת האש יהיה לכמה זמן היא תחזיק וכמה זמן שקט יהיה לנו. כמו שנוהגים להזכיר, גם מהישגי מלחמת לבנון השניה לא הייתה התרשמות, אבל בסך הכל אנחנו סופרים בינתיים 15 שנות שקט מעשי מהגזרה הזאת (אמנם כנראה שחלק גדול מזה הוא בגלל המעורבות של החיזבאללה במלחמת האזרחים בסוריה, אבל עדיין גם לפניה היו לנו מספר לא מועט של שנות שקט). 

מבחינת התנהלות, שוב, אני לא יודע מה הפרטים של ההתנהלות הצבאית או המדינית, אבל נדמה שבסך הכל הייתה כאן התנהלות שקולה למדי. האשראי הבינלאומי לפעולה מוצה כנראה עד תום, והייתה גם החלטה נכונה לכאורה לא להכניס חיילים לתוך השטח לפעולה קרקעית. גם ההישגים שפורסמו הם לא מעטים, אם נכון הדבר שהושמדה מרבית אם לא כל "העיר התחתונה" שנבנתה הרי שזו מהלומה לא קלה לחמאס. השאלה הגדולה היא איך ממשיכים מכאן. 

בינתיים, קראתי הבוקר שהר הבית נפתח שוב לביקורי יהודים. עם כל המחלוקת בנושא עליה להר הבית בתוך הציבר היהודי הדתי, ואני חייב לציין שבאופן אישי אני לא מאלו העולים להר,אני חושב שזה צעד משמעותי ונועד לאותת שלא היו פשרות או הסכמות בנושא. 

ובכל זאת, נדמה שעכשיו אנחנו נכנסים שוב לתקופת המתנה, עד לפעם הבאה שבה ישוגר בלון אל שדות הנגב, או שתשוגר רקטה אחת אל היישובים הסמוכים לגבול רצועת עזה, והכל תלוי במה שיקרה אז.

כך או כך אני בטוח שלמרות כל ההצהרות מכל הצדדים, אני לא חושב שממשלה אחרת הייתה מתנהלת אחרת במצב הזה, אם כבר אז להיפך. ממשלה אחרת יש יותר סיכוי שממשלה אחרת הייתה יותר נכנעת ופחות מאפשרת את הפעלת הכוח הנדרשת. אני רק יודע שקל יותר למתוח ביקורת מהצד מאשר להיות בצד המקבל את ההחלטות, ואני חושב שבסך הכל ההחלטות שהתקבלו היו סבירות עד לדבר אחד- היה צריך להתנות את הפסקת האש בהחזרת הגופות והאנשים החיים הנמצאים בהחזקת החמאס בעזה, כאן היה פספוס משמעותי בעיני. אני לא בטוח שהזדמנות כזאת תחזור על עצמה. מצד שני, אני מודע לכך שייתכן והיו שיקולים שהציבור הרחב לא מודע להם ומקבל בכל זאת את הסבירות שבהחלטות הממשלה והצבא.