ד. לעולם שבחוץ

אתמול בערב, שודר בערוץ 12 בטלויזיה, סרט של גלית גוטמן שעסק בחגיגות בת-מצווה. ראיתי את הסרט הזה, יחד עם ט. ואני בהחלט מניח שמי שהוצגו שם לא בדיוק מייצגות, אבל בכל זאת זה זעזע אותי. אני זוכר שלפני מספר שנים בודדות, ההורים שלי נסעו לאירוע בת מצווה, והזדעזעו מהרעיון שכלת האירוע החליפה שתיים או שלוש שמלות במהלכו. אני לא זוכר שהם ציינו אלמנטים אחרים באירוע.

מה שחשבתי מצפיה בסרט, שהציג באופן כללי שלושה אירועים, יותר בהבלטה שניים מהם, אבל גם קצת את השלישי, הוא כמה דברים. קודם כל, שלפחות במקרה אחד שהוצג לא ברור של מי היוזמה לאירוע גדול ומפואר ויקר כזה, האם זו היוזמה של כלת השמחה או של האם. שנית, וזה בכל המקרים, נדמה שיש היעדרות כמעט מוחלטת של האבא מהתמונה. במקרה אחד הודגש שמדובר במשפחה חד הורית, שבה האם טרחה לציין שאין לה עזרה כלכלית מהגרוש, מה שאני לא מבין בדיוק למה כי אחרי הכל מדובר גם בבנות שלו (תאומות במקרה זה), אבל אולי יש סיבות נסתרות. במקרה שני האב הוזכר רק כבדרך אגב, ובמקרה השלישי הוצג לרגע עוזר בהכנות האחרונות לאירוע בעצמו, זה הכל. 

אני כבר לא מדבר על חוסר המשמעות האמיתית של האירוע, מלבד לכאורה חגיגת יום הולדת 12 מוגזמת ביותר. אין התייחסות בשום אופן למהות של בת מצווה, גם אם לא מבחינה דתית, אפילו חסרה התייחסות לאירוע כאירוע שמסמל את תחילת גיל ההתבגרות. אני לא אומר שלא חשוב לציין את בת המצווה, אבל אני בהחלט לא מבין מה צריך לעשות כזה אירוע גדול. 

אני לא יודע מה נהוג היום לעשות במגזר הדתי לבת מצווה,אבל בהחלט מאמין שלבנות שלי אני לא אעשה אירוע גדול כל כך. לפי החזון שלי, בעת בת המצווה של הבנות שלי, אנחנו לכל היותר נעשה אירוע באולם קטן, עם ארוחה חגיגית, למשפחה הקרובה ולחברות מהכיתה בלבד. אני כן חושב שיהיה מקום להשקיע לצורך האירוע באיפור, עיצוב שיער, נעליים ושמלה (אבל אחת בלבד) לכלות השמחה, אבל בהחלט לא להשתגע. 

אני לא יודע מה י. יעשה לבת המצווה של הבת שלו, שאמנם היא בעוד 3 שנים כמעט, אבל אני מניח שזה לא יהיה אירוע מסדר גודל כזה, גם כי הוא לא יוכל להרשות לעצמו, אבל גם כי זה לא האופי שלו ושל ל. בינתיים, יש לו בר מצווה לתכנן לשנה הבאה, שאני מקווה שתוכל להתקיים, לאחר שבר המצווה של הבן הגדול תוכננה מראש רבות, אבל הקורונה שיבשה את התוכניות ובסופו של דבר הם הסתפקו רק בעליה לתורה במניין חצר, ואפילו בלי סבא וסבתא. 

אני חושב שכבר כתבתי כאן על אירועי בר המצווה בתקופתי. אני גם זוכר היטב, שאת בר המצווה של י. חגגנו באולם שמחות עם אורחים רבים, והרבה מהטקסים שהיו מקובלים אז (אם כי ללא הדלקת נרות שמשום מה מקובלת באירוע מסוג זה) אבל אני גם זוכר, שאת בר המצווה שלי, ציינו בשנה שלאחר פטירתן של סבתותי, ועקב האבל, לא יכולנו לחגוג באולם, והחגיגה כולה הייתה רק בשבת בבית הכנסת, אז הזמנו את קרובי המשפחה מצד אמא שלי, שהם דתיים ברובם, לעשות את השבת איתנו, כאשר הייתה את הדירה של סבא שלי, ודירה של שכנה, ומשפחה אחת לנה איתנו בדירה שלנו איכשהו, ועשינו ארוחות שבת באולם האירועים הקטן של בית הכנסת, ואחרי ארוחת ליל שבת התכנסנו לעונג שבת עם שירים ודיבורים, וזו הייתה אווירה מדהימה והיה מוצלח לא פחות מאירוע גדול אילו היינו יכולים לקיים כזה.

כך שבעיני, לא גודל האירוע קובע, ולא כמות התלבושות או הריקוד וכו', אלא החיים שלפני ואחרי ותוך כדי ולא צריך להשתגע בשביל יום אחד או ערב אחד, אני חושב שזה לא בריא ולא טוב, והעיקר לחגוג לפי האפשרות ושיהיה הכל בשמחה גדולה.