ד. לעולם שבחוץ

הפוסט האחרון שכתבתי כאן, גם הוא פוסט בנושאי פוליטיקה, נמחק משום מה, אבל אין טעם לשחזר את הדברים שנכתבו שם. במקום זה, אתייחס בקצרה לעניין פוליטי אחר ומטריד שעולה על סדר היום, ולאחר מכן אעבור לנושא שבאמת רציתי לכתוב עליו.

הממשלה החדשה רק קמה, וכבר יש מתח גדול בתוך הקואליציה הכל כך הטרוגנית. הארכת תוקפו של חוק שמקבע איסור על "איחוד משפחות" ערביות מלבד במקרים חריגים ביותר. בהערת שוליים אעיר, שמעניין שתמיד כאשר מבקשים "איחוד משםחות" שכזה, הרעיון הוא שהצג הלא אזרח ישראלי יקבל אזרחות או לפחות תושבות ישראלית, ומשום מה לא שומעים אף פעם על "איחוד משפחות" שבו האזרח הישראלי עובר לגור עם מי שאינו תושב ישראל, מה שמעניין לאור הטענות הרבות של הערבים אזרחי ישראל על יחס המדינה אליהם, אם כל כך רע לכם כאן מדוע אתם מתעקשים להחזיק במעמד הזה ואף מבקשים לצרף נוספים אליו? בכל מקרה, חוק כזה מוגדר כהוראת שעה ואמור להיות מוארך, אבל יש בעיה. יש מפלגות בקואליציה, שמסרבות להאריך את תוקף החוק. מצד שני, מפלגות האופוזיציה מאיימות להתנגד להארכת החוק, משיקולים פוליטיים. אני חייב להגיד, שאני מקווה שיימצא פתרון מהיר לסוגיה, ובכל מקרה, במקרה הזה לפחות, הייתי מצפה דווקא מהאופוזיציה לגלות אחריות. מדובר ללא ספק בחוק חשוב, לאחר שהוכח בעבר שמי שקיבלו תושבות או אזרחות במסגרת החוק הקודם היו שותפים לפעילות נגד בטחון המדינה, שלא לדבר על כך שאי הארכת תקוף החוק, עלולה להביא לכך שעשרות אלפי אם לא יותר מכך תושבי השרשות הפלשתינית יקבלו לפחות תושבות בישראל דרך האפשרות של "איחוד משפחות", וגם זה סיכון משמעותי למדינת ישראל. אני מניח שלא ניתן יהיה להוכיח אם יתקיימו נישואין פיקטיביים, וכמו כן, לאחר גירושין לא יהיה ניתן לשלול את מעמד התושב של מקבל המעמד עקב אותו עניין לאחר זמן מה, כך שזו דרך להכניס לכאן הרבה מאד תושבים שלא בטוח שהם רצויים כאן. 

אני חושב שגם אופוזיציה צריכה להיות אחראית ואידיאולוגית, ולבחון כל הצעה של הממשלה לא רק כ"הצעה של הממשלה שאנחנו מתנגדים לה" אלא כעניין עקרוני, וכאשר הממשלה מציעה הצעה שתואמת את האידיאולוגיה של מפלגות האופוזיציה, אסור להתנגד לה רק בגלל שזו הצעה ממשלתית, בוודאי לא במצב שבו מדובר בעניין כל כך משמעותי. 

ואחרי זה, למשהו שונה לגמרי, וזה מה שבאמת רציתי לכתוב עליו.

אתמול בערב, ביקרתי ביריד השנתי של שבוע הספר. לאחר שבשנה שעברה הוא לא נערך, השנה הוא שב להיערך, אמנם רק בתל אביב ובירושלים, אבל זה כבר שנים רבות כך. וכך, אתמול בערב, לראשונה מזה זמן רב עליתי על אוטובוס, ונסעתי ליריד שנערך במתחם שרונה בתל אביב, ולא בכיכר רבין כמיטב המסורת.

אישית, אני סבור שאם כבר היה הכרח להעביר את היריד מכיכר רבין, היה עדיף לקיים אותו בגני יהושע, שם הוא התקיים בשנים 2002-2003 לפחות, עקב קשיי האבטחה בכיכר רבין באותן שנים. המעבר למתחם שרונה, למרות שאני יכול להבין את הרעיון שבכל זאת לנסות להישאר באתר מרכזי בעיר, לדעתי פגע במידה רבה בהתנהלות של היריד. 

קודם כל, היריד חולק לשני מתחמים שונים, שאמנם לא מרוחקים מדי זה מזה, אבל אני סבור שייתכן בהחלט שחלק לפחות מהמבקרים ביקרו רק באיזור אחד ולא עברו לאיזור השני. מה גם שכל ההוצאות הגדולות והמוכרות היו באיזור הראשון ובאיזור השני היו גם ההוצאות הקטנות יותר וגם העצמאיות, שכנראה זכו לפחות חשיפה. 

עוד חסרון של המיקום הוא הצפיפות שחשתי במקום, במיוחד במתחם השני. אם בכיכר רבין, מחוץ לצפיפות מסויימת שאפשר היה לחוש בסמוך ממש לדוכנים, היה מרחב להסתובב בו, הפעם ההרגשה היא של צפיפות בכל המתחם. או שהיו יותר אנשים מבשנים רגילות, אני לא יודע ולא יכול להעריך. עוד משהו שהפריע לי הוא המבנה של היריד, שגם כן נבע כנראה מאילוצי המקום. בכיכר רבין לדוגמא, היו רק מספר דוכנים שעמדו במנותק מהקבוצה המרכזית, והקבוצה המרכזית והגדולה הייתה כזאת שיכולת להתחיל בנקודה מסויימת, ולהשלים סיבוב שלם באופן שבו ידעת שעברת על כל הדוכנים (מלבד הבודדים שעמדו בצד מנותקים מהקבוצה הראשית). כאן בנו את זה באופן שבו יש כמה וכמה קבוצות דוכנים כאלו, ואז גם כאשר סיימתי סיבוב שלם סביב קבוצה אחת, עדיין הייתה קבוצה נוספת ודי משמעותית שלא בחנתי. גם זה יכול לפגוע מעט בדוכנים שבקבוצה אחרת שחלק לפחות מאנשים כלל לא יגיעו אליהם.

מה שכן היה חיובי בעיני, היה שבניגוד לכיכר רבין, כנראה בגלל הסמיכות למתחם שעוסק בעיקרו באוכל של של שרונה מרקט, לא היו בתוך מתחם דוכני הספרים דוכנים לא קשורים של אוכל ודברים דומים כפי שהיו בכיכר. 

הפעם יצא לי לפגוש בין החותמים, את הכותבת מרסל מוסרי, שחתמה על ספריה, איתה גם דיברתי וסיפרתי לה שאני מאד נהנה לקרוא את הסיפורים שלה בעיתון "מעריב" כל יום ששי. חוץ מזה, שמעתי שריטה הגיעה לחתום על הספר שלה, אבל למען האמת היא לא מהאנשים שעניין אותי לפגוש במציאות, ויצא שעיינתי בספר שכתב עו"ד דרור חטר ישי, ומתברר שבדיוק הגיע לחתום על הספר שלו. גם במקרה הזה, לא התעניינתי במיוחד בספר או למען האמת בכותב. אני מכיר את השם, כי הוא היה יו"ר לשכת עורכי הדין בעבר, ויצא לי די מזמן לקרוא ספר שכתב דווקא אבא שלו, אהרן חטר ישי אבל זה הכל. 

לאחר הסיור ביריד, הלכתי לאכול במתחם שרונה מרקט. מצאתי שם מסעדת חומוס כשרה שנקראת "חומוס אליהו". החומוס היה לא רע, אם כי אכלתי טובים ממנו, אבל זו הייתה ארוחה טובה במחיר הוגן. יצויין לטובה שהם אפשרו שם מילוי מחדש לכוס הלימונדה שקניתי עם הארוחה, כך שיכולתי במחיר כוס אחת ליהנות משתי כוסות (ואולי גם יותר, לא בחנתי את האפשרות הזאת). 

וכמובן שגם קניתי ספרים. ספר אחד ששקלתי לקנות דווקא לא קניתי כי המבצע בהוצאה שלו היה של שלושה ספרים ב-100 ש"ח אבל לא מצאתי שניים נוספים, והמחיר הקטלוגי של הספר היה 128 ש"ח כך שבהנחה של 20% לספר בודד, זה היה יוצא יותר יקר מלקנות שלושה. אבל קניתי שלושה ספרים ב100 ש"ח בהוצאה אחרת, שגם שם רציתי רק ספר אחד בוודאות אבל השניים האחרים נראו לי מספיק מעניינים, וכן קניתי ב-50 ש"ח שלושה ספרים לבנות (ספרי תמונות לתינוקות, כאלו שמראים תמונות של דברים שונים ואת השם שלהם) וקיבלתי במתנה ספר מהוצאת ידיעות אחרונות במסגרת מבצע למנויי העיתון (ההורים שלי מנויים), וגם קניתי לאחיין השני שלי, שהתחיל מאד לאהוב את הסדרה, את הסט השלם של ספרי הארי פוטר, ב-310 ש"ח סך הכל, שגם אותם לא אני אשלם, אלא ההורים שלי, שזו תהיה המתנה שלהם עבורו לסיום כתה ו'. אני אישית עדיין צריך לחשוב מה אני קונה לו לסיום כתה ו', אבל עוד אחשוב על זה.

בסך הכל היה לי ערב מהנה, למרות שהייתי לבד, בלי ט. והבנות, במיוחד כי עם הבנות לא היה נוח להסתובב שם, וגם ככה היה צפוף בלי הצורך להכניס לשם עגלה כפולה. חזרתי באוטובוס נוסף הביתה, עייף אך מרוצה כמו שנהוג לאמר.