ממשלה חדשה נכנסה לתפקידה, ועדיין לא ברור איך היא תתפקד, אבל דבר אחד כן ברור. נדמה שבפעם הראשונה יש לנו ממשלה שפועלת בעיקר בגזרת התקשורת והרשתות החברתיות. בינתיים, כל מה שאני שומע ורואה באתרי האינטרנט הוא הצהרות בומבסטיות אינסופיות כמעט, לצד פעילות שנועדה בעיקר להצטלם טוב. אני לא רוצה להיכנס כאן לנושאים ה"גדולים" בינתיים, אם כי גם לגביהם הבעתי דעה בקטעים קודמים כאן, אלא דווקא לדברים הלכאורה יותר שוליים.
שרת התחבורה נצפתה בנסיעה ברכבת. כל הכבוד לה. אבל מה בעיקר יצא מזה? דיון שקראתי בעניין המיזוג. באמת חשוב ששרת התחבורה תעסוק בטמפרטורה הנוחה לנוסעות הרכבת. ממש הנושא החשוב ביותר לעסוק בו בתור שרת התחבורה.
אבל השיא, הגיע מבחינתי הבוקר. עיינתי כמנהגי מדי פעם בדף הפייסבוק "סטטוסים מצייצים". שותף שם סטטוס שהעלה שר התיירות, ועסק בכך שהוא החליט להקפיא את מסע הפרסום לעידוד חופשה בישראל, בגלל מחירי החופשה הגבוהים.
זכותו של שר התיירות להחליט להקפיא מסע פרסום של המשרד שלו. זכותו גם לפרסם את זה, אבל לפרסם את זה קודם כל בדף הפייסבוק? אני גם לא יודע של מי הייתה ההחלטה להעביר את זה לפרסום בדף הפייסבוק שהוא אחד הפופולריים בארץ, אבל נעזוב את השאלה הזאת. האם כל החלטה של שר או של חבר כנסת צריך לפרסם ברשתות החברתיות עכשיו?
וזה עוד לפני שנגעתי בעניין עצמו. אני זוכר עוד מילדותי פרסומים שונים שניסו לעודד תיירות פנים (קופצים לאילת, ושכולם יקפצו, מישהו זוכר?) ואני בהחלט מבין את הטענה שמחירי החופשות בארץ יקרים מאד, במיוחד עכשיו אחרי הקורונה וכו', אבל זה הפתרון? לבטל מסע פרסום? הוא טוען שהוא פועל בנושא, ומעניין מאד מה דרך הפעולה עליה חושב השר. העיקר לצאת בהצהרה שיפעל בנושא, למרות שלא ברור מהיכול לעשות.
וכרגיל, עדיין בכל מה שנוגע לפעולות הממשלה, התגובות מתחלקות לשתיים. מצד אחד אלו שבעד הממשלה, ונדמה שיסלחו לי, אבל אם יתפרסם בחדשות ששר כלשהו הוציא נפיחה, הם יריעו לנפיחה שלו ויגידו כמה שהנפיחות של הממשלה הזאת טובות לאזרחים, ומצד שני יהיו אלו שיגידו שהנפיחות של הממשלה הקודמת היו יותר טובות בכל מיני פרמטרים ושממילא הממשלה הזאת תתפרק בקרוב ועוד כהנה וכהנה אמירות חסרות משמעות לכאן או לכאן.
ולעניין עצמו, בגלל הקורונה בעולם וגם בארץ, האפשרויות מצומצמות מאד, ומוגבלות לחופשה בעיקר בארץ. אני מכיר את בעיית מחירי החופשה בארץ, והיא לא חדשה. יש תקופה שבה פחות או יותר כולם רוצים לצאת לחופשה, זמן שמצטמצם לשלושה עד ארבעה שבועות בדרך כלל, בסוף חודש אוגוסט ובתקופה הזאת המחירים גבוהים במיוחד. לאחר מכן יש את תקופת החגים, שבה שוב, הרבה מאד מעוניינים לצאת לחופשה וגם אז המחירים גבוהים מאד. בשאר השנה, לא בדקתי את המחירים, אבל אני מניח שהם נמוכים יותר. אני יודע שט. ואני יצאנו לחופשת חורף במלון מפנק בצפון במחיר סביר מאד, בחוף שעבר, רגע לפני הקורונה. נכון, למשפחות עם ילדים זה בעייתי לעשות חופשת חורף, ובזמן החופשות מבתי הספר והגנים המחירים גבוהים במיוחד, שוב, כי כולם רוצים, אבל גם זה פתרון אפשרי למי שלא יכול לעמוד במחירי החופשה.
עוד עניין הוא, שלפחות אלו שהגיבו והעירו על המחירים, נדמה שהתייחסו למלונות ברמת המחיר הגבוהה ביותר שקיימת.הדוגמאות שראיתי באילת עסקו לדוגמא במלון רויאל ביץ' שהוא אחד היוקרתיים ביותר בעיר. אני לא מכיר את כל המלונות שיש באילת, או בערים אחרות, אבל די בטוח שיש מלונות פחות מפוארים, שבהם המחירים סבירים יותר. הבעיה היא שהנופש הישראלי הממוצע, מעוניין בכל הפינוקים, אבל מצד שני לא לשלם כמעט כלום. הוא רוצה מלון עם בריכה, ואולי גם חוף ים צמוד, עם ארוחת בוקר עשירה, ובחלק מהמקרים גם עם פינוקים נוספים כמו מועדון בריאות. כל הדברים הללו עולים כסף, והרבה. בעובדים, בתחזוקה, בקניות ועוד ועוד. יש שעושים את ההשוואה למלונות וחופשות בחו"ל. אבל בחו"ל, לרוב המדינות שמדברים עליהן הן מדינות שבהן רמת החיים נמוכה מזו שבישראל, ולכן הן אטרקטיביות לתייר הישראלי, כאשר התייר המקומי בדרך כלל לא ממש יכול להרשות לעצמו להתארח במלונות הללו. (מלבד אולי באיחוד האמירויות, אבל גם שם, מרבית האוכלוסיה של הפועלים הזרים היא ברמת חיים כזאת, שלא לדבר על תנאי ההעסקה), ובמדינות העשירות יותר והמערביות יותר, שהן אלו שבהן גם אני טיילתי בעיקר, התנאים במלונות שבהם הישראלים מתאכסנים בדרך כלל רחוקים מלהיות התנאים שהם מצפים להם כאן. כשהייתי בלונדון, פריז או ברלין, קיבלתי חדר בסיסי מאד במלון, שנחשב ליקר יחסית בגלל מיקומו המרכזי, שהייתה בו ארוחת בוקר בסיסית מאד, שכללה במקרה הטוב לחם, ממרחים (בדרך כלל חמאה וריבה) קפה ומיץ טבעי, ולא הרבה יותר מזה, אולי עוד מאפה. כשהייתי בארה"ב התארחתי בעיקר במה שמכונה "מוטלים" או אפילו במלונות שלא כללו בכלל ארוחת בוקר, או אם כללו, היה בה בערך מה שהיה באירופה, ואולי גם דגני בוקר או אפשרות להכנת ופל לכל היותר, וכמובן שהחדר היה בסיסי מאד ברמתו. בשביל חדר במלון שמתקרב לרמה של מלון ישראלי ממוצע שהתארחתי בו היה צורך לשלם הרבה יותר.
כשהייתי בצבא, ורציתי לרדת עם חבר לאילת לחופשה של כמה ימים, חיפשנו ומצאנו את המלון הזול ביותר האפשרי. אני לא בטוח שאפילו הייתה שם ארוחת בוקר. זה היה מלון של סוויטות קטנות, ללא מתקנים מיוחדים, וברמה נמוכה למדי בסך הכל, אבל זה לא עניין אותנו כי זה מה שיכולנו להרשות לעצמנו באותו זמן. אני בטוח שאם היה ביקוש היו גם מלונות זולים ופשוטים יותר, שלא מציעים את כל הפאר וארוחת הבוקר הענקית והגרגרנית שמציעים המלונות הישראליים הממוצעים, אפשר היה ליהנות מחופשה בהם במחיר סביר.
אישית, אני גם לא סבור שחופשה בבית מלון זו זכות בסיסית. מי שיכול להרשות לעצמו, שייצא לחופשה, אבל בשום מקום לא כתוב שחייבים לצאת לחופשה כזאת כל שנה בתאריכים הכי מבוקשים, וגם אם כן, לא חייבים להיות במלונות הכי יקרים ויוקרתיים.
בכל מקרה, אם נחזור להתחלה, אני מניח שלשר התיירות בהחלט יש מה לעשות בנושא, אבל ביטול של מסע פרסום הוא לא פתרון ולא יעזור בשום דבר, מלבד בדעת הקהל. ואולי זו הבעיה האמיתית, שזו ממשלה שמנסה לזכות באהדה בדעת הקהל במקום לעשות דברים אמיתיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
