ד. לעולם שבחוץ

נתקלתי במאמר מעניין למדי, בעיתון "ישראל היום". כותבת המאמר היא עירית לינור, מאלו שחביבים על עורכי העיתון הנ"ל כיוון ששינו את דעתם ועמדתם במהלך השנים, אבל לא בכותבת אני רוצה לעסוק אלא בחלקים מתוכנו של המאמר, שבחלקו אולי נכון, אבל בחלקו הוא בעייתי מאד. אני לא אתייחס כאן לכל הנקודות במאמר, שבחלקן צודקות, אבל כן אתייחס לכמה עניינים משמעותיים בעיני ומכמה זוויות.

ראשית, באופן כללי, הכותבת כנראה דוגלת בהשקפת עולם שנהוג לכנות אותה ליברטריאנית. לפי התפיסה הזאת, צריך להיות מינימום של התערבות של המדינה בחיי הפרט. לאחר שאמרתי את זה, אפשר לבחון יותר לעומק דברים שאומרת הכותבת במאמר.

הדבר הראשון הוא שהיא יוצאת נגד הדרישה והציפיה לפיקוח של המדינה על מעונות היום לילדים עד גיל 3. לכאורה, היא צודקת, שוב, בהתחשב בתפיסת העולם, אבל מצד שני ברור שצריך גורם מוסמך שיפקח על התנהלות המוסדות הללו, ואין מה לעשות, אבל אף אחד לא יכול לעשות זאת, כי אף אחד לא יסמוך על גורם מפקח שאינו באחריות המדינה. 

אבל זו הנקודה הקטנה. יש נקודות אחרות של אי הבנה בעיני במאמר הזה. הכותבת יוצאת באופן עקרוני נגד המוסדות מהסוג הזה. וכאן יש כמה עניינים שונים.

ראשית, היא כותבת, "ילד עד גיל 3 לא זקוק לחינוך" (אולי לא במילים אלו, אבל פחות או יותר). כאן באה לדעתי לידי ביטוי, אי ההבחנה הקיימת ללא ספק בין "חינוך" לבין "השכלה". ילד עד גיל 3, אכן עדיין לא זקוק להשכלה, אבל כן זקוק לחינוך. חינוך פירושו לימוד כללי התנהגות המקובלים בחברה, בהתאמה לגילו, וכאן ילד כבר מלידתו זקוק לחינוך. כן, בעיני להרגיל ילד שבלילה ישנים זה חינוך, גם להרגיל ילד לאכול באמצעות כלים מיועדים לכך זה חינוך. גם להרגיל ילד בדרכו שיש חפצים שמותר לו לדעת בהם ולשחק איתם ויש כאלו שאסור לו לגעת בהם או לכל הפחות לא להכניס אותם לפה שלו זה חינוך. מה שילד עד גיל 3 לא זקוק לו עדיין, זו השכלה (אם כי הקניית שפה מדוברת יכולה להיות בגדר השכלה). נכון שברוב השנים יש בלבול בגלל השימוש במושג "מערכת החינוך" למוסדות ההשכלה, אבל למעשה יש הבחנה בין חינוך להשכלה כפי שציינתי.

שנית, היא יוצאת במשתמע נגד קיומם של מוסדות מסוג מעונות היום. האמת היא, כמי שעומד לשלוח את בנותיו למוסד כזה, שגם אני הייתי מעדיף שהן תהיינה בבית עד גיל 3, אבל הבעיה? איך בדיוק אני, או כל הורה אחר, נוכל לקנות להן מזון, בגדים, חיתולים, צעצועים ושאר הצרכים שלהם, אם לא שני ההורים ייצאו לעבוד? אני באופן אישי, וכך גם י. גדלנו עד גיל 3 אצל סבתא שלא עבדה והיה לה הפנאי והסבלנות לכך. לצערי, אנחנו לא במצב הזה היום, וכמובן שאנחנו גם לא יכולים להרשות לעצמנו שכר של מטפלת פרטית. ט. אגב, גדלה אצל אמא שלה עד גיל 3, אבל המחיר היה שאבא שלה עבד במספר עבודות במקביל, ואני לא יודע מתי היה לו פנאי למשפחה. אם היו מחליטים לבטל את מוסד מעונות היום, היה צריך להחליט במקביל, שכל משפחה שיש לה ילד עד גיל 3 תקבל כל חודש משהו כמו 2000 ש"ח שזה בערך מה שנשאר מהמשכורת הקטנה יותר מבין שתי המשכורות של ההורים לאחר ניכוי שכר הלימוד במעון היום. (זה לא כל כך משנה מה גובהה ההתחלתי של המשכורת כי בכל זאת יש סבסוד חלקי של המדינה שנגזר מגובה ההכנסה המשפחתית, ומשאיר את זה כך שמלבד במשכורות גבוהות במיוחד שבהן אין סבסוד, זה מה שנשאר פחות או יותר).

וכאן נכנס גם העניין האחרון, של מימון המדינה המוצע כ"חינוך חינם עד גיל 3" , הכותבת טוענת ש"חינם זה על חשבון המיסים של כולנו", והיא צודקת, אבל כאן באה שוב לידי ביטוי התפיסה הליברטריאנית שלה. נכון, לכאורה המדינה לא צריכה לממן את החינוך הזה, אבל המדינה מממנת הרבה דברים שיש שיטענו שהיא לא צריכה לממן, ולא רק בתחום החינוך. ואם כבר מחליטים שיש דברים שהמדינה מממנת לאזרחיה, אני לא בטוח שזה הדבר הראשון שרבים היו מוותרים עליו, כולל אלו שאינם הורים לילדים, ולא חסרות דוגמאות לדברים שמימון המדינה להם מיותר הרבה יותר מזה.