ד. לעולם שבחוץ

היום יסתיימו רשמית המשחקים האולימפיים טוקיו 2020 (למרות שהשנה היא 2021). אמנם לא צפיתי כמעט בתחרויות, גם בגלל השעות, אולי קצת בגלל הגוף המשדר, ואולי סתם בגלל שיש לי הרבה מאד עניינים להתעסק בהם עכשיו ואין לי כמעט זמן פנוי לצפיה בטלויזיה. 

מבחינת מדינת ישראל, ללא ספק היה מדובר במשחקים המוצלחים ביותר. ארבע מדליות, שתי מדליות ארד, והכי חשוב שתי מדליות זהב, ועוד בענפים שאי אפשר להגיד שהם לא נחשבים. גם בענפים אחרים היו הישגים מיוחדים, אם כי כרגיל, היו כמה כשלונות. גם מקומו של הסיפור המוזר האופייני לישראלים לא נפקד, כאשר בתחרות רכיבה על סוסים נטען כי הסוס נבהל מפסל שהוצב לצד המסלול או משהו כזה.

ואני רוצה להתייחס בכמה מובנים לזכיה האחרונה במדליית הזהב, בהתעמלות אומנותית. כתבתי כאן, על מדליית הזהב הראשונה, בהתעמלות מכשירים, שזו מדליה של מי שמייצג את מדינת ישראל, אבל לא באמת מדליה ישראלית. הפעם, זו מדליה ישראלית לכל דבר. הזוכה נולדה וגדלה בישראל, ללא ספק. חשבתי בהתחלה שלפחות מנטליות האימונים לקוחה ממקום אחר, אבל גם המאמנת של הזוכה במדליית הזהב היא ישראלית לכל דבר, מאמנת אותה כבר שנים רבות, ולכאורה לפחות אין רמז מלבד אולי קשיחות האימונים לתפיסת עולם אחרת (מעניין, אגב, שמתחרה באופן אישי בענף, לכאורה לפחות מנותקת לגמרי מנבחרת ישראל, שם צוות האימון הוא אחר, היא לא חברה בנבחרת, וייתכן שגם שיטות האימון כפי שהתפרסם בעבר, אחרות לגמרי). 

מעניין לשמוע את התלונות גם של אנשי ציבור, לצד אנשי המשלחת הרוסית למשחקים האולימפיים על השיפוט. טוב לדעת שגם במדינות גדולות וחשובות יותר נוטים להאשים את השיפוט במצבים כאלו. הרבה מדי פעמים שמעתי טענות כאלו מצד ישראלים בענפי ספורט שונים שטוענים לשיפוט לא הוגן.

האמת היא שאם זכרוני אינו מטעה אותי, בעבר דווקא בתחום הזה הייתה טענה לבעייתיות בתחרויות בינלאומיות שונות שאי אפשר לצפות להישגיות הוגנת כי לא יהיה שם שיפוט הוגן (אם אינני טועה נאמר אז שכל מדינה שולחת שופטים משלה, ואילו מדינת ישראל לא שלחה שופטים), אבל אולי מאז המצב השתנה.

עוד משהו ששונה במדליה הזאת, הוא שאם כתבתי על המדליות הקודמות שלמדינת ישראל אין באמת חלק בהן, הפעם נדמה שזה קצת שונה. אני לא יודע מה מקבלת מהמדינה או בכלל האלופה האולימפית באופן אישי, אבל כן קראתי שיש לה מתקן אימונים ראוי, ושאפילו השקיעו ובנו עבורה מתקן אימונים מיוחד שנועד לדמות את התנאים שיהיו במשחקים האולימפיים. אני מניח שמכון וינגייט שם נבנה המתקן לא בנה אותו רק מכספי המכון שהתקבלו מתרומות או משכר לימוד אקדמי במוסד, ולמדינת ישראל היה חלק במימון שלו בדרך ישירה או עקיפה, (בין אם דרך תמיכת המדינה במכון וינגייט או בתקציב ייעודי לפרויקט), כך שגם בזה אין ספק, ואולי אפשר ללמוד מכך גם לתחומים אחרים, שכאשר משקיעים נכון ומאפשרים את המעטפת הנכונה לאימונים אפשר להגיע להישגים משמעותיים. 

ובכל זאת, אני חייב להגיד שיש לי בעיה מסוימת עם התחרות הספציפית בהתעמלות אומנותית. האמת היא שגם בהתעמלות מכשירים יש בעיה דומה, אבל אולי קצת פחותה. קשה מאד להבין תחרויות שתלויות בשיפוט על אופן ביצוע. קודם כל, שיפוט אנושי באופן טבעי הוא לא אובייקטיבי. וכאן אין שעון כמו בתחרויות השחיה והאתלטיקה הקלה, אין רף ואין מדידת מרחק מוחלטת. אין גם כללים ברורים כמו באומנויות הלחימה למשל. הכל תלוי בהבנה של השופטים ובהחלטה שלהם. לצופה מהצד לא ממש ברור בדרך כלל מה האלמנטים השונים, ובוודאי לא מה דרגת הקושי, וגם לא איך נקבע הציון, דבר שמאד משמעותי בהקשר הזה כשכל עשירית נקודה או אפילו פחות מזה קובעת. גם בהתעמלות מכשירים קיימת בעיה דומה, אם כי בענף ההוא קל יותר לדעתי להעריך גם בעין פחות מקצועית דברים רבים, לא רק יציאה מתחום המכשיר, אלא גם אפשר להעריך בעין פחות מקצועית האם סלטה או בורג או כל פעולה אחרת בוצעו באופן תקין, ואם הנחיתה הייתה "נקיה" או לא, ועדיין זה קשה מאד להבנה של הדקויות, הערכה של דרגות הקושי ובכלל אופן מתן הציונים. 

כל זאת, לא גורע מההישג האדיר של לינוי אשרם במקרה זה, ובכלל מההישגים המרשימים של נציגי ישראל למשחקים האולימפיים שמסתיימים היום. ללא ספק, נציגי מדינת ישראל הגיעו לתוצאות יפות, שהביאו גם לשתי מדליות זהב, שזה בכלל מרשים, ונקווה להמשך הצלחה גם בהמשך.