הודעת ווטסאפ קצרה, אתמול בבוקר, בקבוצה של מתפללי בית הכנסת. מודיעים בצער על פטירתו של חברנו, על מועד ההלוויה תבוא הודעה. לצערי, זו לא הפעם הראשונה שמועברת הודעה כזאת בקבוצה הזאת, אמנם זה לא קרה יותר מדי פעמים, אבל קרה.
באופן אולי חריג, הפעם דווקא ההודעה מתייחסת לאדם שהכרתי רק קצת, אכי מזה שנים רבות לא היה מתפלל בקהילה שלנו מאז שעבר לשכונה אחרת בעיר.
לא אתייחס כאן לשמו של האדם, אם כי הוא היה קצת מוכר. אולי הכי קרוב לאדם מפורסם שאי פעם הכרתי. בצעירותי ממש, הוא הופיע בקביעות בתפקיד משני בתכנית טלוויזיה פופולרית, הוא אמנם לא היה היחיד אבל הופיע שם מדי מספר שבועות. בשנים האחרונות נתקלתי מדי פעם בשמו באזכורים אגביים בעיתונות או בטורים אישיים שעוסקים בתחום מסויים, וציטטו ממחקר שערך הנפטר או מספר שכתב בתחום התמחותו. יש לי בבית ספר אחר קצת שכתב, עם הקדשה וחתימה שלו.
האדם שנפטר לא היה חבר קרוב שלי או של ההורים שלי, אם כי אבא שלי תמיד מספר שבשנותיו הראשונות של בית הכנסת הם ישבו זה לצד זה בתפילות.
ובכל זאת, יש לי זכרונות טובים שקשורים באדם הזה, בעיקר מתקופת נערותי דווקא, וכנראה שהזכרונות הללו יישארו אותי וילוו אותי גם בהמשך חיי. ובשבילי, האדם הזה, בעיקר, הזכיר וכמו שאמרתי כנראה יזכיר תמיד את חג השבועות.
בבית הכנסת שאני מתפלל בו, נהגו עד השנים האחרונות ממש, להקפיד לקיים את מנהג "תיקון ליל שבועות" שמשמעותו שנשארים ערים כל הלילה, ללמוד, ועורכים לאחר הלימוד תפילת שחרית מוקדמת כמנהג "ותיקין". בפועל, מה שהיו עושים היה סדרת הרצאות שנמשכה במשך כל הלילה. ובמשך שנים לא מעטות, הייתה לסדרת ההרצאות הזאת תבנית קבועה. ההרצאה הפותחת הייתה של רב המתגורר בשכונה, והוא דמות מוכרת מאד בפני עצמה, ובנה של אישיות עוד יותר מוכרת בעולם הרבני בישראל ובמדינת ישראל בכלל, ההרצאה השניה הייתה של רב בית הכנסת, השלישית של מרצה אורח שהשתנה כל שנה, ואני לא זוכר כבר אם היו יותר מארבע הרצאות, אבל בכל מקרה, ההרצאה הסוגרת את הלילה, זו שבשעות שהכי קשה להישאר בהן ערים, וקצת לפני תפילת שחרית, הייתה של אותו אדם. נדמה לי שכל מי שהיה נוכח בבית הכנסת בזמן הזה, גם אם לא האזין להרצאות האחרות, כמוני וכמו אחרים שהעבירו את הזמן בעיון בספרים אחרים, חזרה על שיעורי גמרא ותנ"ך מבית הספר או לימוד עצמאי אחר, בכל זאת התכנסו להאזין להרצאה שלו, שתמיד הייתה מרתקת. תמיד הוא היה נעזר בכרטיסיות כדי להביא דוגמאות לדברים שרצה לאמר, ובאחת השנים אם אינני טועה עוד אמר לו מישהו שאם יקרה המקרה והוא לא יוכל להגיע, שישאיר את הכרטיסיות, וכבר יימצא מי שימלא את מקומו באמצעותן.
לאחר מכן, כיוון שזו הייתה ההרצאה האחרונה לפני תפילת שחרית, הוא היה נשאר להתפלל איתנו שחרית, ובאופן מסורתי, היה קורא את הפיוט "אקדמות" שלפני קריאת התורה, בניגון המסורתי ובהיגוי מדוייק וברור של כל המלים הלא פשוטות בשפה הארמית בה נכתב הפיוט,
ועל כמותו בוודאי שבעיני ראוי לאמר את הביטוי הארמי "חבל על דאבדין ולא משתכחין" שאני כמעט משוכנע ששמעתי גם מהנפטר, שהיה ד"ר ללשון עברית, באחת ההרצאות שלו, שמשמעותו קצת שונה ממה שמקובל לחשוב, בגלל המשמעות בעברית של ימינו לשורש הארמי "שכח", שבארמית פירושו דווקא נמצא (ומכאן בעברית "שכיח", שמשמעותו דווקא "מצוי") והכוונה היא חבל על אלו שאבדו ואין אנחנו יכולים למצוא אנשים כמותם ולא כמו שאולי חושבים שלא ישכחו אותם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
