ד. לעולם שבחוץ

כשהייתי ילד, היה דווקא קסם מסויים ברעיון של שביתה. בעיקר שביתות של מורים. לא ללכת לבית הספר, כי יש שביתה, מן חופש לא מתוכנן כזה באמצע השנה. היו הרבה פעמים שהיו איומי שביתה, ואז היה צריך להמתין למהדורת החדשות של 6 בבוקר ברדיו כדי לשמוע אם בסופו של דבר תהיה שביתה או לא (ובדרך כלל לא הייתה). קרו גם מקרים שהייתה שביתה כללית שהוכרזה על ידי ההסתדרות, ואז אבא שלי לא היה הולך לעבודה (הוא עבד בחברה ממשלתית), אני לא זוכר אם במקרים הללו גם בתי הספר שבתו אבל לפחות בחלק מהמקרים כן.

והיום, אנחנו נמצאים בעיצומה של שביתה אחרת, אבל הפעם אין בכך שום קסם ושום דבר מלהיב. ומה שעצוב שבניגוד לשביתות ההן, השביתה הזאת זוכה לסיקור תקשורתי מצומצם מאד, ונדמה שלאף אחד לא באמת אכפת מהשובתים, או ליתר דיוק מהשובתות במקרה זה, וגם אף אחד לא חושב על הנזקים שנגרמים כתוצאה מהשביתה, אם כי הם קיימים.

אני מדבר כמובן על השביתה במעונות היום המפוקחים. הבנות שלי נמצאות במעון כזה, ששובת כבר היום הרביעי. בשבוע שעבר התחילו בעיצומים כאשר מיד עם החזרה מחופשת החגים התחילו את ימי הלימודים במעון בשעה 10:00, אבל מיום ראשון הם בשביתה מלאה. 

במקרה שלנו, אנחנו קצת בני מזל. אני עדיין עובד מהבית, וט. עובדת אמנם רק יום בשבוע מהבית, אבל בגלל השביתה קיבלה בינתיים אישור חריג לעבוד כל יום מהבית, כך שאנחנו יכולים איכשהו להישאר עם הבנות בבית, ולתמרן בין העבודה לבין הטיפול בבנות, אבל מה על אלפי הורים אחרים אם לא עשרות אלפים שצריכים למצוא סידור לילדים? הרי גם ככה, ידועה הבעיה של אי הלימה בין ימי החופש של ההורים לימי החופש של הילדים, ועכשיו זה עוד יותר בעייתי. אני כבר לא מדבר על הסוגיה הנוספת שטרם הוסדרה, והטענה הרשמית היא שבינתיים אין תקציב מדינה ויש דיון לגבי האחריות הממשלתית על נושא מעונות היום (נושא שאמור לעבור בינואר 22 לפיקוח משרד החינוך וכיום בפיקוח משרד הכלכלה), והיא סבסוד התשלום על ידי המדינה. כרגע, אין סבסוד ואנחנו משלמים מחיר מלא, כ-6000 ש"ח לחודש עבור שתי הבנות, כאשר הובטח לנו שכאשר יוסדר נושא הסבסוד נזוכה בהתאם, אבל בינתיים הנושא לא הוסדר. גם בזה אנחנו בני מזל שיש לנו "גב" כלכלי שמאפשר לספוג את התשלומים הללו בשלב זה, אבל מה על אלו שלא יכולים להרשות לעצמם תשלום מלא למעון יום? 

מה שמרגיז עוד יותר לפעמים, הוא התגובות של אנשים שלא מבינים לידיעות החדשותיות הבודדות בנושא. אני לא מדבר על אלו ש"יורדים" על המטפלות/מחנכות ועל רמת ההשכלה שלהן. יש מי שמנסים, כמו בכל עניין להעלות את הנקודה הפוליטית. אז נכון, זה לא מצב חדש, זה מצב של שנים, אבל בממשלות הקודמות יתכן שהיה איזה סוג של משא ומתן בנושא. בכל מקרה, רוב הארגונים המפעילים את המעונות ממש לא מזוהים פוליטית עם הממשלה הקודמת. אם כבר, אז דווקא אלו מביניהם שיש להם זיהוי פוליטי הוא זיהוי עם גורמים החברים בממשלה הנוכחית. כך שאי אפשר באמת להגיד שזה "רק בגלל שיש ממשלה חדשה", או דברים דומים. 

בממשלה החדשה, יש שרה אחת לפחות שהצהירה על מחוייבות שלה לזכויות הנשים (אם כי היא בעצמה הייתה עסוקה בחודש וחצי האחרון בערך בתינוק שהיא קנתה (וכן, אין לי הגדרה טובה יותר מלבד "קנתה" לתינוק שלה), הוקמה וועדת שרים לנושא שיוויון מגדרי, אבל למה נדמה שאין באמת מי שדואג לזכויות הנשים המועסקות כמטפלות/מחנכות במעונות שמשתכרות שכר רעב? או לזכויות האמהות שצריכות לצאת לעבודה ולא יכולות לעשות זאת בגלל שהמעונות בשביתה ואין להן סידור אחר עבור הילדים? (אני מדבר בכוונה על האמהות כי בפועל מרבית הנטל עליהן, אם כי במקרה זה אפשר להתייחס בהחלט גם לאבות). אני מקווה שמישהו יתעשת בממשלה ויחליט לנהל איתן מו"מ רציני גם לשיפור התנאים שלהן, וגם כדי שנוכל לחזור לשגרה מלאה ולעבודה כמו שצריך בלי הפרעות.