ד. לעולם שבחוץ

אפשר לאמר שבשבת האחרונה, כמו למען האמת בכל שנה בשבת שלאחר יום ההולדת שלי, שהיא תמיד שבת פרשת "נח", ננעלו חגיגות יום ההולדת ה-40 שלי. אני מניח שבתאריך הלועזי בעוד שבועיים, אקבל אי אלו ברכות מחברים בפייסבוק, אולי גם מחברים לעבודה (שבעצם רובם גם חברים בפייסבוק) אבל זה כבר לא כל כך נחשב בעיני.

החגיגות התחילו בתאריך עצמו, ביום שני בערב, הגיעו לשיאן ביום חמישי בערב, ובשבת היה איזה אקט סיום סמלי ורשמי, שהשנה היה מכובד עוד יותר מאשר בשנים אחרות, למרות שהוא נוהג כמעט בכל שנה.

בתאריך עצמו, יום ההולדת העברי שלי שחל ביום שני בערב, יצאתי עם ט. למסעדה. אמא של ט. הגיעה לשמור על הבנות, ואנחנו, כיוון שט. עדיין לא התחסנה בחיסון השלישי נגד קורונה ולכן איננה זכאית ל"תו ירוק" נסענו קודם כל לערוך לה בדיקת קורונה מהירה (אני עצמי, זכאי לתו ירוק כי התחסנתי לפני כחודש וחצי בחיסון השלישי). בתחלה חשבנו ללכת למסעדה ברמה גבוהה יחסית בעיר אחרת, שבה היינו לפני שנתיים ביום ההולדת שלי, אבל בסופו של דבר ט. קיבלה המלצה על המסעדה שהלכנו אליה, וכיוון שזה נמצא בעיר מגורינו גם אם באזור התעשיה, וההגעה בחזרה הביתה מהירה יותר במידת הצורך, החלטנו ללכת לשם.

מאד נהנינו מהארוחה במסעדה, שהיא מסעדה מזרחית טיפוסית, כזאת שאמנם איננה ברמה של דוכן אוכל רחוב, אבל לא ברמה גבוהה בהרבה. מה שמצא חן בעינינו יותר מכל, היה שבהתחלת הארוחה, לאחר שאישרנו את זה, הגישו לנו כ-20 סוגי סלטים יחד עם לפה חמה שנאפית כנראה במקום. גם האוכל עצמו היה טוב מאד, ובסופו של דבר גם המחיר לא היה גבוה מדי.

ביום חמישי בערב, ערכנו את החגיגה המשפחתית המרכזית. י. ול. הגיעו מבית שמש עם שני הילדים הקטנים, והבן הגדול שלהם הגיע מהפנימיה בירושלים, וערכנו ארוחת ערב חגיגית בבית ההורים שלי. בהתחלה חשבנו להזמין אוכל ממקום מסויים, שזה סוג של אוכל רחוב, אבל אז אבא שלי ביקש לבדוק והגענו למסקנה שהזמנה של אוכל ממסעדה ברמה גבוהה, לא תעלה הרבה יותר, אז הזמנו אוכל מהמסעדה שברמה גבוהה (מהמסעדה ההיא לקחתי אוכל בטייק אווי לחגיגת יום הנישואין שלנו בשנה שעברה, וביום ההולדת של ט. הלכנו לאכול במסעדה עצמה, רק שאז בגלל כמה בקשות ואולי טעויות, המחיר היה מאד גבוה ולכן החלטנו לא ללכת לשם יותר. הפעם היינו יותר מחושבים בהזמנת האוכל והחלטנו בדיוק מה נרצה כך שהמחיר היה בסך הכל הגון, אבל גם הוגן). ההורים שלי דאגו לרכוש גם בקבוק יין טוב, וגם תירוש מבעבע וחגיגי ולפני הארוחה הרמנו כוסית יחד.

לאחר האוכל, ולפני הקינוח בדמות עוגה שאמא שלי הכינה, אותה היא מכינה לכל יום הולדת במשפחה (ולא רק לימי הולדת מיוחדים), הפתיעו אותי עם סרטון ברכות, שבו השתתפו כל בני המשפחה, כאשר כל אחד מוסר את ברכתו האישית, ואפילו את הבנות שלנו ט. הקליטה, אחת ממש פטפטה בדרכה, והשניה שהיא באופן כללי יותר שתקנית שתקה אבל הופיעה בכל בסרטון. כמו כן היא ארגנה מצגת של תמונות משלבי החיים השונים שלי, כמקובל בימי הולדת.

קיבלתי מט. מעין גביע הוקרה עם משפט חרוט עליו, וסיכמנו כבר בינינו מה תהיה המתנה האמיתית שלה ליום ההולדת שלי, ומי. ול. קיבלתי גביע לקידוש עשוי כסף (ולא רק מצופה כסף). ובזה נגמרו חגיגות יום ההולדת שלי.

הסיום, כאמור היה בשבת. ביום ששי בצהריים, צלצל הטלפון הנייד שלי, ועל הקו היה מי שבדרך כלל משמש כ"בעל קורא" בבית הכנסת, וביקש ממני לקרוא בתורה בשבת, דבר שלמען האמת אני עושה כמעט כל שנה מאז בר המצווה, וכמובן שהסכמתי. ציפיתי גם, כמו כל שנה, לקבל עליה לתורה בשבת, אבל הופתעתי קצת יותר כשבליל שבת הגבאי האחראי לכך ניגש אלי, ובירך אותי ואמר שזו שבת בר המצווה שלי (כמובן שזה מופיע ברישומי הקהילה) ושאל אם אסכים לקבל את עליית ה"מפטיר" וקריאת ההפטרה, וכן להתפלל לפני התיבה את תפילת מוסף. לא סירבתי לכך, וכך בשבת האחרונה בבית הכנסת היה לי תפקיד מרכזי, גם "בעל קורא", גם "מפטיר" וגם שליח ציבור לתפילת מוסף. ברוך ה' הכל עבר כראוי ובהצלחה, וכנראה גם לשביעות רצון הקהל.