ד. לעולם שבחוץ

בזמן האחרון, התחלתי לעקוב אחרי דף פייסבוק פופולרי למדי ולקרוא את הסיפורים שמופיעים שם. בין הרבה שטויות, אנקדוטות מהחדשות ובדיחות, משולבים שם גם סיפורים אישיים וכתיבה אישית, שאל חלק מהדברים אני מרגיש שאני יכול להתחבר ואל אחרים פחות.

בשבוע שעבר נתקלתי שם ברשומה, שבמקום כלשהו אני יכול להגיד שהכי הרבה העציבה אותי. לכאורה, הכותבת שם צודקת, היא התלוננה על כך שהיא מרגישה שאין לה אפשרות כאם לפתח קריירה, כיוון שאין לה מסגרת שמאפשרת לה להשאיר את הילדים עד לשעה 18:00 ולכל המאוחר תוכל להשאיר אותם עד לשעה 16:00 או משהו כזה. ויש בזה משהו מעציב, משני כיוונים שונים לכאורה, אבל דומים. 

מצד אחד, לכאורה, הטענה שלה מוצדקת. שעות העבודה הנדרשות במקומות עבודה רבים לא מתאימות כל כך לסדר יום של הורים (ולאו דווקא אמהות, אם כי באופן שנדמה אולי טבעי הנטל נופל בעיקר עליהן). אני כבר לא מדבר על הפערים בימי החופשה ועל חלילה מצבים של מחלת ילד ודברים כאלו, אלא על השעות ביום רגיל, שבו הילד בריא ונמצא במסגרת חינוכית כלשהי. השעות הנדרשות פעמים רבות לא מתאימות לניהול אורח חיים הורי תקין. אבל האם הזאת, לא בוחרת להתלונן על זה, אלא על כך שאין מסגרת חינוכית או מסגרת כלשהי שתאפשר לה להשאיר את הילד עד לשעה מאוחרת יותר שתתאים לקריירה שלה. וזה בעיני חבל. אני בעצמי אב לשתי בנות שנה כמעט, וחושב שגם לו יכולתי להשאיר אותן במסגרת מעבר לשעות שהן נמצאות בה, ספק אם הייתי רוצה בכך. נכון, אולי הייתי מדבר אחרת אם הייתי עובד מהמשרד, כאשר אשתי עובדת גם היא מהמשרד, ואז אולי היינו נדרשים לשעה נוספת (ויש אפשרות כזאת), אבל זה לא האידיאל בעיני. אם בחרתם להביא ילדים לעולם, זה לא חייב להיות על חשבון הקריירה, אבל גם אי אפשר לבנות את הקריירה על חשבון הילדים. אני יוצא מנקודת הנחה סבירה שילד הולך לישון בערך בין השעות 20-21 בערב. כלומר, גם ככה, להורה הממוצע יש עם הילד את זמן ההתארגנות בבוקר, שהוא משתנה לפי גיל הילד והצרכים של הילד וההורה, ואת הזמן מהשעה שבה הילד מגיע מהמסגרת בה הוא נמצא הביתה ועד לשעת השינה שלו. ואם נאמר ששעת השינה היא כאמור 20-21, הרי שסביר להניח שמסביבות 18:30-19:00 צריך להתחיל את ההתארגנות של הערב, של מקלחת, ארוחת ערב, וטקס השכבה אם יש כזה. ואיפה יהיה לך זמן לבלות סתם ככה עם הילד באמצע השבוע? האם הבאת לעולם ילד כדי לבלות איתו רק בסופי שבוע ובחופשות המשותפות שגם ככה הן לרוב מועטות מדי? אני לא אומר שעל האמהות או על ההורים בכלל לבחור בתפקידים בתחום החינוך בלבד שבהם יש התאמה יחסית בין שעות העבודה לשעות המסגרות של הילדים, או לעבוד במשרה חלקית בלבד בלי לחשוב על פיתוח קריירה. אני כן טוען שהורה צריך לחשוב גם על כך שהוא צריך לבלות זמן עם הילד או הילדים שלו גם באמצע השבוע, ואי אפשר לצפות או להפקיד את הילד בידי אנשים אחרים. אני לא מכיר את מצבה של אותה אשה, האם היא יחידנית או מגדלת את הילד עם אדם נוסף, אבל אם את מגדלת אותו בשותפות זוגית או אחרת, הרי שיש פתרון שאולי הוא לא קל אבל המתאים ביותר. תתחלקי עם בן/בת הזוג בימי השבוע, באופן כזה שבו חלק מהימים את תסיימי את יום העבודה בשעה מוקדמת יחסית שתאפשר לך להיות עם הילד, ובשאר הימים בן/בת הזוג או מי שלא יהיה שאת מגדלת איתו את הילד יעבוד באופן כזה שיאפשר לו להיות עם הילד. ואם המניע הוא כספי, הרי ששמעתי הרבה על ילדים שבבגרותם הרגישו חוסר מילדות לא בגלל שלא היה כסף בבית, אלא בעיקר בגלל שלא הרגישו את הנוכחות ההורית בחייהם. הנוכחות ההורית חשובה הרבה יותר מכל מה שכסף יוכל להשיג עבורם. את פיתוח הקריירה אפשר לדחות קצת או לשנות, אבל את השנים והנוכחות בחיים של הילד אי אפשר להשיג בהמשך כמו בשנים הראשונות.

עם זאת, כמו שציינתי בהתחלה, בהחלט ייתכן שמקומות העבודה צריכים גם הם להתגמש בנושא. לאפשר להורים שעות עבודה מקוצרות בימים מסויימים, אולי עבודה חלקית מהבית נאמר כאשר חלק מהעבודה יכול להתבצע בכל שעה, ואז ההורה יוכל להתחבר ולבצע את העבודה לאחר שהילד כבר ישן, ובכלל להיות יותר תומכים בהורים צעירים ובכלל. זה לא סותר את העובדה שילד צריך נוכחות הורית משמעותית בחיים שלו בכל יום ולא רק בסופי שבוע ובחופשות משותפות.