ד. לעולם שבחוץ

במובנים מסויימים, מאז שהתחתנו,הפכתי למה שנהוג לכנות בשפה העממית "בעל בית", כשהכוונה היא לא למי שיש בבעלותו דירה(אנחנו עדיין גרים בשכירות) אלא למי שמנהל משק בית עצמאי ואינו סמוך על שולחנם של אחרים. אבל עד לתקופת ההריון של ט. או ליתר דיוק לקראת סוף תקופת ההריון של ט. לא הרגשתי כ"בעל בית" באופן מלא, במובן אחד שמרכזי בעיני בתפקידו של "בעל בית" יהודי דתי, והוא שלא ניהלתי עד אז שולחן שבת משל עצמי. בכל השבתות, היינו מתארחים, תחילה רק לארוחות, ומסיבות שונות תקופה די ארוכה לכל השבת, גם אם זה קרוב, אצל ההורים שלי, או פעמים בודדות אצל ההורים של ט. כך או כך, לא ניהלתי בבית שלנו שולחן שבת. 

לקראת סיום ההריון של ט. בזמן בו היא הייתה מאושפזת, הזדמן לי לנהל לראשונה שולחן שבת שכזה, גם אם בהתחלה זה היה בבית החולים, באופן מאולתר מאד. בפעם הראשונה, זה היה מאד לא מתוכנן, ונעזרנו באוכל שקיבלנו מעמותה שמספקת אוכל למלווי המאושפזים בבית החולים, אבל בפעמים שאחרי, ולצערי היו כמה כאלו, כבר התארגנו מראש ולקחתי אוכל בעיקר מאמא שלי, שלפעמים בישלה ולפעמים קנתה. זה מה שעשינו גם בשבת שלאחר הלידה.

כשט. כבר השתחררה הביתה, למרות שהבנות עדיין היו מאושפזות, ידענו שנרצה לעשות שבת בבית שלנו, והצטיידנו בהתאם, בפלטת שבת, ובמיחם ובשאר הציוד כדי לעשות שבת כהלכתה בבית. 

ומאז, בעיקר בגלל שאנחנו פוחדים להוציא את הבנות מהבית, וגם מזג האוויר לא בדיוק אפשר, אנחנו עושים שבתות בבית שלנו. בפעם הראשונה, ההורים שלי באו אלינו לארוחת ליל שבת, וזו בכלל הייתה הרגשה מוזרה, כשאבא שלי סירב להיות זה שיושב בראש השולחן, ואני הייתי מי שערך קידוש ראשון במקומו, ובירכתי על החלות. שתי שבתות לאחר מכן, גם י. ול. הגיעו עם הילדים, וכולנו עשינו ארוחת ליל שבת אצלנו בבית. 

בשבתות שלאחר מכן, כבר היינו רק שנינו עם הבנות בבית. ביום ששי אני עורך את השולחן לכבוד שבת, לחלות ולאוכל אמא שלי דואגת לנו בשלב זה, בתקווה שבהמשך ט. תתחיל לבשל בעצמה לשבת. 

ובשבת האחרונה, הייתה לי חוויה מיוחדת במינה. לאחר שבשבתות הקודמות הבנות שלנו העדיפו לישון, השבת הן היו די ערניות בזמן שבו רצינו לשבת לארוחת שבת, כך שמצאנו את עצמנו במצב שבו אחת הבנות נמצאת עלי, השניה על ט. ויחד שרנו את זמירות השבת שלפני הקידוש, ועשיתי קידוש של שבת כאשר ביד אחת אני מחזיק את אחת הבנות, וביד השניה את כוס הקידוש. אין מלים לתאר את התחושה ברגע הזה, היה בזה משהו כל כל מיוחד בעיני, וכל כך מקסים, שאולי זה הרגע שבו הכי הרבה הרגשתי בפעם הראשונה שאני עכשיו ראש משפחה יהודית חדשה. 

אתמול בערב, ראיתי הודעה לפיה משרד הבריאות הורה לקופות החולים להתחיל לחסן נגד קורונה, את קבוצת האוכלוסיה מגיל 35 ומעלה. ניסיתי כבר מאתמול לקבוע תור לחיסון דרך היישומון של קופת החולים שלי, ולא הצלחתי. 

היום בבוקר, החלטתי לנסות טלפונית. התקשרתי, וקיבלתי מענה אוטומטי עם רישום פרטים. בתוך המענה, נשאלתי אם אפשר לקבוע תור בשבת, והשבתי בשלילה. למרות זאת, קיבלתי SMS לפיו נקבע לי תור בתאריך ה30/01 שהוא בשבת. התקשרתי שוב, והגעתי לנציגה, שבסופו של דבר הודיעה לי שיש תור פנוי היום אחר הצהריים, וקבעה לי תור להיום אחר הצהריים, ותור נוסף בעוד שלושה שבועות בדיוק. קצת חבל שהמקום שבו אני מתחסן הוא לא הקרוב ביותר לבית, אלא במרחק יחסי, אבל עדיין העיקר שהצלחתי לקבל כבר תור לחיסון, ואי"ה בעוד שלושה שבועות אקבל את המנה השניה של החיסון.

כך שבע"ה עוד ארבעה שבועות מהיום, אהיה מחוסן רשמית לקורונה עם כל המשמעויות הנלוות.

כתבתי כאן קטע די "כבד" על פוליטיקה, אבל החלטתי לא לפרסם אותו בינתיים, אז אולי במקום זה משהו קצת יותר קליל ונחמד.

במסגרת העבודה שלי, אני עובד בשירות לקוחות בחברת תוכנה. מה שאני למעשה עושה, הוא להיות רוב היום בטלפון, ולשוחח עם לקוחות החברה. כיוון שבשנה האחרונה בערך אני עובד מהבית, אני מוציא את השיחות ללקוחות מהטלפון האישי שלי. 

על הטלפון האישי שלי, התקנתי יישום שמאפשר זיהוי של המתקשר, היישום הזה גם מציג לך כאשר אתה מתקשר למישהו אחר איך הוא מזוהה. מה שנחמד לגלות הוא איך מזוהים חלק מהמספרים שאליהם אני מתקשר. במרבית המקרים, זה די סטנדרטי, מופיע שם האדם אליו אתה מתקשר, בעברית, באנגלית או אפילו בחלק מהמקרים בערבית ואז אני לא יודע לקרוא מה כתוב שם בדיוק, אבל במקרים אחרים, נחמד לראות איך אנשים מזוהים כנראה על ידי משתמשים אחרים שהגדירו אותם ככאלה.

במרבית המקרים, יופיע לי שם האדם. השם בעברית, באנגלית או בחלק מהמקרים בערבית שאז אני לא יודע לקרוא את מה שמופיע, לפעמים השם ילווה בתואר המקצועי של אותו אדם, שגם זה סביר בעיני. החברה שאני עובד בה נותנת שירותים לאנשים מתחומים מסויימים, כך שסביר להניח שהם יופיעו עם התואר המקצועי שלהם בזיהוי הזה. 

אבל בחלק מהמקרים, זה יופיע עם תוספת הערה או אמירה שיכולה להיות אינפורמטיבית במהותה, או לפעמים אפילו ממש מצחיקה. קרו לי מקרים שבהם הופיע לי בשם של האדם שאני מתקשר אליו, "אמא של" או "אבא של". במקרים אחרים, הופיע לי שם האדם ולידו ההערה "שכן" או "שכנה". אבל הכי מצחיק, וגם זה קורה שקרה לי שהופיע לי שם האדם עם התואר "הגדול" או במקרים אחרים תארים שאינם מחמיאים בהכרח לאנשים שאני מתקשר אליהם. אז נכון שאתה בדרך כלל לא מתקשר לעצמך כך שגם אם יש לך את היישום אתה לא תדע איך אחרים מכנים אותך, למרות שיש טענות שיש אתרי אינטרנט ויישומים שמאפשרים את זה, אבל אני לא מצליח להבין איך אנשים לא חוששים לכנות אנשים שנמצאים באנשי הקשר שלהם בטלפון בכינויים כאלו. לפעמים קורה בכל זאת, שאתה מסתכל ברשימת אנשי הקשר של אדם אחר ולא תמיד נעים לראות שם כינויים לא מכובדים, במיוחד אם הם מתייחסים לאדם שאתה מכיר.

ותמיד כשאני חושב על העניין הזה, אני נזכר באנקדוטה שקרתה לי לפני שנים לא מעטות, ואני תמיד נהנה לספר עליה. 

חברי המכונה כאן המשפטן, נושא בשם (פרטי ומשפחה) שזהה לשם של זמר מפורסם. אגב, מאז, אולי בגלל זה הוא שינה את שם משפחתו לשם דומה אבל לא זהה לחלוטין. כאשר הייתי בחתונה של מי שהיה שותף שלי לחדר במעונות הסטודנטים, נכח בחתונה גם חבר משותף אחר, שכונה כאן החשבונאי (אולי ראוי לכנות אותו היום רואה החשבון כאשר הוא כבר שנים זכאי לתואר זה). רואה החשבון, שישב לידי באותה חתונה, לקח את הטלפון הנייד שלי והתחיל לעלעל ברשימת אנשי הקשר, כשפתאום הוא קרא: "מאיפה יש לך את הטלפון של..." ונקב בשמו של הזמר המפורסם. אמרתי לו שמדובר במשפטן, שהוא הכיר אותו בשם הפרטי בלבד, ואמרתי שזה הבחור ממעונות הסטודנטים, והוא לא ידע שהמשפטן נושא בשם המשפחה שגם הוא זהה לאותו זמר מפורסם. מה שמשעשע במיוחד הוא ששמו של אותו זמר מפורסם הוא בעצמו שינוי של שם המשפחה המקורי שלו, אבל בכל מקרה זה לא שם ייחודי מספיק כדי להגיד שיש רק אחד בשם הזה.