בעוד שבוע אני לא כאן
עולה על מטוס וטס לאן
לא יודע לאן, פשוט טס
נעלם אל האופק עם קו הרקיע
לא יודע לאן אגיע
האמת היא שאני מאוד מפחד
בכל זאת, פעם ראשונה זה לא צחוק
לא יודע אם ילוו אותי לשם,
אולי אלך לבד
כי אני מתבייש להיפרד
ומפחד
מפחד גם משפות זרות
ומכל הבדיקות האלה שתמיד עושים
כל הזמן אני מרגיש חשוד
ואני נראה בהתאם
לא יודע איפה אנחת אחרי שאנחת
כלל לא בטוח בכלל שאנחת
בכל זאת, חתיכת מתכת כבדה שטסה בשמיים
שטה לה גבוה באוויר, וזקוקה לניסים
מי יודע אם אכיר אנשים נחמדים
אולי יהיה לי קשה בהתחלה
ואולי כל הזמן
מי יודע אם עכשיו זה הזמן
מתי יודעים שזמן הוא זמן?
הפחד הזה ליווה אותי כל השנים
אפילו אחי שקרוב אלי לא מבין
לכל אחד יש את הזמן שלו
וכל אחד עושה את זה בקצב שמתאים לו
אני, הקצב שלי... קצב איטי
בגלל כל מיני שריטות מהחיים
ולא שאני ממש מיוחד
איכשהו יצא שהכל קרה לאט
מתישהו התמלאתי בפחדים
והנפש התמלאה על גדותיה
היום אני עושה ניקיון
זורק מה שאני מצליח לזרוק
זה דורש כח, ואומץ
אפילו שמליונים לפני טסו
מליונים טסים ומליונים יטוסו
אז מה?
אומרים שלפחדים האלה קוראים חיים
שהבלאגן הזה בבטן, המכות מבפנים
זה הילד שבנו שרוצה לצאת
ואנחנו כל הזמן סוגרים ומגוננים
אני עובד על זה, כמו כולנו
מנסה להיות אדם טוב ומנסה למצוא את דרכי
זה לא קל לאף אחד, אני יודע
זה לא קל לי
אני משאיר מאחור-
גם אם חשבתי שאין לי כלום-
אהבה, משפחה, חברים
וכלבה, וכל מיני חפצים
אני מפחד
אני לא רוצה ללכת
וזה עוד שבוע
אבל דווקא בגלל זה אלך
כי צריך להתמודד
ולא לפחד מה לאבד
אלא לעלות על ההר הזה בכח
גם אם מחליק
וגם אם יותר בטוח בבית
כי מתישהו בחיים בוחרים
אם רוצים לחיות, ואם למות
אני רוצה לחיות, אני כל כך רוצה לחיות
והיום אני יודע, שגם אם אני לא מושלם
-וגם לא אהיה-
מגיע לי
אני רוצה לחיות
ואני רוצה לצעוק
שאני רוצה לחיות
אבל... זה לא כזה משנה
מספיק שאעשה בכל יום
עוד כמה צעדים על ההר הזה
שמוביל אותי למקום טוב יותר
ואל ההתגברות על עוד פחד
עוד שבוע, אלוהים
בחיי שאני מתרגש
רוצה לישון ולאחר את הטיסה
ומצד שני-
כל כך מחכה לפחד.
פתאום אני מחייך...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
