מהות המחשבה

הפוסט הקודם היה ניתוח של דברים שקןרים מאחורי מה קורה, אבל לא באמת הבהרתי מה קורה.

אז למי שמעוניין, בואו נתחיל:

הקומוניזם במזרח אירופה מראה סימנים של דעיכה עוד בסוף שנות ה-80. משנת 1989 עד שנת 1991 כמעט כל המשטרים הקומוניסטיים נפלו, החלו סידרה של שינויים בגבולות בינלאומיים. מזרח גרמניה התאחדה עם מערב גרמניה, ויצרו את גרמניה של היום. הלובקים פרשו מהצ'כים, ופיצלו את צ'כוסלובקיה לצ'כיה וסלובקיה. יוגוסלביה התפצלה ל-5 מדינות שונות עד 1994, וספגה מלחמות אזרחים שגבו כ-400,000 קורבונות. המדינות שפרשו מיוגוסלביה היו: סלובניה, קרואטיה, בוסניה ומקדוניה, אשר השאירו את הסרבים לשלוט על השאר במדינה שכונתה "יוגוסלביה החדשה". בהמשך, מונטנגרו פרשה מסרביה ב-2006 וקוסובו פרשה מסרביה ב-2007, וסרביה נשארה לבד, מה שהשלים את הפירוק של יוגוסלביה ל-7 מדינות שונות.

אבל השינויים הדרסייט ביותר התרחשו בברית המועצות עצמה, כאשר סדרה של עמים החלו להכריז על עצמאותם מרוסיה כאשר רוסיה היתה במצב של בלבול ושפל כלכלי בעקבות המעבר מקומוניזם לדמוקרטיה. עמים בהם שלטו הרוסים במשך מאות שנים הכריזו עצמאות, ופירקו את ברה"מ ל-15 מדינות שונות: אסטוניה, לטביה, ליטא, בלרוס, אוקראינה, מולדובה, גאורגיה, ארמניה, אזרבייג'ן, קזחסטן, טג'יקיסטן, אוזבקיסטן, קירגיזסטן, טורקמניסטן ורוסיה. הרוסים נשארו עם חצי מאוכלוסייתם, ועשרות מיליוני רוסים הגרים מחוץ למדינה. המאבקים לעצמאות במדינות אלו לא עברו בצורה חלקה. העמים השונים פתחו במלחמות מקומיות על שליטה בשטח מסויים, אחד כנג השני. רוסיה כמעט ולא התערבה, הן בגלל חולשתה הכלכלית והן בגלל חוסר הרצון שלה להתעסק בשטויות, כגון טג'יקים נגד אוזבקים. בסופו של דבר, המצב נרגע בין רוב המדינות, בין אם דרך הסכמה הדדית על גבולות ובין אם דרך התערבות של האו"מ והשגת סטטוס-קוו מסויים, אשר מוביל לשקט זמני (שימו לב לדימיון בין המדינות הללו לבין מה שקורה בין ישראל לערבים).

ובכן, ישנם עוד עמים באזור הזה, אשר לא קיבלו את עצמאותם. הצ'צ'נים, לדוגמה, ניהלו מאבק במשך כמה שנים נגד הרוסים, אשר נכשל באופן טוטאלי וגרם למותם של עשרות אלפי ואף מאות אלפי בני אדם. אחריהם באו האבחזים, וניהלו מאבק לעצמאות שהרוסים הצליחו לדכא במהרה. אבל אבחזיה, לעומת צ'צ'ניה, מפוצלת בין רוסיה לגאורגיה. האחבחזים מנהלים מאבק ארוך, איטי ושקט לעצמאות מגאורגיה. רוסיה וגאורגיה אינן מפריעות אחת לשניה במאבקן מול האבחזים, היות ואף אחת אינה מעוניינת שאבחזיה תהיה עצמאית.

ואז יש את אוסֶטיה. האוסטים הם עוד עם שמשתרע בין רוסיה לגאורגיה. ברוסיה, הצפון-אוסטים הם נהנים מאוטונומיה נרחבת, וכל עוד הרוסים לא מפריעים להם בחיי היום-יום, אין להם דרישות לעצמאות מרוסיה. אך הדרום-אוסטים בגאורגיה אינם מעוניינים להישאר תחת שלטון המדינה הזו. הם דורשים עצמאות, או איחוד עם אחיהם ברוסיה, כדי לחיות באוסטיה אחת מאוחדת ואוטונומית.

לפני כחודש, הגאורגים הציעו סדרה של הקלות לדרום-אוסטים שיאפשרו להם ממשל אוטונומי במדינתם.

אתמול, בדיוק בזמן טקס פתיחת האולימפיאדה, רוסיה החלה לפלוש לגאורגיה בנסיון לכבוש את דרום אוסטיה ולאחד אותה עמם. שריון רוסי כעת נכנס לדרום-אוסטיה במאות. מטוסי קרב רוסיים מפציצים את בירת גרוזיה, טביליסי, בעיקר נגד מוסדות ממשלתיים כמו הפרלמנט. כמו כן היא הפציצה את את ערי הנמל המרכזיות שלה, ואת צינורות הנפט שלה שמובילים לאירופה.

לא ניתן לדעת איפה הרוסים יעצרו. לא ניתן לדעת מהן בדיוק שאיפותיהן, בנוגע לגבולות ובנוגע לנפט. כך או כך, אף אחד לא ייצא להגנתה של גאורגיה. במקרה הטוב יצליחו להביא לאיזשהו הסכם שלום, ולקו סטטוס-קוו חדש.

איתן