ריקודים, אלכוהול ומשחק בשיער |
| 12/2004
אנימה זה רע
(לרגל פתיחת הערוץ החדש והמעפן, Yes Anime, וגם בעקבות פוסט שמישהו כתב כאן בו הוא מהלל את Evangelion)
פעם אהבתי אנימה (אנימציה יפנית, למועטים שלא יודעים). הלכתי לפגישות שבהם הקרינו סרטי אנימה, הורדתי כל מיני סדרות כמו מטורף (אפילו שלא היה לי אינטרנט מהיר. הייתי מוריד הכל דרך העבודה ואחר כך משאיר את המחשב בבית דלוק כדי שיוריד את זה הביתה), וסיפרתי בהתלהבות על בשורת האנימה לאנשים אחרים, בתקווה שגם הם יתמכרו לזה וכך אני ארגיש פחות מוזר בגלל שאני אוהב את זה.
אבל במפגש הראשון של מטורפי האנימה (מתישהו בשנת 2000), נזרעו בי זרעי הספק, בגלל מישהי (שהיא גם אדם רע, אבל זה לא קשור), שהיתה חברה של מארגן המפגש, וישבה משועממת בצד, כי היא לא אהבה אנימה. בשלב מסויים פקעו לה העצבים והיא אמרה: "אתם שמים לב שאתם יושבים ורואים סרטים מצויירים?"
המארגן השתיק אותה, אבל היא אמרה אמת. לקח לי שנתיים לבין שאנימה היא לא יותר מהסרטים המצויירים הזבליים ששמים בערוצי הילדים.
במשך השנתיים האלה ראיתי המון סדרות אנימה, והרבה פעמים ההתחלה היתה יפה ומבטיחה, אבל אחר כך הכל התדרדר: או שנגמר התקציב (Kareshi Kanojo No Jijou, Evangelion), או שהתברר שהדמויות מאוד מפגרות (Fushigi Yuugi) או שהגיבורים הפכו להיות מרושעים (Ranma), או שהכל התחיל לשעמם. רק "הלב" היתה שווה משהו.
אז נכון שהציורים יפים, השפה נעימה לשמיעה והאנימציה הרבה פעמים מדהימה, אבל כל השאר לא שווה כלום. באמת.
ולכן, אם אתם אוהבים אנימה (אני לא מדבר על סדרה אחת או שתיים, אלא על אנימה כעקרון) אז אחת מן השניים:
1. זה שגעון זמני שיעבור לכם אחרי שתתבגרו
2. אתם לא שפויים.
הבנתם?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר