| 1/2005
לו הייתי יריב
הרבה פעמים אני רואה את ישראבלוג וחש צורך עז לשנות את החוקים כאן ואת התוכנית, במיוחד כאשר אני משווה את ישרא לLiveJournal ו-Slashdot.
רציתי לספר לכם מה הייתי עושה, אם הייתי מסוגל.
בתחום התגובות:
הייתי נותן לכל בעל בלוג את האפשרות לקבוע אם הוא רוצה לאפשר תגובות לבלוג או לא. וגם הייתי נותן לכל אחד למחוק תגובות, ולא רק לבעלי הפרו. יש הרבה תלמידים שפותחים בלוג, ואז תלמידים אחרים מחליטים להציק להם ולקלל אותם. זה מאוד לא יפה.
זאת ועוד! הייתי מאמץ את מה שיש בLiveJournal, שנקרא סינון תגובות. כל בעל בלוג שם יכול להגדיר שרק לאנשים מסויימים תהיה זכות לענות לו בבלוג. והתגובות של שאר האנשים חייבות אישור שלו לפני שהן מופיעות בדף התגובות. כל בעל בלוג יכול גם לחסום אנשים שמתנהגים רע (ובאמת היתה איזו אחת שעשתה את זה לזהות 8.0, אחרי שכתבתי לה: "מה, את יפנית? רוצה לצאת איתי?")
סינון תגובות היה פותר לחלוטין את הבעיה של מוזטל, שמישהו אחר כתב תגובות לא רצויות בבלוג שלו, ומוזטל בתגובה הציף את הבלוג שלו, וגם דודה מלכה הוצפה בדרך (ופרשה מפרוייקט הליקוסים כתוצאה מכך).
אם היתה למוזטל אפשרות של סינון תגובות, זה לא היה קורה. הוא היה מוסיף את המגיבים הקבועים שלו לרשימה של מי שמותר לו לכתוב תגובות. וכל תגובה של אדם אחר היתה צריכה לקבל אישור. וככה גם אם מישהו היה מנסה להציף אותו, אז אמנם הוא היה מקבל הרבה התראות בדוא"ל, אבל הבלוג שלו לא היה ניזוק.
בתחום הקבועים:
לדעתי זה אסון שהבלוגים הקבועים נשמרים בתוך הCookies (או "קוקיות", כמו שהאקדמיה ללשון העברית מתעקשת לקרוא להם).
העוגיות נועדו בשביל לשמור בהם מידע זמני (כמו מה השם והססמא שלי, כדי שאני לא אצטרך להכניס אותם מחדש בכל פעם). ולא מידע קבוע כמו איזה בלוגים אני אוהב לקרוא. בגלל זה, לאנשים נמחקת הרשימה בכל פעם שנמחקות להם העוגיות (וזה קורה המון). זה נכון שאפשר לגבות את רשימת הבלוגים הקבועים, אבל זה לא פרקטי לגבות את הרשימה בכל פעם שאני מוסיף אליה בלוג חדש.
בגלל הסיבה הזו, ויתרתי לגמרי על השימוש במנגנון הבלוגים הקבועים, ובמקום זה אני משתמש בסימניות (או המועדפים, כפי שקוראים לזה בInternet explorer).
אם אני הייתי יריב, הייתי שומר את רשימת הקבועים על השרת. ככה זה לא היה נמחק אחרי כל התעטשות של המחשב.
והיה אפשר לעשות עם זה עוד דברים נחמדים – למשל, היה ניתן לאפשר לבלוגרים לשים אוטומטית את רשימת הקבועים שלהם ברשימה, ובלוגרים אחרים היו יכולים לדעת איזה אנשים שמו אותם בקבועים (אם האנשים הראשונים היו מרשים את זה).
בתחום התמונות:
פה זה דווקא המקום בו רוב האנשים לא היו שמחים מפועלי.
לדעתי רוב הכותבים כאן לא מודעים למחיר שמפעילי הבלוג צריכים לשלם על כל התמונות שהם תוקעים ברשימות, ובגלל זה חלק מהם ממלאים את הרשימות בהמון תמונות, שלוקח הרבה זמן לטעון (והן גם לא נראות יפה), אבל מה אכפת? זה לא שהם משלמים.
אם אני הייתי יריב, זה לא היה קורה. לכל בלוגר היה שטח אחסון מוגבל לכל התמונות אותן הוא היה יכול לשים ברשימות ובבלוג עצמו. מי שרוצה לפרסם עוד תמונות בבלוג היה מוזמן לקנות פרו, לשים את התמונות על השרת הפרטי שלו, או להשתמש בשירותי האחסון החיצוניים החינמיים (שתהרגו אותי אם אני מבין מה המודל העסקי שלהם).
בתחום ההיכרויות:
לכל בלוג היתה נוספת אופציה: "כן, אשמח לצאת עם הקוראים שלי", וגם אופציה נוספת שאומרת אם אני סטרייט או לא. וגם היה מנוע חיפוש שמאפשר לי למצוא מי פנוי. (לא בטוח. יכול להיות שיהיו לזה תופעות מרחיקות לכת. בLiveJournal יש אופציה כזו, אבל מסתבר שכמעט אף אחד לא מודע אליה)
בתחום הטבעות:.
לכל טבעת היה גם מיני בלוג – אפשרות לכתוב על כל מיני דברים, למשל אירועים שחברי הטבעת מארגנים (יכול להיות שזה היה משהו שרק בעלי פרו היו יכולים לעשות).
בתחום הבלוגים הפרטיים: (בעקבות תגובתו של פישר).
במקום המנגנון המסורבל הנוכחי, שמצריך לתת שם וססמא לכל קורא, אז לכל בעל בלוג היתה פשוט רשימה של בלוגרים אחרים, שלהם הוא היה נותן גישה לבלוג שלו.
ככה גם אם למישהו היתה גישה לשני בלוגים פרטיים, הוא לא היה צריך לכתוב מחדש את השם והססמא שלו בכל פעם שהוא היה עובר מבלוג אחד לאחר.
בנוסף לכך, כל מי שהיה עושה את הבלוג שלו פרטי היה יכול לשים מסר בעמוד "גישה לבלוג פרטי" אם הוא היה רוצה. למשל: "מצטער חמודים, אבל רק לחברים שלי מותר להכנס לכאן", "סגור זמנית לרגל שיפוצים" או "עופו מכאן, קפיטליסטים ארורים!" - בוצע
הייתי מאפשר גם לראות בסטטיסטיקה את שם המשתמש של כל מי שנכנס. אם זה בלוג פרטי אז זכותו של הבלוגר לראות מי מבקר אותו, לא?
בתחום הURL: הכתובות של הדפים (עדכון 30.01.2005)
כרגע גוגל לא מתעד טוב את ישראבלוג, בגלל שהוא פוחד מכל הלינקים הדינמיים. אני הייתי עושה שהכתובות של הפוסטים היו נראות הרבה יותר ידידותיות לגוגל, וככה הוא היה מתעד (בתקווה) את כל הפוסטים ולא רק חלק מהם.
למשל, במקום כתובת שנראית ככה:
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=10199&blogcode=1196694
הייתי הופך את הכתובת ל:
http://israblog.co.il/GrumpyBear/posts/2004/12/26/1
גם יותר שימושי (אומר מה התאריך של אותו פוסט), וגם זאת כתובת שגוגל יכנס אליה ברצון. כמובן הייתי עושה שהכתובות הישנות עדיין יעבדו.
עוד רעיונות?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר