ריקודים, אלכוהול ומשחק בשיער |
| 1/2005
איך להבריח אותי מהבלוג שלכם, גרסה 2
האמת שחשוב לי שאנשים ידעו מה ממש מפריע לי בבלוג שלהם, אז אני אכתוב את זה עוד פעם, אבל הפעם בגרסה מקוצרת, לא צינית, שאני מקווה שלא תעליב אנשים הפעם, בניגוד לפוסט הקודם בנושא, שצונזר, ;)
שימו לב שבניגוד לפוסט של בלוגים שגורמים לי לקטר, הפוסט הספציפי הזה מתאר מאיזה בלוגים אני לגמרי אמנע (בפוסט המקושר מתוארים בלוגים שסתם יגרמו לי לחרוק שיניים).
אני לא אכתוב על התוכן של הבלוג כמו קודם, כדי שאף אחד לא יניח שאני רוצה שתשנו את סגנון הכתיבה שלכם בשבילי (אבל קחו בחשבון שאני מקנא ברוב האנשים שכותבים על מערכות היחסים שלהם, בין אם הן תקינות או לא, וקשה לי לקרוא את הבלוג שלהם - למרות שיש יוצאי דופן).
אבל על העיצוב של הבלוג אני אכתוב:
יש אנשים שמגדירים שהרשימה שלהם תופיע משני צידי הבלוג, ואז ממלאים אותה בתמונות ענקיות. מה שיקרה זה שיופיעו על המסך שתי עמודות רחבות מאוד של הרשימות, והטקסט של הבלוג עצמו ימחץ בין שתיהן ויופיע בתוך עמודה צרה ומסכנה. אני לא יכול לקרוא את זה – זה עושה לי קלסטרופוביה.
חלוקה לפסקאות זה מאוד חשוב. רוב הסיכויים שאני לא אקרא בלוג שבו כל פוסט מורכב מגוש ענק של טקסט (אלא אם מדובר בבלוג של מישהי ששתתה איתי קפה).
תלחצו על Enter מדי פעם – לא יזיק (כמובן, לא ללחוץ על Enter יותר מדי פעמים, כמו בסוף כל משפט. זה גם לא רצוי).
יש אנשים, בעיקר ילדות בגילאי 10-15, שממלאים את הפסקאות בשלוש נקודות או אותיות שחוזרות על עצמן ("אנשימיםםםםםםםםםםםםםם! אני כותבת מבצפר!!!"). זה ממש עושה שחור בעיניים ואני כנראה לא אחזור לבלוג שנראה ככה (אם כי בפעם האחרונה שכן רציתי לחזור לבלוג כזה בשביל להעיר לכותבת על הבעיה, ראיתי שהבלוג שלה נעלם, כנראה בגלל שיריב מחק לו אותו בגלל הספאם שהיא שלחה בתגובות לאנשים)
בסדר? תודה שהקשבתם!
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר