ריקודים, אלכוהול ומשחק בשיער |
| 5/2005
כשבוקי פגש את שוקי
הנה פוסט מהז'אנר של "מה קרה לי אתמול!". בדרך כלל אני נוטה לדלג או לרפרף על פוסטים כאלה כשאני רואה שאחרים כותבים אותם. אבל אני נורא רוצה לתעד את ההיסטוריה הזו.
בוקי ואני מאוד התלהבנו כששמענו שיש את הסרט של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (לעומת הנערה מקנדה, שהתעצבנה מאוד לראות מה שעשו למארווין, והחליטה לא ללכת לסרט לאות מחאה). וכל הזמן תכננו על זה שנלך אליו ביחד.
ואז, ביום רביעי, יום ההעצמות, שוקי שאל אותי אם אני רוצה ללכת איתו למדריך, ואמרתי לו שהמקום כבר משוריין. אבל אחר כך הצעתי לו שהוא יבוא לראות את הסרט איתי ועם בוקי, אם בוקי יסכים.
שוקי היסס בהתחלה, כי הוא מעולם לא ראה את בוקי, למרות שאני מכיר את בוקי מאז שנת 1999 בערך (את שוקי אני מכיר מאז התיכון). אבל אחר כך הסכים. וגם לבוקי לא הייתה בעיה. אז הזמנתי כרטיסים. בסינמה סיטי נגמרו כל המקומות להצגה של 23:00 ביום שישי, כבר ביום חמישי בצהריים. אז הזמנתי שלושה כרטיסים לארנה (דרך מערכת הזמנות הכרטיסים של וואלה, שנראית הרבה יותר אמינה ולא מספקת הודעות שגיאה למכביר כמו טיקטנט המעפנים).
ואז בהמשך היום, בריקודי עם, עינב (שם בדוי סטנדרטי) אומרת לי: "אנחנו צריכים לראות את מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה!". מסתבר שבזכותי היא הכירה את הסידרה, כי קניתי לה את הספר הראשון ליום ההולדת שלה לפני 2 או 3 שנים.
בהתחלה אמרתי לה שכבר הזמנתי, אבל אחר כך הצעתי לה לנסות לקנות באינטרנט כרטיס למושב לידינו. ולמרבה המזל המקום לידינו היה פנוי (כנראה שאנשים נוטים יותר להזמין כרטיסים מראש לסינמה סיטי, אבל לא לארנה). עינב גם הזכירה לי להביא מגבת.
אחר כך שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אקח אותה, כי אני נוסע בכיוון שלה. אז קודם היא אמרה לי שיש לה רכב של החברה (שגם ממנת לה את הדלק), כדי שיהיה ברור לי שאני לא עושה לה טובה. אבל אחר כך היא אמרה "בסדר, אם אתה רוצה". מה לעשות, אני מעריץ אותה (תשתדלו לא לגלות לה).
אז אספתי אותה אחר כך ושנינו הגענו לארנה. הלכנו להוציא את הכרטיסים מהמכונות, ואחר כך שוקי הגיע אחרי שהוא נתקע 10 דקות בפקק של מגרש החניה העליון (ודווקא בתחתון היה הרבה מקום). אני חששתי שבוקי יאחר, כי לא היה לו פלאפון ולא יכולתי לומר לו שיחנה במגרש התחתון. אבל הוא הגיע בדיוק בזמן אחרי שהוא חנה במקום שמיועד לרכב ביטחון.
זה היה יותר טוב מהפעם הקודמת, שקבעתי לראות את המטריקס 2 עם שוקי ובוקי, והזמנתי 3 כרטיסים, ואז שניהם ביטלו, כל אחד מסיבותיו הוא. ובסוף ראיתי את הסרט עם שתי האחיות שלי במקום.
אז הלכנו כולנו שמחים לעבר הקופות. ואז אני מגלה שיש לי רק שני כרטיסים. אז התחלתי לחפש בתיק בפאניקה בזמן שעינב, שוקי ובוקי מחזיקים לי את המגבת ושאר הג'אנק שיש לי בתיק וכל שאר האנשים עוברים לידינו ומתייחסים אלינו כאל בעיה של מישהו אחר. אחרי 5 דקות של חיפושים החלטתי בסוף החלטתי ללכת אחורה ולנסות לראות אם הכרטיס האבוד נפל לי בבית הקפה. ואז אני רואה את אותו כרטיס על הרצפה, כמה מדרגות מעלינו. הוא נפל לי מהתיק תוך כדי הירידה במדרגות.
מפדח, לא?
בכל אופן, הסרט היה ממש כיפי. אמנם פישטו מאוד את העלילה, והווגונים הפכו מיצורים באמת מפחידים, לסתם מפלצות הוליוודיות, אבל.. זה עדיין היה תענוג לראות את הדמויות מהספר בתוך סרט מושקע כמו שצריך (בניגוד לסדרה המסכנה של הBBC, שגם אותה מקרינים בכמה בתי קולנוע). ההומור של דאגלס אדאמס היה מאוד מורגש, וטריליאן נראתה ממש חמודה.
אחר כך כולנו ישבנו בקפה ג'ו ודיברנו. פחדתי בהתחלה קצת ששוקי ובוקי לא יסתדרו בינהם, כי הם פעם רבו אחד עם השני באחד הפוסטים שלי. אבל הם התנהגו מאוד יפה. כולם גם הביעו דאגה על כך שגמרתי את בקבוק הבייליס ששוקי הביא לי ליומולדת (700 מ"ל) תוך שישה ימים בלבד, אז לא הזמנתי קפה עם אייריש קרים בשביל שהם לא ידאגו (אני מאוד אוהב בייליס. גיליתי שאני הכי נהנה לשתות את זה ישר מהבקבוק. מזל שזה עולה כל כך הרבה, אחרת הייתי מתמכר לזה ממזמן).
סך הכל היה מאוד כיף. אחר כך בדרך חזרה הסעתי את בוקי לאוטו שלו. בוקי גילה לעינב את העובדה שאני חושב שהיא שולתת. אני מקווה שהיא לא שמעה שהוא אמר לה את זה. למזלו לא גררו לו את האוטו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר