| 5/2005
המשך עלילותי בקנדה (פוסט עם תמונות)
כותרת מקורית: עוד קצת סיפורים ותמונות, וגם תהייה.
המשך מהפוסט הקודם בנושא.
הנה שלט תמוה של כנסיה שנתקלתי בו לפני שכתבתי את הפוסט הקודם:
האמת שאני לא במצב רוח כל כך שמח, בניגוד להתרוממות הרוח שהייתה לי כשחזרתי מקנדה, אבל אני מניח שכדאי שאני אכתוב את המשך עלילותיי בקנדה, אחרת אני עוד עלול לשכוח מה שקרה.
אחרי שכתבתי את הפוסט מקנדה, הלכנו לטייל בפארק שנקרא Springbank (גדת האביב?).
צריך להחליף אוטובוס במרכז העיר, ויש שם שלט שאומר מתי האוטובוסים אמורים להגיע. צילמתי את השלט כי חשבתי שזה יעצבן הרבה ישראלים שנוהגים לחכות בחוסר ודאות ליד תחנת האוטובוס:
אבל אחר כך מסתבר שאין הרבה סיבות לקנא בהם, כי האוטובוס הגיע 6 דקות לפני הזמן המצוין, ועזב לפני הזמן. מזל שהקדמנו, כי אם היינו לגמרי מאמינים לשלט היינו צריכים לחכות עוד 20 דקות לאוטובוס הבא.
ואגב, ככה קוראים לסופר-פארם בקנדה:
הפארק הוא די נחמד וגדול. אם כי הפריע לי שיש שם איזה כביש אחד או שניים שעוברים בתוך הפארק, ונוסעות שם מכוניות.. הנה תמונה עם כמה אווזים קנדיים סנוביים:
אחר כך הגענו למרכז מסחרי שנמצא בקצה הפארק, ושרה אמרה ש..
הפסקתי לכתוב את הקובץ ב-25 של החודש שעבר. ועכשיו אני ממשיך. בכותרת המקורית כתבתי שאני רוצה לתהות על משהו. אבל כבר שכחתי מה זה היה. לא נורא- הבא נמשיכה!
.. אמא שלה נוהגת לעשות שם קניות. הופתעתי - הייתי בטוח שההורים שלה גרים הרבה יותר רחוק משם. אני לא זוכר אם הצעתי לה את זה, או שהיא הציעה. אבל היא שאלה אותי אם אני רוצה לבקר את ההורים שלה ("אולי הם גם יאכילו אותנו"), ואמרתי: בשמחה!
בטח ההורים שלה נבהלו קצת מהמראה שלי בהתחלה (זה היה אחרי שנה שלא הסתפרתי), אבל מסתבר שעשיתי עליהם רושם טוב - כנראה בגלל שהסתדרתי כל כך טוב עם החתולות שלהם.. (טוב, זה בגלל שיש לי אובססיה לחתולים. מזל שלא גיליתי להם). הם הזמינו אותי לבקר שוב פעם. חשבתי שזה מתוך נימוס, אבל שרה אמרה לי שאם הם אומרים את זה, אז הם באמת מתכוונים. נחמד לדעת.
הלכנו גם לטייל באיזור הנחל. מסתבר שבקנדה, כמו בארה"ב, אם נתקלים במישהו באיזור מבודד, אז יש סיכוי גדול שהוא יברך אתכם ב"Hi". (אבל יכול להיות שאני סתם מכליל)
ב-10 לאותו חודש נסענו לראות את אחד האגמים הגדולים של קנדה. האגמים הגדולים הם באמת גדולים. לא רואים את הקצה שלהם באופק, כי הם יותר גדולים מישראל.
הגענו לשם בעזרתו האדיבה של אחד החברים של שרה, שהתנדב להסיע אותנו לשם. ונסענו לנמל סטנלי, שזה אחד החופים של ימת אירי (Lake Erie). זה היה יום שמש יפה יחסית לעונה, והרבה אנשים ניצלו את זה בשביל ללכת עם הילדים על החוף. חבל שזאת לא הייתה עונת הרחצה, כי אם המים לא היו כל כך קרים, הייתי מאוד שמח לשחות שם קצת.
הנה שתי תמונות.
ב-11 לחודש פגשנו חבר אחר של שרה, והלכנו לטייל בשוק המקוּרה במרכז העיר (שכחתי איך קוראים לו):
פעם הייתי בלוס אנג'לס במקום כזה, וחשבתי שזה מקום כמו ACE. אז לקחתי תחתונים והתכוונתי ללכת איתם לקופה הראשית, ולא הבנתי מה המוכרת רצתה ממני ולמה היא עושה לי סימנים כאילו אני לא אמור ללכת. ואז הבנתי שאין קופה ראשית.. המקום מורכב מדוכנים שכל אחד עומד בפני עצמו וצריך לשלם לו! איזו פדיחה.
אותו החבר היה קצת חולה ולא כל כך תיקשר. נו טוף.
אחר כך הלכנו לטייל באיזור הנהר. אתם יודעים שכמו בלונדון האמיתית, גם בלונדון של קנדה יש נהר בשם תמזה? (פחדתי שאותו חבר ידחוף אותי לשם)
ב-12 אני לא זוכר לגמרי מה עשינו, חוץ מזה שהלכנו לאיזה ארגון ממשלתי שמעודד עסקים קטנים, ושם שרה הייתה צריכה להגן על ההצעה העסקית שהיא עשתה בשביל להתקבל לתוכנית. כמה ימים אחרי זה התברר שהיא התקבלה לתוכנית, והייתי מאוד שמח בשבילה.
ב-13 נסענו סוף סוף לטורונטו, שכל כך רציתי לראות. לצערי יצא לי להסתובב שם פחות משעה בגלל כל מיני תכנונים לא נכונים של הזמן. הייתי שם כאן כמה תמונות שצילמתי, כמו התמונה של חבר נוסף של שרה שדי דומה לי, אבל אין לי כוח, אז מה שרוצה לראות תמונות של טורונטו יכול ללחוץ כאן.
(רציתי לשחק לו בשיער, בגלל שהיה לו שיער כל כך דומה לשלי, אבל לא היה לי אומץ לשאול אותו).
טוב נו, בגלל שאתם מבקשים כל כך, הנה תמונה שצילמתי, ואני לא ממש מבין אותה.
אחר כך הייתי צריך להגיע לשדה התעופה.
ידעתם שבקנדה, חצי מהמחיר של קופסאות הסיגריות עובר לארגונים למלחמה לסרטן, אם אני לא טועה? וככה נראות קופסאות מקלות הסרטן שם (תמונה מהדיוטי-פרי):
יום אחרי זה הגעתי לבודפסט בדרכי הארוכה הביתה.
זה המקום בו לקחתי את מספר התמונות הכי גדול, יחסית. היו לי 11 שעות לבלות שם, אז יצאתי לטייל. פקיד המודיעין החביב בשדה התעופה נתן לי הוראות מפורטות איך להגיע למרכז העיר, ואפילו זיהה לפי המבטא שאני ישראלי, והביא לי חוברת לתיירים בעברית! (היא תורגמה בצורה די מצחיקה).
הדרך הזולה ביותר להגיע לעיר היא לקחת אוטובוס לתחנת Konbanya-kispest:
ואז ולקחת מטרו למרכז העיר. זה אמור להיות פשוט, בהנחה שאין בעיות. אבל במקרה שלי היו בעיות.. הגעתי בלי בעיה לתחנת המטרו, אבל ראיתי שהכניסה למטרו הייתה סגורה. אנשים התקבצו שם, ואז מדי פעם אמרו משהו ברמקול בהונגרית, וכל האנשים היו נאנחים והולכים, וחוזר חלילה:
לא ידעתי מה לעשות, אז התחלתי לדבר עם שני תיירים מפולין שקנו כרטיסים לתחתית (כן, המכונות פעלו. והן לא מקבלות שטרות. רק מכונת הכרטיסים בשדה התעופה מקבלת שטרות). אמרתי להם משהו כמו "איזה בעסה שהרכבת לא פועלת".
הם הופתעו לשמוע, ואז הם ביררו כמה פרטים ומסתבר שמפנים את כולם לאוטובוס שנוסע במסלול של הרכבת התחתית. רק חבל שרשות הרכבות לא טורחת לומר את זה גם באנגלית.
האוטובוס היה נורא עמוס.. אבל בסוף הגענו לתחתית, ואז הגעתי למרכז העיר.
בכלל, בודפשט מאוד יפה, אבל מצד שני היא עושה גם רושם של עולם שלישי משום מה. וגיליתי שאני לא מצליח להבחין בין הונגרית לתורכית. הן נראות ונשמעות נורא דומות. חוץ מזה, נראה שהרבה מוכרים לא יודעים כל כך אנגלית - במיוחד במקומות שלא מצפים לתיירים.
הנה חנות תכשיטים שלא הייתי ממליץ לכם לקנות בה, כי שמעתי שבעל החנות הוא ממש שמוק:
שכן שלי, שלמד בהונגריה, נתן לי הרבה המלצות לאן ללכת לטייל, אבל לא היה לי הרבה זמן בגלל הבלגן עם התחבורה, אז מה שעשיתי היה בעיקר ללכת במדרחוב שנקרא Vaci Utca, (ואסי אוטסה! מסתבר ש-c בהונגרית נהגית כמו ס' ולא ק'. הוא גם מופיע במפה תחת השם Vaci, מה שקצת בלבל אותי).
המשכתי גם לאחד הגשרים שמעל הדנובה (שקוראים לה Duna בהונגרית, הידעתם?). לאותו גשר קוראים Erzsebet. הבנתי שיש גשרים יותר יפים, אבל לא היה לי זמן לראות אותם.
הלכתי לקצה השני של הגשר והגעתי לאיזה הר נחמד עם פסל של גלרט (Gellert) הקדוש. דמיינתי שהוא ניסה לומר משהו לבני האנוש:
זה היה הר עם מדרגות, והיה נורא נחמד לעלות בהן. ליד אותו פסל נתקלתי במישהו אסייתי שצייר (והייתה שם גם מישהי איתו. הרגשתי כאילו שאני מפריע לשלווה שלהם). בכל אופן, בשקט צילמתי אותו בלי רשות.. אני מקווה שהוא לא יכעס עלי אם הוא ימצא את הבלוג הזה.
הנה עוד קצת מהמדרגות:
המקום נראה שקט ונחמד, אבל קצת הפריע לי שהוא כזה מבודד. אחר כך דיברתי עם מישהי מOkCupid, והיא סיפרה לי ששדדו אותה באותו מקום.
ואז ראיתי שעומד לרדת גשם:
אז חזרתי לעיר, ובאמת ירד הרבה גשם:
(ניסיתי לצלם עוד פעם את הבלונדינית החמודה, מקדימה, אבל לא הצלחתי)
מזל שלפני שעזבתי את קנדה, הסתכלתי בתחזית של בודפשט וראיתי שעלול לרדת גשם, אז שמתי מטריה בתיק. נכנסתי לאיזה סניף של רשת להחלפת כספים והיו שם כמה אנשים שהסתתרו מהגשם.
ואז שמעתי אנשים שמדברים את שפת הקודש, לראשונה מאז ה-5 לחודש! היו שם שני זוגות ישראלים. אז התערבתי\השתתפתי בשיחה שלהם, והיה נחמד.
אחר כך הגעתי לשדה התעופה. ואז הגעתי לבסוף ארצה. ואז גיליתי עובדה מעניינת על הטרמינל החדש של נתב"ג: הוא תוכנן כך שאנשים שחוזרים ארצה, הולכים בדרך מאוד דומה לדרך של מי שעוזב לחו"ל - רק לכיוון ההפוך. כשהייתי בדיוטי-פרי של נתב"ג, ראיתי אנשים שהלכו במסלול מעל לחנויות, ותהיתי מה הם עושים שם. כשחזרתי ארצה, אני הלכתי במסלול הזה.
אגב, הייתי בהרבה נמלי תעופה, ועוד לא נתקלתי בדיוטי-פרי של מדינה אחרת שמשתווה אפילו לדיוטי-פרי של נתב"ג הישן. אם יש משהו שמדינת ישראל מפותחת בו, זה הדיוטי-פרי. לא יצא לי לראות עדיין נמל תעופה שקיים בו העושר והמגוון שקיים כאן אצלנו. רק חבל שזה לא דבר שאפשר כל כך להתגאות בו בעיני הגויים.
ווי. עכשיו אתם מבינים למה דחיתי את הפוסט הזה? זה המון עבודה.. ועוד לא סיימתי - עכשיו אני צריך להעלות את התמונות ולשלב אותן בפוסט.
אגב, מי שתתן לי לשחק בשיער שלה, תזכה לראות את הגרסה המקורית של התמונות. ;)
A note for The Girl From Canada and other Hebrew-deprived people ;) - Hover your mouse on every picture to get a brief description.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר