ריקודים, אלכוהול ומשחק בשיער |
| 8/2005
אני ריקה מבפנים
אני כל הזמן מזמינה חברים אלי, מצלמת אותם ומראה לכולם ותולה את התמונות המשעשעות מבינהן על לוח המודעות בעבודה, בשביל שיראו שאני מוקפת בבני אנוש ותמיד יהיה לי עם מי לדבר.
סדר היום שלי עמוס. אין לי זמן לנשום, וכל הזמן אני מוסיפה עוד אירועים, כדי שלא יהיה לי רגע דל.
ברגעים המעטים שאני לבד, אני שרה בקול רם ומפזזת לעצמי.
אני מניחה שרוב האנשים חושבים שאני באמת מאושרת ושמחה, חוץ מאלה שמכירים את התופעה.
כי אני בכלל לא שמחה. כל ההתנהגות הזו נועדה רק בשביל שאני לא ארגיש את הריקנות הנוראה הזו שיש לי בפנים, זאת שמאיימת לשאוב אותי אליה, אל תוך הואקום חסר התחושה.
כל הדברים האלה עוזרים, אבל רק באופן שיטחי, כי החיים שלי כרגע הם כמו פרק של סיינפלד. נוצצים, משעשעים וריקים מתוכן. אני עדיין מרגישה את הריקנות הזו ששורצת בתוכי, שמחכה לשעת הכושר המתאימה. אני יודעת שזה יקרה מתישהו, ואלקובים יודע איך אני אוכל להנצל כשהריקנות תשתלט.
אני מכירה אדם אחד שהיה יכול להציל אותי בשמחה. הכינוי שלו הוא קוטר והוא כותב כאן בלוג איפשהו - אתם בטח מכירים אותו. הוא זה שהיה יכול להעניק לחיים שלי תוכן ומשמעות, ולתת לי משהו לחיות בשבילו. מה חבל שהתעלמתי ממנו כשהוא ניסה להכיר אותי, ועכשיו אין לי אומץ לדבר איתו שוב פעם. כל כך חבל שאני כזו מעפנה.
איך הייתי רוצה שמישהו ישלח לו לינק לפוסט הזה. בבקשה, אם אתם מכירים אותו, אז תאמרו לו שמישהי כאן צריכה את העזרה שלו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר