קראתי כל כך הרבה סיפורים על פדופילים ושטויות כאלה, שזה השפיע עלי קשות, וגרם לי להיות בצד השני של הסקלה: מישהו שמפחד מילדים. כל פעם שאני רואה ילדים קטנים באיזור שלי, אני מדמיין את ההורים שלהם מסתכלים עלי וחושבים "אוי ואבוי, מי זה הבחור המוזר הזה שהולך כאן? רק שלא יגע בילדים שלנו!".
המראה של ילד קטן שמתקרב אלי יכול לגרום לי אי-נוחות (אלא אם זה מישהו שאני מכיר, אבל אני בקושי מכיר). למשל, לפני כמה זמן בדקתי ברחוב רינגלבלום איזו חנות שהיתה סגורה ומישהו שיפץ אותה, ואיזו ילדה התקרבה גם לאותה חנות בשביל להסתכל. מצאתי את עצמי מתרחק משם – החלק של המוח שלי שעושה פעולות בלי לחשוב הרבה (החלק של הרמה הנמוכה) פקד על הרגליים שלי להסתלק.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר
