|
הקרציה מהיקום המקביל
אי שם ביקום מקביל לשלנו, חי אדם מאוד קרצייתי בשם קוטר. אותו אדם היה נטפל קשות לאנשים ומציק להם מאוד.
למשל כשהוא הלך לריקודים ופגש את נחמה (שם בדוי סטנדרטי). נחמה היא דתיה אורתודוקסית למדי עם שמלה, כיסוי ראש והכל, ולמרות הכל היא הולכת לריקודים ורוקדת עם בנים.
כמובן שקוטר מאוד התעניין בה, כי הוא מאוד אוהב דתיות – למעשה הוא תמיד רוצה לגעת בבחורות דתיות כי זה נראה לו כמו צורה מסויימת לעצבן את אלוהים.
אז הוא הזמין אותה לרקוד.
בתל אביב של אותו יקום מקביל, הבחורות נוטות להיות פחות סנוביות ופחות חשדניות. ולכן הדתיה הסכימה לרקוד איתו בשמחה.
אבל היא מהר מאוד התחרטה על כך. קוטר רקד בצורה לא סטרילית בעליל והוא כל הזמן נצמד אליה. היא נאלצה לנטוש אותו באמצע הריקודים, למרות שהיא בכלל לא אוהבת לעשות דברים כאלה ובדרך כלל היא נשארת עם הבחור עד סוף הזוגות, לא משנה כמה גרוע רוקד אותו בן זוג, ובלבד שהיא לא תגרום לו להרגיש נטוש.
"אני לא יכולה לרקוד יותר. מצטערת", היא אמרה.
"יאללה יאללה", אמר קוטר בזלזול. "את סתם סנובית מעפנה. אני לא מבין למה רקדתי איתך בכלל."
נחמה נעלבה עד עמקי נשמתה. היא קיוותה שבנות אחרות לא יעשו את אותה טעות וירקדו עם קוטר.
"הא, בנות הן כאלה פסיביות. אני כל כל נהנה לעשות איתן מה שאני רוצה", חשב לעצמו קוטר.
הבעיה היתה שמעשיו הרעים של קוטר היו זולגים ומשפיעים על יקומים אחרים, כמו על היקום המוכר שבו כולנו חיים עכשיו.
היום חיפשתי מישהי אחרת לרקוד איתה, כי בת הזוג שלי טסה לחופשה.
יש כאן מישהי דתיה בשם נחמה שפעם שוחחתי איתה, והיה נחמד לדבר איתה. היא גם הסבירה לי איך זה שהיא מוכנה לרקוד זוגות עם גברים, למרות שהיא דתיה אורתודוקסית נשואה. אבל עוד לא יצא לי לרקוד איתה. אז היום שאלתי אותה אם היא רוצה לרקוד איתי.
היא הגיבה קצת מוזר, כאילו שיש לה נסיון רע עם אנשים כמוני. היא אמרה: "יש לי בן זוג, אבל לא בטוח שהוא יגיע היום. תודה!". ה"תודה" בסוף המשפט רמזה שגם אם הוא לא יבוא, היא לא תרצה לרקוד איתי.
ואז שהתחילו הזוגות, ראיתי שהיא מחפשת מישהו לרקוד. שאלתי אותה אם היא רוצה לרקוד איתי, אז היא אמרה: "אין לי חשק לרקוד היום זוגות", והתיישבה.
אחר כך ראיתי אותה בכל זאת רוקדת עם מישהו אחר.
בנות מתייחסות אלי כל כך מוזר. כאילו שהן יודעות עלי משהו שאני בעצמי לא יודע. וזה לא ממש כיף.
אני חושש שההסבר ההגיוני היחיד להתנהגות הזאת היא שיש איזה קוטר ביקום מקביל, שעושה בושות ואיכשהו האנרגיה השלילית זולגת ליקום הזה ויוצא שאני זה שסובל מכך.
חכו חכו שאני אתפוס אותו.
| |
שיחה עם פסיה
- הי פסיה.
- הי קוטר. *טראח* (קוטר סופג סטירת לחי עצומה מפסיה)
- למה??
- קראתי את הבלוג המעפן שלך.
- איזה מהם? 7.0 או 7.1?
- יש לך כמה? אלקובים ישמור. את האחד בו אתה קורא לעצמך "קוטר".
- אה. זה 7.1. אז מה, לא אהבת?
- תגיד לי אתה למה אני צריכה להנות ממנו. אתה חושב שנהניתי לקרוא את הפוסט הזה עלי, שקוראים לו "אז מה אני שווה"? לידיעתך הפצעים האלה שיש לי על הפנים זה דבר שקשה מאוד לפתור, ואני לא יכולה לקחת את כדורי הפלא שמבטלים את בלוטת החלב - בדיקות הדם הראו שאסור לי.
- אני נורא מצטער. אבל את הכאבת לי באותה תקופה.
- וגם למה נתת לי שם בדוי סטנדרטי כל כך טיפשי? לא יכולת לבחור לי שם יותר טוב? לא חסרים שמות יפים שמתחילים בפ', כמו "פזית".
- אבל את לא בלונדינית.
- נו באמת.
- מה לעשות. אז תגידי, עכשיו כשאת יודעת על אובססית השיער שלי, מה דעתך לתת לי לשחק בו?
- אני לא חושבת. אבל אני מסכימה לתת לך לשחק עם הרגל שלי. הנה בעיטה שלמדתי בשיעור הטקואנדו האחרון שלי. *בום*
- (חוסר הכרה)
באיזה קטגוריה לשים את זה? "הווי המשרד" או "שעת סיפור"?
גם במציאות כדאי להזהר מפסיה. לפני כמה ימים מישהי נכנסה בלי רשות לחניה של פסיה, אז פסיה חסמה אותה עם האוטו שלה, ואחר כך שאותה מישהי ביקשה לצאת, אז פסיה ייבשה אותה במשך שעה לפני שהיא הזיזה את האוטו שלה.
| |
דואר זבל ממעריצים
- תגידי, אפרת, קיבלת את המייל ששלחתי לך עם החתולים הרוקדים? נכון גדול?
- איזה.. אני לא בודקת בכלל. מאז שפתחתי את האתר, אני מקבלת כל כך הרבה שטויות במייל שאין לי חשק להכנס לזה בכלל.
- מה באמת? איזו בעסה. אני כל כך אוהבת מיילים. במיוחד את אלה שמכילים חדשות טובות.
- חדשות טובות?
- כן, כמו ההתראות שאני מקבלת מאתרי ההיכרויות כמישהו שולח לי הודעה שם, או ההודעה שאומרת שיש מאמר חדש בעין הדג, או פוסט חדש בבלוג של האלכוהוליסטית.
- הלואי עלי. אני מקבלת כאלה דברים.. אלקובים ישמור. תסתכלי למשל על מה שמישהו שלח לי בשבת..
אפרת גוש היקרה,
אני רואה הקלטה של ההופעה של מטרופולין בערוץ 24, והחלטתי שאני רוצה להתחיל איתך.
לפני זה, תני לי לספר לך קצת על עצמי.
אני בן 29, חסר ביטחון עד לרמה של מפגר חברתית (אם כי יאמר לזכותי שאני לא ביישן). הקשר הרציני הכי ארוך שלי נמשך שבועיים. בדרך כלל לא יוצא לי לצאת לדייט שני עם מישהי.
אני אוהב ריקודים, חתולים, בישול ולשחק בשיער של בחורות. אני גם עובד קצת. כרגע אני עובד בתיכנות.
החלטתי להתחיל איתך מכמה סיבות.
קודם כל, חוסר האונים שאת משדרת שבה אותי. היתה איזו מישהי שיצאתי איתה (כמובן, רק לדייט אחד. היא היתה אדם רע) שאמרה שהיא לא מאמינה לך, אבל אני כן.
אני גם מאוד אוהב חלק מהשירים שלך, כמו "טוב לבד", "מועדון ריקודים" או "הסתה". קצת התאכזבתי אחרי שקראתי את המילים של "מועדון ריקודים", כי זה שיר ממש כיפי, אבל המילים שלו עצובות כמו ברוב השירים שלך. ואגב, בחלק מהשירים את ממש נשמעת כמו גרסה עברית של ביורק.
הסיבה האחרונה היא שהייתי מאוד רוצה לצאת עם אמנית. בטח יש לך יותר בטחון עצמי ממני, ואולי תוכלי לתרום לי קצת.
אז זהו. תוכלי לקרוא עלי יותר בבלוג שלי ( http://israblog.co.il/GrumpyBear ).
אז מתי אנחנו נפגשים?
- קוטר
- אני דווקא חושבת שזה חמוד.
- אויש באמת.
- הלוואי שמישהו היה טורח לכתוב לי דברים ארוכים כאלה. בדרך כלל כל מה שאני מקבלת זה "הי. את נראית חמודה. אפשר טלפון?"
- הם אומרים את אותם הדברים כמו הבחור הזה, רק שהם לפחות ניגשים לעניין מוקדם יותר.
- אולי תקדמי לי את המייל הזה? אם את לא רוצה, אז אני רוצה להתחיל איתו.
- לא. פרינציפ עכשיו אני מוחקת אותו. יש לך נטיה להקשר דווקא לבחורים הלא-איכותיים, ומישהו צריך לשמור עליך. הנה. נמחק.
- לאאאאאא!!!!
- את צריכה להודות לי.
- אוף איתך. לפחות תשימי לינק לבלוג שלי באתר שלך.
- טוב, אולי. יאללה. בואי נלך. יש בחיים דברים יותר חשובים מהאינטרנט.
- צודקת.
| |
לא חסר
יום. פנים. לובי.
קבוצה של כמה אנשים הולכים בדרכם לארוחת צהריים, ועוברים ליד השומרת השמנמנה שבלובי, שבדיוק אוכלת סנדויץ' עסיסי.
אחד האנשים מסתובב אחורה ואומר: "בתיאבון!" ובקול שקט יותר אומר "באמת לא חסר".
הוא אומר את זה רק בשביל שהמזכירה, שהיא גם חלק מהקבוצה, תחבוט בו, כי הוא אוהב שהיא נוגעת בו.
אחד האנשים האחרים מהקבוצה מתחלחל. בVoice-over שומעים מה הוא חושב:
"ווי.. לתומר (שם בדוי סטנדרטי) הזה אין גבולות. אני חייב לתקן את הנזק שהוא עשה". הוא הולך אחורה אל השומרת.
"הי. אני רציתי לומר שתומר לא מייצג אותי, ואני חושב שהוא אידיוט גמור"
"אתה נורא חמוד, קוטר. ואתה לא צריך לדאוג. כבר למדתי ממזמן לא להתרשם ממנו"
"בכלל, אני חושב שמתאים לך להיות שמנמנה. זה מבליט את מה שצריך. אני יכול לגעת ביד שלך?"
יום. חוץ. היציאה של הבניין.
צעקה חותכת את האוויר. קוטר נזרק דרך הדלת של הבניין ונוחת ליד פח האשפה.
תומר: "קוטר הזה.. הייתי מלמד אותו איך צריך באמת לפלרטט עם בחורות, אבל אז יהיה כאן הרבה יותר משעמם".
פסיה: "הוא לא ידרוש ממני צומי לחצי השעה הקרובה. גם זה משהו."
| |
אני מאוד אוהב עובדות חדשות
את עובדת חדשה כאן?
נעים מאוד, אני קוטר, ואני לקוח קבוע ונחשב במסעדה הזו.
רציתי לספר לך כמה דברים שחיוניים להמשך העבודה כאן, כדי שלא יהיו לך, את יודעת, בעיות עם הבוס (זה כי אני הלקוח הכי חשוב כאן).
אז דבר ראשון, איך שאני בא, אני מצפה ממך לבוא אלי בשימחה ולתת לי חיבוק ונשיקה על הלחי. אם את רוצה, את יכולה לאמר גם "הו, דוד קוטר! אני כל כך שמחה שהגעת".
שנית, את לא צריכה לערוך לי. אני מעדיף לקחת את הכלים בעצמי.. זה מביך אותי ששמים כלים לפני משום מה.
שלישית, כמו שאת יודעת מהמוניטין שלי שהולך לפני, אני נורא אוהב לשחק בשיער של בחורות, ואני מאוד אוהב את השיער שלך. לכן את צריכה לתת לי לשחק בו כמה שאני רוצה. אני גם אעריך את זה אם לא תעשי תספורת קצוצה במשך הזמן שאת עובדת כאן.
רביעית, אפשר לקבל את הטלפון שלך?
----------
"תגידי, מי זה הקוטר הזה? הוא נתן לי הרצאה שלמה איך שהוא ראה אותי. איך אני אמורה להתייחס לזה? לא סיפרו לי עליו כלום כשהגשתי מועמדות לעבודה כאן."
"את מדברת על הבחור עם פיצול האישיות? את לא צריכה לדאוג. איך שהוא מגיע אליך, תבקשי ממנו לעבור לזהות מס. 1 ותראי איך שהוא הופך להיות שקט ולא מזיק. אם הוא לא מסכים לשנות זהות, את יכולה לחבוט בו עם מנקה השטיחים הזה."
"מה??"
"לא ראית אף פעם טלנובלה בע'מ?"
| |
עוד כמה מילים על יוסף בראל
בהמשך לפוסט הקודם.
אני אומר לכם, הוא ממש עושה טוב למוזה שלי.
- הי דוד יוסי!
- הו, שלום לך קוטר. אני כל כך שמח לראות אותך. וגם הארנק שלי שמח מאוד.
- אז יש לך עוד דמי סחיטה בשבילי, כדי שאני לא אגלה לאישתך עם מי שכבת?
- למה אתה חייב כל כך לפרט?
- זה בשביל שהקוראים שלי יבינו.
- אני מופתע שיש לך קוראים.. אני לא מבין מה הם מוצאים בדברי הבלע שאתה משפריץ כמעיין המתגבר.
- זה בגלל שאני כל כך שולת.
- שולט זה ב-ט'.
- איך אתה יודע באיזו אות אני אומר את זה?
- אני מרגיש, לעזאזאל.
- מה שתגיד. אז מה עם הכסף שלי?
- יש לי קצת בעיה כספית, כידוע לך.
- למה, מה קרה?
- אתה לא מסתכל בחדשות, תגיד לי?
- לא. בשביל מה? הן לא משמחות בדרך כלל
- (אנחה) פיטרו אותי מרשות השידור. והאשימו אותי בשחיתויות, נפוטיזם, מאפיוזיות והשם יודע מה עוד.
- אני חששתי שזה יקרה! וניסיתי להזהיר אותך! היה לי פתרון נפלא לבעיה.
- אז למה לא אמרת לי?
- ניסיתי להתקשר אליך.. אבל לא ענית.
- מעניין באמת למה אני לא עונה לך.
- זה שאני נהנה לסחוט אותך, לא אומר שאתה צריך להתעלם מהשיחות שלי.
- אז ספר לי, מה היה הפתרון שלך לבעיה שלי?
- פתרון מאוד פשוט: תגרום לכולם לחשוב שאתה מת.
- הא?
- אתה מכיר את השיר של ביורק, שנקרא Play dead? הוא הולך ככה: "I play dead, and hurting stops"..
- אין לי זמן לפואטיקה עכשיו. תפסיק לקשקש לי!
- לא.. תקשיב. אתה זוכר מה קרה שעזר וויצמן מת? איך כולם אמרו שהוא היה כזה אדם נפלא והקים את חיל האוויר וכל זה. נכון שהזכירו את פליטות הפה שלו ואיך שהוא התייחס מגעיל לשולמית אלוני..
- תמיד חשקתי בשולמית אלוני.
- ... אבל למרות הכל, את כל הדברים השנויים במחלוקת שהוא עשה הם הניחו בצד. ובעיקר הדגישו את העובדה שהוא היה כזה אדם נפלא והקים את חיל האוויר.
- נכון. אז מה?
- היית יכול גם לגרום לציבור לחשוב שאתה מת. היית מוצא גופה שדומה אליך, ודואג שיקברו אותה תחת השם שלך. במקרה שלך היה להם לוקח יותר זמן לעשות כתבות אוהדות עליך, כי הם לא היו מוכנים לפטירה שלך כמו שהם התכוננו לפטירה של עזר. אבל עדיין, הציבור היה זוכר אותך באור חיובי. בניגוד למצב הנוכחי.
- יופי. היו מכריזים שאני מת. ומה הלאה?
- אחרי כמה זמן היית חוזר במפתיע לחיים הציבוריים, ואומר שחשבת שאתה מת, אבל למעשה חטפו אותך אנשים רעים. ועכשיו חזרת בשימחה, ואתה מוכן ומזומן לחזור לחיים הציבוריים ולתפקידך בתור מזכ"ל רשות השידור, או מה שזה לא יהיה.
- וואלה צודק.
- נכון. אבל עכשיו כבר מאוחר מדי. היית צריך לענות לטלפונים שלי.
- אני אדע להבא..
- אז מה, אין לך יותר כסף לתת לי?
- לא. מצטער. אבל עדיין יש לי קצת השפעה ברשות השידור. אתה רוצה שאני אסדר לך איזה תפקיד שם?
| |
כמה מילים על יוסף בראל
יוסף בראל היה אחד מעמודי התווך של הטלויזיה בישראל. רק בזכותו הטלויזיה הארצית התפתחה לכמו שהיא היום. קשה לי להאמין שפיטרו אותו, ועוד יותר קשה לי, כקרוב משפחה רחוק שלו, לראות איך כולם שמחים לאידו. בשביל לתקן את המצב, אני אנסה להציג את נקודת המבט שלי, כדי לנסות לאזן את התחושה הציבורית.
כשיוסף הגיע לטלויזיה, היא היתה על הפנים - לא היו תוכניות מעניינות בכלל. רוב לוח השידורים היה מורכב מחדשות משעממות, ואם הייתם מקרבים את אוזניכם לדף העיתון בו היה לוח המשדרים ומקשיבים היטב, הייתם שומעים את הרוח המדברית שנשבה בעולם הטלויזיה הישראלי.
ואז יוסף הגיע. עד אז הוא היה מנהל טלויזיה מצליח בסינסינטי, אבל הוא הבין שכאן, בארץ הקודש, צריכים באמת את כישוריו. "אני יודע שאתם אוהבים אותי, אבל יש לי שליחות. אני מקווה שלא תידרדרו יותר מדי אחרי שאני אעזוב אתכם", אמר לאנשים הכפופים תחתיו בסינסינטי.
למרבה הצער התחנה לא החזיקה מעמד. אבל למי אכפת - ישראל יותר חשובה, ומזל שיוסף ידע את זה.
יוסף מיד התחיל ברפורמות מרחיקות לכת. ראשית, הוא פיטר את כל נערות המים ("צריך לחסוך בכסף! מי שרוצה מים, שילך ויקח בעצמו"), ודאג שיהיה רק תפריט כשר בקפיטריה. הוא גם הביא מטאטא מהבית.
את נסיונו הרב מחו"ל הוא ניצל היטב ודאג להביא קצת אמריקניות לטלויזיה שלנו, שהיתה עד אז פרימיטיבית והושפעה קשות מהטלויזיה של ירדן ומיצרים. וזה כמובן אומר שהוא סילק את כל רקדניות הבטן מחדר החדשות. הוא דאג להביא תכנים חדשים ויפים, ותחת מטהו צצו והופיעו סדרות טלויזיה מצליחות, כפיטריות (פורטבלו) אחרי הגשם. זוכרים את "קרובים קרובים, פרק האיחוד"? - טוב, אז את זה בראל לא עשה, אבל הוא האחד שהמציא את פורמט הטלויזיה החדשני בו השתמשו בסדרת הילדים האהובה "זנב לחדשות" (הכל בעניין \ הצוות מוכן \ רמו, פיפס ומשי כאן!). למרבה הצער היו לו עוד הרבה דברים אחרים לעשות, אז הוא לא השגיח מספיק על התוכנית, ובזמן שהוא הסתכל הצידה היא הפכה, מתוכנית חדשות משעשעת לילדים עם כמה סרטים מצויירים, לסתם עוד תוכנית רצף משעממת עם מנחים קטנוניים שרציתי שיעופו כבר ויתנו לסרט להתחיל (וגם את שיר הפתיחה המקסים הם הרסו).
בראל הוא האחראי לקלאסיקות שכל המבוגרים מדברים עליהם, אבל לילדים אין מושג מה הן אומרות, כמו ניקוי ראש או חדווה ושלומיק. בעזרת שיכלו האנליטי ותזמונו הקומי המדהים, הצליח יוסף לנווט בין אלפי הכוחות הסותרים שזורמים בטלויזיה, לתמרן בינהם ולגרום להם להפיק את המיטב. אתם מכירים את המונח "מדורת השבט", נכון? זה מונח שנטבע כמובן על ידי יוסף בראל הנפלא. אנשים היו צופים בטלויזיה ונהנים, ואפילו שהיה רק ערוץ אחד, אנשים לא התלוננו, כי היתה טלויזיה, וטלויזיה שווה.
אך מה לעשות, שעולם התקשורת הוא עולם שוחק, ובנוסף לכך. כמה שגדולה היתה הצלחתו של יוסף בראל, ככה גם גדלה קנאתם של כל מיני אנשים צרי עין. אותם אנשים התחילו לנסות למצוא כל מיני פגמים ביוסף שלנו, במטרה להחליש אותו. פתאום התחילו להעלות ביקורת על דרכי גיוס הכסף המהפכניות שהוא הנהיג (הקמת מחסומי דרכים בשביל להכריח אנשים לשלם את האגרה זה פשוט גאוני, אתם לא חושבים?), או על הדרכים לא-דרכים שהוא נאלץ לקחת בשביל שהטלויזיה תוכל להמשיך לשדר (אז מה אם הוא שיחד פוליטיקאי אחד או שנים? לא נראה לי שיש אלטרנטיבה לזה בעולמנו).
בנוסף לכך, הציבור השמרן לא ראה בעין יפה את סגנון חייו המתירני של יוסף, והרים גבה אחת או שלוש לנוכח תיאבונו המיני העצום, שרק הלך וגבר עם השנים. רבים היו הנשים והגברים שעברו דרך מיטתו של יוסף, ובטורי הרכילות אהבו לספר על האנשים שראו את "איוול ג'ו", שבינהם נמצאים האחיות פיק, מאיר אריאל, סולמית' צ'ופרה והנסיכה דיאנה. אפילו למוזטל היה קטע איתו.
לבסוף גברו הקולות שקראו להעיף את יוסף שלנו, ותחת אמתלאות קלושות של "הסדר הטוב" סולק יוסף בראל מראשות ערוץ 1. אני יודע שבעידן הטלויזיה הרב-ערוצית, אנשים יכולים לחשוב שזה עניין של מה בכך, אבל אני יודע, ואני מרגיש את זה, שערוץ 1 הוא הבסיס של הטלויזיה הישראלית, ובלי מנהל חזק (קרי: יוסף בראל), הערוץ ירקב, ואחריו יפלו כל הערוצים כמו מגדל קלפים, וישאירו רק הדים קלושים של פאר העבר.
אני מאוד מקווה שהציבור יתעשת ויחזיר את יוסף בראל לעמדת המנהל, שהוא כל כך מתאים לה. כאדם שהשקיע את זמנו וחייו, זה יהיה כפיות טובה פושעת להתנהג אל יוסף ככה.
אני אמשיך לעקוב אחרי הנושא.
| |
 למה אני לא מתקן מחשבים יותר
פעם הייתי מתקן מחשבים, גם סתם ביקרתי אצל אנשים ופתרתי להם בעיות תמורת תשלום, וגם עבדתי בכמה מעבדות מחשבים. אבל אני לא עושה את זה יותר.
רציתי לספר לכם למה.
זה קרה לפני כחצי שנה. ישבתי לי להנאתי במעבדה, מביט בהמוני המחשבים שהגיעו לתיקון. באותו זמן היתה התפרצות של הוירוס Klez והמוני אנשים תמימים קיבלו אותו בדוא"ל וחשבו שבאמת כדאי להם להריץ אותו.
לא היה לי כוח לזה. הרבה פעמים יש במחשבים בעיות נוספות בנוסף לוירוס, וצריך להתחיל לחפור בהם ולמצוא אותן. אבל מה לעשות – זאת העבודה.
ואז פתאום הבוס בא עם עוד מחשב ואומר לי, "קוטר, תבדוק מה לא בסדר עם המחשב הזה, טוב? הוא לא עולה. ותעשה לי טובה, תמהר קצת, טוב? אנשים מתקשרים כל הזמן ושואלים מה עם המחשב שלהם, ונראה לי שאתה קצת חולם היום".
איזה מעצבן! אני בכלל לא חלמתי. ועוד יותר גרוע, העובד האחרון שהבוס העיר לו שהוא חולם, פוטר ביום שלמחרת.. הוא ממש הלחיץ אותי.
חיברתי את המחשב למוניטור המאובק והשרוט של המעבדה, וראיתי שאפשר להדליק אותו, וגם מערכת ההפעלה מתחילה לעלות, אבל באמצע קופצת איזו הודעת שגיאה שאופיינית לוירוסים, ואחר כך הוא נתקע. אז הבנתי שצריך להוציא לו את ההרד-דיסק ולהעביר לעמדת הבדיקה כדי לסרוק וירוסים.
פתחתי את המחשב והתחלתי לנתק את שני החיבורים של ההרד-דיסק, ואז שמעתי בזזזט, והיה ניצוץ ואחר כך ריח שרוף.
מרוב חיפזון שכחתי לכבות את המחשב לפני שהתחלתי לטפל בו. כמה חכם מצידי.
מהר ניסיתי להפעיל שוב פעם את המחשב, אבל הוא כבר לא עלה יותר. מסתבר ששרפתי לו את ההרד-דיסק. אז הלכתי לבוס.
"המחשב לא בסדר. נראה לי שההרד-דיסק שלו שרוף."
"אתה בטוח? נדמה לי שבדקתי אותו קודם וראיתי שזו בעיית תוכנה ולא בעיית חומרה. אני כבר לא זוכר מרוב מחשבים."
"זו בעיית חומרה", שיקרתי.
"טוב. אם אתה אומר. אתה בסדר, קוטר? אתה נראה לי מאוד חיוור."
"זה בגלל הפריחה בעונה הזו של השנה – זה עושה אותי אלרגי לפעמים."
"תיקח אנטי-היסטמין. בכל אופן, תתקשר לבעלת המחשב ותאמר לה שכל הנתונים שלה נמחקו. אני מקווה שלא היו לה בו הרבה דברים חשובים."
| |
ביקור לא מלבב
אתם לא יודעים איזה תוצאות היו לפוסט האחרון שלי.
חזרתי לדירה שלי אחרי שהלכתי לקנות חלב. ואני רואה שהאור של חדר המדרגות לא נדלק. מוזר. עליתי לקומה שלי, ואני רואה באור הכוכבים הקלוש דמות חשודה ליד הדלת של הדירה שלי. חשבתי לרדת בחזרה למטה, אבל עוד לפני שהספקתי, עלתה עוד דמות אפלה במדרגות וחסמה לי את הדרך.
ואז הטיפוס ליד הדלת אמר לי בקול זדוני למדי: "קוטר, נכון? אתה האחד שכתב מאמר נאצה על המכללה המקסימה שלנו. בא לך לעשות לנו סיור בדירה שלך?"
בזמן שעמדתי מאובן, הטיפוס השני לקח לי את המפתח מהיד, דחף אותי קדימה ופתח את הדלת. שניהם נכנסו לחדר שלי והתיישבו לי על המיטה.
"בוא, תצטרף אלינו" אמר הטיפוס הראשון.
התיישבתי על הכסא שלי. "תשמעו, אמנם התכוונתי למה שכתבתי, אבל לא התכוונתי לפגוע. בסך הכל ניסיתי לעשות קצת צחוק מהחומר המשעמם.... סליחה. אולי עדיף שאני אפסיק לדבר. איך אפשר לעזור לכם?"
הטיפוס הראשון, שנקרא לו מעכשיו א', הסתכל עלי והצית סיגריה.
"תקשיב, קוטר יקר. אתה אדם שטחי להחריד. היסטוריה זה דבר מאוד חשוב בחיים. וזה שאתה לא אוהב אותה זה רק תעודת עניות בשבילך. ואתה עשית לנו נזק תדמיתי כביר כשהצגת אותנו בתור כאלה שמלמדים דברים חסרי תועלת. אנחנו רוצים שתפצה אותנו."
"אין לי כסף", אמרתי.
"אז תכתוב משהו חיובי עלינו."
"אני לא יכול לעשות דבר כזה. מה יחשבו הקוראים שלי אם הם יראו שאני מפרסם דברים שאני לא מתכוון אליהם?"
"אז אולי תמליץ על המכללה שלנו ותתכוון לכך? מתי, תנסה לשכנע אותו."
הטיפוס השני, שעכשיו מתברר ששמו מתי, הוציא להביור מהתיק שלו, כיוון אותו אל המדפסת ולחץ על ההדק.
"תודה רבה. באמת התכוונתי להחליף אותה. זאת היתה חרא של מדפסת."
"יש איזו דרך אחרת לשכנע אותך? מתי, נסה לחמם לו קצת את הצפרדע הזו."
"לא! לא את צפרדי!!!" צעקתי, אבל היה מאוחר מדי. מתי הצית באכזריות את בובת הצפרדע החמודה שכל כך אהבתי.
"בריונים זדוניים כמוכם! בסדר! אני אכתוב מה שאתם רוצים. רק תלכו מכאן!"
"אני שמח לראות שאתה אדם הגיוני", אמר א. והוציא דף מקומט מהכיס שלו. "תקליד את זה בבלוג שלך. ככה גם נקבל כניסות לאתר."
"מה, אתם אומרים שהבלוג שלי מקבל יותר כניסות מאתר המכללה שלכם?"
"אתה רוצה שנשרוף לך עוד דברים?"
"בסדר בסדר. סליחה. אני אכתוב. אתם יכולים ללכת?"
"אנחנו נלך, אבל אנחנו רוצים לראות שתעדכן את הבלוג שלך עד מחר. אלא אם כן אתה רוצה שנחמם כאן עוד קצת את העניינים."
"אני מבטיח."
אז הנה, זה מה שאני נאלץ לעשות בגלל הבלוג הזה. אני פשוט לא מאמין..
היסטוריה זה דבר מאוד חשוב
בעזרת היסטוריה ניתן ללמוד על העבר במקום לחזור על אותן טעויות שוב ושוב.
בעזרת היסטוריה ניתן לעשות אנלוגיה למאורעות שקרו ולפי זה לנחש אם הם יחזרו על עצמם (לפעמים).
חוץ מזה. חשוב שתלמדו היסטוריה, כדי שלא תהיו אנשים משעממים וצרי אופקים
(כמו קוטר).
ועכשיו מבצע מיוחד במכללה שלנו לימים הקרובים בלבד!
הנחה של עד 50% לכל הקורסים הנפלאים!
(תגידו שתוקידידיס שלח אתכם)
ההיסטוריה שולטת! לימדו את זה עכשיו!
| |
למה לא כתבתי
- את שומעת איזה מעצבן קוטר? הוא כעס עלי שלא נתתי לו את הטלפון שלי, ואז הוא האשים אותי בניצול לרעה של תוכנות של מסרים מידיים.
- תאמיני לי, זה רק לטובה שלא תדברי איתו יותר.
- כנראה... זה ממש מעצבן. אחרי הכל, המטרה הסופית שלו היתה לנצל אותי ולגעת בי בכל מיני מקומות, ואחרי שלא הסכמתי ללכת לכיוון הזה, הוא האשים אותי בניצול.
- באמת מעצבן. את רוצה שננקום בו?
- איך?
- נשלח לו תוכנית זדונית שתעשה לו over-clocking למחשב, בלי שהוא ירגיש, ואז המחשב שלו יתחמם יותר מדי ויהפוך לצלי חומרה משובח.
- זה אכיל?
- אני לא חושבת.. אם כי עכברים לפעמים אוכלים חלקים מהמחשב.
- אוקיי.. זה נשמע נפלא. איך נעשה את זה?
- בדרך הקלאסית. נשלח לו אותה בדוא"ל ונקרא לה "תמונות חדשות של רוני בביקיני". הוא בטח יפול על זה.
- מקסים!
- טוב, אני שולחת לו. אנחנו נקבל הודעה ברגע שהוא....... אני לא מאמינה, הוא כבר פתח את זה! איזה חרמן סוטה.
- אז זה אומר שהמחשב שלו נצלה עכשיו?
- בהחלט.
- אויי.. זה כל כל מדליק אותי שאת מצליחה לשרוף לו את המחשב! אני יכולה לשחק לך בשיער?
- את יכולה לעשות הרבה יותר מזה.
- אוההההההה!
- אוהההההההההההההההההההההההה
אני מצטער לבשר את זה לכם, קוראי היקרים, אבל המחשב שלי לא כל כך מתפקד בזמן האחרון. הוא התחיל לעשות לי קונצים מאז שהעברתי אותו לעיר הנפלאה ששמה באר שבע, כנראה בכלל החום, ולבסוף הוא נשרף באופן פתאומי.. בדיוק רגע לפני שהתכוונתי לראות תמונות של זמרת שאני מאוד אוהב. ממש בעסה. בגלל זה אני לא יכול לכתוב הרבה. מישהו רוצה לתרום לי מחשב?
סתם שיהיה ברור. אני לא פותח קבצים חשודים, ולא גרמתי לסצנה לסבית לוהטת. אבל המחשב שלי באמת די מסכן בזמן האחרון.
| |
אתה די מעציב אותי.
למה אתה לא מוכן לדבר ככה סתם עם בנות? למה רק עם בנות שמסכימות שתתחיל איתן? אתה מבין שזה מאוד שטחי וסתמי ככה.
אבל אני רוצה להכיר מישהי. אני לא רוצה לבזבז זמן בשיחות בטלות באינטרנט.
כשאתה מצ'טט איתי, אתה לא מבזבז זמן. אתה מרוויח משהו.
מה אני מרוויח, באמת?
אתה מרוויח תקשורת עם אנשים.
אבל אני מדבר עם אנשים באוניברסיטה, ובריקודים. בשביל מה לי לדבר גם איתך בטקסט?
בשביל להכיר אותי!
אבל למה שאני ארצה להכיר אותך, אם אני לא יכול להתחיל איתך?
בשביל לא להיות שטחי. בשביל להראות שיש בך עומק מסויים – בשביל להראות שאתה מוכן לעשות דברים גם אם לא תצא לך תועלת ישירה מהם.
אבל זה מדכא אותי לדבר בטקסט בלי סיבה. זה לא תורם לי בשום מובן.
בטח שזה תורם! אתה משפר את יכולות הכתיבה שלך.
(מצטער. אין פואנטה לפוסט הזה. ;)
| |
אין לי כוח לדרג מטריצות
הנה משהו שכתבתי במקום זה. זה סיפור בוסרי למדי, שנכתב בעקבות שיחת טלפון שעשיתי היום עם הבחורה האחרונה שיצאתי איתה. זה נורא עצוב לראות איך שפעם היתה לנו כל כך הרבה כימיה, לפחות בטלפון, ופתאום הכל נעלם.. אני לא מבין איך זה מיצה את עצמו כל כך מהר.
הלכתי עם רונית, הבחורה שאני יוצא איתה, במרינה בהרצליה, ואז אני רואה את זאת שיצאתי איתה כמה פעמים עד שהיא נטשה אותי. היא קצרת רואי, אז לא חשבתי שהיא תראה אותי, והמשכתי ללכת. ואז היא הסתכלה לכיוון שלי.
"קוטר!"
"יהודית! {שם בדוי סטנדרטי} מה, את מצליחה לראות אותי?"
"כן. עדכנו לי את הדרייברים של העיניים. אני צריכה להניח שאתה לא רוצה שאני אראה אותך?"
"ממש לא! פשוט לא הבחנתי בך. תכירי את זהות מס. 10.. אממ.. זאת אומרת רונית."
"הי. אני רונית. מה נשמע?"
"קוטר, אתה יוצא עם עצמך?"
"ממש לא, יהודית! נראה לך שטכניקות ההולוגרמה הגיעו לרמה הזו? עדיין לא."
"דווקא קראתי מאמר בנושא. הבנתי שעכשיו כבר ניתן ליצור הולוגרמות, ועובדה שהיד שלי עוברת דרך 'רונית' שלך בלי בעיות."
"תפסיקי את זה, יא סוטה!"
"אז מה, קוטר, אתה כל כך בודד שאתה נאלץ ליצור הולוגרמה כדי שיהיה לך עם מי לצאת?"
"כן, ומה איתך?"
"גם אני חשבתי על זה, אבל עוד לא הצלחתי לקנפג את המחשב שלי למטרה הזו. אולי אתה רוצה לעזור לי בנושא?"
"בטח. תתני לי להכניס את היד מתחת לחולצה שלך?"
"בודאי"
"סבבה."
| |
תלונה על הטרדה
- שלום, באתי להגיש תלונה על הטרדה.
- מי מטריד אותך?
- מישהו שיצאתי איתו פעם, והחלטתי להפרד ממנו, וזה לא מצא חן בעיניו.
- איך הוא מטריד אותך? הוא מתקשר אליך כל הזמן?
- לא.
- הוא עוקב אחריך? שולח לך מכתבים?
- לא..
- אז מה הוא עושה?
- הוא כותב עלי בבלוג.
- הוא מפרסם תמונות עירום שלך?
- לא. הוא כותב פוסטים שמציקים לי ומנסים לפנות אל המצפון שלי.
- אז למה שלא תפסיקי לקרוא את הבלוג שלו?
- אני מכורה אליו.
- גבירתי, כאן זה משטרה, לא מרפאת גמילה.
- אתה לא מבין, אדוני השוטר. זה הבלוג של קוטר.
- אה! אז למה לא אמרת? אני בהחלט מבין אותך גבירתי. גם אני מכור לבלוג שלו. לא נראה לי שהייתי מסוגל להפסיק לקרוא אותו בכל אופן שהוא. אל תדאגי, את יכולה ללכת. אנחנו נטפל בהכל.
-----
- אמא? הי.. זה אני... לא משהו... לא, לא הצלחתי להחזיר אותה אלי. השיטה שהצעת לא עבדה. תוכלי לשחרר אותי בערבות?
| |
יש דברים יותר חשובים ממערכת היחסים
(בהשראת דוא"ל שמישהי עם פיג'מה שלחה לי)
- קוטר, אתה בחור נחמד, מקסים, נפלא וכל זה, אבל אני לא חושבת שאני אוכל להפגש איתך יותר.
- אבל למה? אנחנו מבלים זמן כל-כך נפלא כשאנחנו יחד. הכימיה זורמת כמים, וגם הסקס נפלא. זה בגלל ששוב פעם שכחתי להוריד את המושב של השירותים?
- לא..
- אז למה?!
- פעם נהניתי לקרוא את הבלוג שלך. הוא היה משעשע, וכל כך אהבתי לקרוא את הפוסטים המשעשעים-מרירים שלך, ועל איך שדברים קטנים מעצבנים אותך. אבל מאז שאנחנו יוצאים, הבלוג שלך התדרדר פלאים, ועכשיו אתה רק כותב פוסטים משעממים על איך שטוב לנו ביחד. אני חושבת על זה ולא מסוגלת להאמין שאני האדם שכל-כך פגע ביצירתיות שלך. אתה משעמם כשיש לך מישהי. בשבילך, ובשביל כל הבלוגוספירה, אתה צריך להשאר לבד.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר
