|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
הקבצן החירש של רמת השרון
יש קבצן חירש (או שהוא מתחזה לחירש), שהולך בשעות היום ברחוב סוקולוב ברמת השרון. הוא לבוש בלבן בדרך כלל, סוחב איתו שקית, יש לו יבלת גדולה על הפנים. הוא מציק לאנשים שאוכלים בפלאפל ובמקומות האחרים, ופושט אליהם את היד שלו. בדרך כלל אני עושה לו תנועה של "לא" או "עזוב אותי" עם הידיים ואז הוא עוזב אותי.
מילא זה, אבל לפני כמה ימים, הייתי במסעדת "המטבח של סילביה", והקבצן הזה בא אלי, והצביע לכיוון המתקן שמפיק כרטיסי טוטו (או שזה לוטו? אני לא זוכר).
עשיתי לו "לא" עם הידיים, אז הוא בתגובה, לסירוגין, הציג לי את אצבעו האמצעית והצביע שוב פעם על מתקן הטוטו (כך שהוא למעשה אמר לי כמה פעמים: "לך תזדיין! תקנה לי כרטיס טוטו! לך תזדיין! תקנה לי כרטיס טוטו!").
ממש חוצפה, לא?
לנגני רחוב אני עשוי לשלם (אם הם מנגנים משהו שאני אוהב), אבל אני בהחלט לא מסכים לשלם לאנשים, רק בגלל שהם מבקשים.
מאז מערכת היחסים שלנו רק התדרדרה.
היום הלכתי ברחוב וראיתי אותו מולי. הייתי במצב רוח רע, וגם עוד כעסתי עליו מהפעם הקודמת. אז כשהוא פשט אליו הפעם את ידו, הנפתי את היד שלי, בתנועה אגרסיבית שמזכירה סטירה, שמשמעותה: "עוף ממני". הייתי די רחוק ממנו. עברתי אותו ואז הסתובבתי כי שמעתי שהוא יותר מדי מרשרש עם השקית שלו.
מסתבר ששהצורה העצבנית שלי גרמה לו להיות עוד יותר עצבני. הוא קפץ בכעס במקום, ונדמה לי שהוא עשה לי כמה תנועות איום של "אוי ואבוי לך".
רע מאוד.
עכשיו, השאלה היא אם הוא בכלל זוכר אותי.
באופן כללי, זה לא מפריע לו שאני אומר לו "לא", והוא ממשיך לנג'ס לי. לא ברור אם זה בגלל שהוא לא זוכר אותי, או שהוא עושה דווקא.
אני מקווה שהוא באמת לא זוכר אותי, כי אם כן, לפי ההסלמה ביננו, הוא עוד עלול ללכת איתי מכות ברחוב.. ובזמן שלא נראה לי שהוא יותר חזק ממני, אני מאוד לא הייתי רוצה ללכת מכות, כי עלול לקרות אחר כך מצב שישאלו אותי למה יש לי תיק פלילי, ואני אצטרך לספר שרבתי עם קבצן ברחוב.
עדכון (25.12): פגשתי אותו ברחוב, והוא פשט אלי יד כמו תמיד, ולא הראה סימנים שהוא מזהה אותי.
מעניין יהיה לעשות לו stalking פעם, ולראות איפה הוא ישן.
| |
קמצנים ארורים עם זכרון חלש
אתמול פגשתי מישהי שאני קורא אצלה (למרבה הצער היא לא קוראת שלי). ישבנו בבית קפה קטן וחמוד בבזל, ופתאום היא זיהתה מישהו שהיא לא ראתה הרבה זמן, ומאוד שמחה. הם דיברו קצת והוא נתן לה את כתובת הדוא"ל שלו.
הסתכלתי במהופך על הכתובת שהוא רשם לה. הייתי צריך להילחם בכל מיני הכחשות לפני שקלטתי שהוא הבחור שראיין אותי לחברה הקמצנית שמוזכרת מוקדם יותר בחודש זה. משום מה בכלל לא זיהיתי אותו, ולא נראה לי שהוא זיהה אותי (או שהוא התעלם ממני. אמרתי לשותף שלו שהם הציעו לי שכר מאוד מאוד מאוד מאכזב). רק בזכות המזהה הטקסטואלי הצלחתי לזהות אותו.
משעשע.
| |
 אני שונא בתי קפה שנסגרים מוקדם!
(פוסט לא ממש מעניין)
אני מצליח ללמוד עם הלפטופ הרבה יותר טוב כאשר אני יושב בבית קפה. זה נורא כיף.
אז היום, יום שבת בלילה לקראת חצות, הלכתי ברחוב אבן גבירול, עם הלפטופ, וחיפשתי מקום לשבת בו.
כל בתי הקפה היו מלאים, חוץ מהארומה ליד ככר רבין (שהיה מלא בחוץ, אבל בפנים היה הרבה מקום).
אז התיישבתי שם. הנחתי שאין אנשים בפנים בגלל שהמקום היה צר והעיצוב ירוק מזעזע. הזמנתי 2 אובייקטים לאכול ועוד אובייקט אחד לשתיה, והתמקמתי עם הלפטופ.
ואז הם אמרו לי שהם עוד מעט סוגרים.
איזה מעצבנים!!
הייתי צריך לשאול אותם מראש, אבל הנחתי שהם יסגרו מאוחר, כי הם הרי בבירה השניה של ישראל..
| |
בכלל לא מוזר
הלכתי אחרי הריקודים עם בת הזוג (הלסבית) שלי לבית הקפה שליד האוניברסיטה. תמיד בשעה הזו הוא מלא בעוד אנשים מהריקודים. לא היה לה מספיק כסף אז הלוותי לה, ואחר כך הסעתי אותה לאוטו שלה כדי שהיא תחזיר לי.
ואז יצאתי מהאוטו כשהיא התקרבה אלי.
"יצאתי מהאוטו בשביל שאני אוכל לחבק אותך."
"אה-הא."
"זה לא מוזר, נכון?"
"זה לא יותר מוזר מאיך שאתה בדרך כלל."
| |
אתם מודעים לכך שאני טס לבלגיה?
כמו לפני שנה וחודשיים, מחר אני לא אהיה יותר בישראל, אלא בבלגיה, שם אבקר את אחת הקוראות שלי!
לא ברור לי מה יהיה המצב מבחינת אינטרנט. אבל במקרה הכי גרוע תצטרכו לחכות שבוע עד שאני אחזור.
חיבוקים!
| |
חוויותי ברשת הלילה
מוקדם יותר פגשתי את בוקי בIRC (למעשה בפארטי ליין של הבוט, אבל זה מונח טכני של עולם הולך ונעלם), והוא כתב (כנראה שבכלל לא לי) שאם הוא ישנה את הכינוי שלו לבחורה, אז אולי אנשים יותר יתייחסו אליו (יש לו קטע פולני כזה).
אז כתבתי לו: "בירכתי אותך, בשם אלקובים!"
ואז מישהי לא מוכרת כתבה: "הממ.. אלקובים.. מעניין אם [ זהות מס. 1 ] הוא על באמת".
הגבתי: "אני מוכן להיות על באמת בשבילך אם תתני לי לשחק לך בשיער".
הבחורה, מצידה, הגיבה ב:"OMG! קוטר?!"
כן, היא זיהתה את זהות 7.1 על סמך שני סימנים מאוד אופייניים.
מפחיד.
אחר כך מישהי אחרת שפלירטתה איתי בבלוג, נתנה לי את הטלפון שלה לאחר שהיא הגיעה למסקנה שאני אדם מעניין, בגלל שהיא אהבה את מה שכתבתי כאן.
תמיד רציתי שמישהי תהיה מסוגלת להסתכל בפוסטים שלי, ותוכל לראות את האני האמיתי שלי ואת המורכבות שלו, על אף כל האפור. והיא הצליחה.
ודיברנו כ-3 שעות בטלפון. היה נורא כיף. אם כי אני מקווה שהיא לא תרצה לנצל אותי מינית (בנות עושות לי את זה הרבה, אתם יודעים).
| |
זמנים קשים בפתח
אל תצפו להרבה פוסטים בזמן הקרוב.
במיוחד היום. אני מסתכל בדוא"ל שלי ורואה הודעה חדשה מlook4love וחושב לעצמי "איזה יופי. סוף סוף ענו לי מאתר ההיכרויות. אני מקווה שזאת לא איזו הודעת דחייה" (כי רוב הבנות יודעות שאם מישהו לא מוצא חן בעיניהן, אז עדיף לא לשלוח לו הודעה - זה סתם יוצר ציפיית שוא).
ואז אני מסתכל במה שקיבלתי:
מה שלומך?אני אשמח להכיר אותך בכייף-:)ואשמח להכיר חברים חדשים:)אם יש לך איסיקיו או מנסג'ר או פלא
אשמח ומחכֵּה לשמוע ממך. X המאושר
גבר שלח לי הודעה.
ובכרטיס שלו כתוב שהוא אוהב לראות את דודו טופז.
אוח, אלקובים הצילני.
נ.ב.: הנה הכרטיס שלי באתר look4love
28.12.2005
שיחה שיכול להיות מאוד שהתקיימה:
שוקי: תקשיב היינריך, קוטר בדיכאון. אתה חייב לשדך לו מישהי כי אף אחת לא עונה לו באתרי ההיכרויות.
היינריך: הממ..יכול להיות שיש לי מישהי בשבילו.
שוקי: באמת?
היינריך: כן. קופאית שיצאתי איתה פעם.
שוקי: קופאית? אתה חושב שיהיו לו איתה נושאים משותפים לשיחה? יש לה תחביבים מעניינים?
היינריך: מי צריך נושאים משותפים. העיקר שיוכל להשחיל אותה ולהרגיש גבר-גבר.
שוקי: טוב, אולי זה יוציא אותו לפחות מהמצברוח הזה שלו.
היינריך: אל תדאג. היא בחורה משהו משהו. עדינה וביישנית כזו, ורק מחכה שמישהו יראה לה מאיפה משתין הדוב.
שוקי: אני מקווה שהיא אוהבת שמשחקים לה בשיער.
| |
הערב בריקודים
אין לי מים חמים אז אני נאלץ לכתוב פוסט עד שהם יתחממו. איתכם הסליחה.
עשיתי פדיחה איומה בריקודים: גיליתי למישהי את הסוף של הארי פוטר, ולא ידעתי שהיא עדיין מחכה לתרגום העברי של הספר השישי.. נו טוף. אני אדע להבא.
היא נורא הזדעזעה. בתור פיצוי הצעתי לה שאני ארקוד איתה ערב שלם בכל מקום שהיא תמצא לנכון (יש לי בת זוג באופן רגיל אז אני לא יכול לרקוד איתה במתקדמים בימי חמישי.. והיא מאוד מאוד אוהבת לרקוד איתי, כי אני יודע להוביל בצורה סבירה ברוב הריקודים וגם יש לי המון סבלנות למתחילים).
אחר כך ישבתי עם בת הזוג שלי והצבעתי לה על מישהו.
"את רואה אותו? בשבוע שעבר הוא בא אלי ואמר לי דבר כזה: אני לא מכיר אותך, ואתה לא מכיר אותי, אז איך זה שכל פעם שאני רוקד עם מישהי, אתה בא ומפריע לנו באמצע, ואחר כך הבחורה לא רוצה לדבר איתי יותר?"
"ואתה לא מכיר אותו?"
"בהחלט. אין לי מושג מי הוא. נראה לי שיש לו הזיות או משהו."
"הוא הנודניק שרקד פעם עם הגר (שם בדוי סטנדרטי), לא?"
ועכשיו: קפיצה של חודשיים אחורה בזמן - כשעוד שאפתי למזמז בחורות גם אם אני לא מכיר אותן.
רקדתי עם בת הזוג שלי, ואמרתי לה שיכול להיות שהגר תסכים ללכת איתי לבית הקפה אחרי הריקודים. בכל פעם שהייתי משכנע אותה ללכת איתה לאנשהו אחרי הריקודים, אז היא היתה נותנת לי לשחק לה בשיער כמה שאני רוצה, וגם היא היתה נותנת לי לשחק בה קצת עד שהיה נמאס לה.
בת הזוג אמרה שבאמת כדאי שאני אעשה את זה, כי הבחור שרקד עם הגר באותו רגע נראה לה נודניק. דווקא לי נראה שהיא נהנית.
בכל אופן, הגר התקרבה אלי (והבחור עקב אחריה). היא ניסתה לרמוז לי שנלך לאנשהו, אז שאלתי אותה "לבית הקפה?" והיא הנהנה.
אחר כך בחוץ, הגר אמרה לי: "לא היית צריך לצעוק שאתה רוצה ללכת איתי לבית הקפה. בדיוק ניסיתי לנפנף את הנודניק הזה ואמרתי לו שאני צריכה ללכת לישון. זאת פעם ראשונה שאני רוקדת איתו והוא כבר ניסה להזמין אותי לים".
אחר כך שלחתי SMS לבת הזוג שלי:
צדקת. הוא באמת היה נודניק
| |
רקוויאם למונה
בשלב מסויים אחרי שהתחלתי לכתוב את הבלוג הזה, הצבתי לעצמי מטרה: לשכב עם כמה שיותר בחורות בשביל להעלות את הביטחון העצמי הרעוע שלי (שימו לב להבדל בין ביטחון עצמי ובין חשיבות עצמית. מהאחרונה דווקא לא חסר לי).
אז עוד לא היה מונה, אבל המספר עמד על 2.
כשהצבתי את המונה, הוא עלה כבר ל-4 (בזכות מישהי נשואה שעזרתי לה לבגוד בבעלה, וגם בזכות שימרית, האקסית שלי שהפכה אחר כך להיות היזיזה שלי, עד שנמאס לה).
כעת, הוא עומד על 5 (בזכות הנערה מקנדה, שגם ציירה אותו).
אבל עכשיו, כשאני מתקרב אט אט לגיל 30, אני מרגיש שסתם לשכב עם בנות כבר לא יגרום לשיפור בביטחון העצמי שלי. אין לי כבר דחף לשכב עם בחורות ככה סתם.
טוב, אני לא אשקר. בהחלט הייתי שמח לשכב עם בחורות - אבל אני לא משקיע בזה כל כך הרבה מחשבה כמו פעם. היד שלי מספקת אותי (נכון שאתם שמחים שאני מספק לכם את המידע הזה?)
כמו שכתבתי בפוסט של רוקי, התחלתי לחפש דברים אחרים. אני רוצה למצוא אהבה, ובקרוב אני אתחיל (אולי) בפרוייקט חדש שאולי יוכל לשפר את סיכויי באחת מהחזיתות.
ולכן, המונה הוא כבר לא חשוב. אם אני אשכב עם בחורה, לא ארגיש יותר צורך להתפאר בפני קוראי הבלוג על כך.
בגלל זה, המונה לא יוצג יותר.
הנה התמונה שלו, לפני שאני מוחק אותו מהרשימה.
אם תהיתם איך הוא נוצר, אז תדעו שגזרתי אותו, תליתי אותו על החלון וצילמתי אותו על רקע עץ קנדי.
| |
חוויותי במופע הקולנוע של רוקי
ביום שישי האחרון הלכתי למופע הקולנוע של רוקי, שזה בקולנוע כוכב ברמת השרון, שמן הסתם די קרוב אלי.
למי שלא יודע, זאת הקרנה פעילה - שזה אומר, אנשים (ששייכים ל"קאסט") עומדים ליד מסך ההקרנה ומשחזרים את הסצנות בזמן אמת. יש להם גם אתר שאפשר לקבל בו עוד קצת הסברים. אפשר גם לקרוא עליו בכתבה הזו בעין הדג.
הסיבה המרכזית שבאתי לשם היתה בגלל התגובה המזועזעת הזאת בעין הדג, שהיתה נגד מה שהולך שם, אבל למעשה נורא משכה אותי. נורא רציתי לגעת בבחורות, ולא יצא לי לעשות את זה הרבה בזמן האחרון (היתה איזו אחת מהריקודים שנתנה לי לשחק בה אחרי שנגמרו הריקודים, אבל נראה לי שזה כבר לא מעניין אותה יותר).
אז הלכתי לשם. באתר היה כתוב שכדאי לבוא שעה לפני הזמן, אבל הקופאי של קולנוע כוכב אמר שעדיף לבוא רק חצי שעה לפני, אחרת אין מה לעשות.
נהוג שמי שזאת הפעם הראשונה שלו בהקרנה הפעילה, צריך לצייר V על המצח (יענו virgin). אבל לא רציתי שישפטו אותי אז לא ציירתי. וגם באתי עם עדשות (כן, הצלחתי להתרגל לעדשות.. ותאמינו לי שזה נורא קשה ללמוד לשים אותם בלי שהעין תמצמץ אותם החוצה).
אנשים הצטברו ברחבה ליד כוכב, ובדקתי אם אני אוכל להצטרף לשיחה. כמו שחשוב לי למזמז בחורות שאני לא מכיר, חשוב לי גם לתרגל את כשרונות השיחה הלא ממש מטופחים שלי - אני נוטה להלחץ כשאני פוגש אנשים.
בהתחלה התקרבתי לאיזה מישהו שהיה כתוב לו על החולצה: Using knowledge for evil is fun! (או משהו דומה), שהיה עסוק בלהציף את חבר שלו במידע על מבוכים ודרקונים. אני מניח שזה היה חבר שלו, כי מצד אחד הוא לא ממש דיבר, אבל מצד שני הוא לא עשה סימנים שהוא רוצה לברוח משטף המידע שהאדם הראשון המטיר עליו.
אבל הם לא התייחסו אלי, ולמעשה נראה כאילו שהם מעדיפים להתרחק ממני. נו טוף.
אז התהלכתי בין האנשים שם ופתחתי שיחה עם מישהו שעשה חיקויים של כלי נגינה שונים ("המחצצר"). וזה היה נחמד. אם כי הוא בא רק בשביל לפגוש אנשים שהוא לא ראה הרבה זמן ולא ממש רצה לשלם כניסה (שזה 40 ש"ח).
אחר כך ידידה שלו (שלבשה רק חזיה על החלק העליון של גופה) גם באה ודיברה איתנו.
נשאלתי כמה פעמים הייתי כאן כבר, אז אמרתי שלמעשה צריך להיות לי V על המצח. לא הספקתי להתנגד וכבר היא שלפה עט וחרטה עלי את האות.
היה נחמד לדבר איתם, עד שאיזה נודניק שהתלהב מהחזיה ומהשיער הבלונדיני החלק שלה התחיל להציק לה ולשאול אם היא מהקאסט. הוא לא התבייש להפריע לה לדבר עם המחצצר. נשאלת השאלה אם יש בנות שמעריכות התנהגות אגרסיבית כזו. היא לא (ככה לפחות היא אמרה).
ואז נפתחו השערים ונכנסתי. ראיתי שתפסו לי את המקום שהיה כתוב על הכרטיס, אבל שאלתי מישהי אם יש משמעות כלשהי למקומות המסומנים, והיא אמרה שלא.
אחרי איזה חצי שעה של המתנה התחיל המופע המקדים.. אני לא זוכר מה היה שם בדיוק, אבל אני זוכר שאמרו למישהו "הנה, הבאנו לך טלויזיה במתנה לדירה החדשה", ומיד אחרי זה שברו אותה עם פטיש (הא. אפילו מצאתי תמונה). אחר כך גם ביקשו מכל האנשים בעלי ה-V לעלות על הבמה, אבל אח"כ הורידו את כולם והשאירו רק אחד, כיסו לו את העיניים במטפחת והסתלבטו עליו קצת, ואז זרקו עוגה בפנים על מישהו אחר.
קיוויתי שיבקשו מכל אחד למצוא מישהו אחר ולנשק אותו נשיקה צרפתית, אבל זה לא קרה. זה היה נורא פרווה.
ואז הסרט התחיל.
הבעיה היתה שהסאונד לא היה איכותי במיוחד, והאנשים ששכפלו את הסצנות על הבמה הסתירו את התרגום, ככה שלא היתה לי דרך להבין מה הולך שם בדיוק, למרות שהקאסט (שנקרא "קטטר קאסט") נראה נחמד למדי. אמנם ראיתי את הסרט בטלויזיה לפני הרבה זמן, אבל כבר הספקתי לשכוח.
מדי פעם הקהל היה עונה בצעקות מתוזמנות למה שהיה קורה בסרט. אף פעם לא הבנתי מה הם צעקו שם.
בשלב מסויים ראיתי שיותר מעניין להסתכל על קידמת האולם, ששם היה זוג שהתמזמז בחושניות. היו גם כל מיני בנות שנישקו אחת את השניה.
קיוויתי שיתנו גם לי להצטרף. ובאמת מצאתי שם בחורה ג'ינג'ית (!!) שהשיבה בחיוב לשאלה אם היא אוהבת שמשחקים לה בשיער. אבל משום מה לא היה לי אומץ לשאול אותה אם אני יכול לנשק אותה.. חשבתי שאולי צריך יותר פז"מ בשביל זה. אבל זה היה נחמד לשחק לה בשיער. לא ידעתי אבל אם אני מציק לה או לא, כי היא לא היתה כל הזמן לידי.
היתה שם גם עוד מישהי שהלכה עם חזיה והתנשקה עם בחורות מדי פעם. שאלתי אותה אם אני יכול לשחק לה בשיער, אבל היא השיבה "לא" (ונראה לי שהיא גם די התחלחלה). כנראה שהיא היתה לסבית..
אחרי שהסרט הסתיים בצורתו העגומה, שאלתי את הג'ינג'ית אם היא רוצה לשמור איתי על קשר. היא השתהתה קצת (סימן לא טוב) והשיבה לחיוב, אז לקחתי ממנה את הטלפון. ואז הלכתי הביתה.
סה"כ מה שקרה באותו הערב לא היה כל כך ססגוני כמו מה שתואר ע'י המזועזע מעין הדג. אבל זה הספיק לי.
אתמול התקשרתי אליה. ומסתבר שהיא בת 17. הייתי בטוח שהיא בת 20 לפחות. לא שיש לי בעיה עקרונית עם בנות 17, אבל לא הרגשתי שיש לנו הרבה כימיה.. אז אני לא בטוח שכדאי שאני אתקשר אליה עוד פעם.. אם היא היתה רוצה לראות אותי, אז סבבה. אבל אני לא הייתי רוצה לגרור מישהי למערכת יחסים לא רצינית איתי.
נשאלת השאלה אם אני מתחיל להתבגר או לא.
האפשרות של לשכב עם בחורה "סתם ככה" תמיד נראית קוסמת בעיני. אבל כשהאפשרות פתאום הופכת להיות משהו שנראה מציאותי, אז אני כבר מתחיל להתלבט ולהרגיש שמשהו לא בסדר.
ונראה לי שהנסיון שלי במופע האימים של רוקי הוא עוד צעד בדרך להתבגרות. רציתי להרגיש איך זה לגעת בבחורות שאני לא מכיר - לפני שאני מגיע לגיל 30.
(שימו לב שאני לא בטוח שלכל מי שילך למופע האימים תהיה אפשרות לגעת בבחורות.. זה תלוי במזל).
בכל מקרה - עברתי שלב. אמנם אני עדיין אשמח לשחק בשיער של בחורות שאני לא מכיר, אבל אם בעבר הייתי יכול לנסות לשכנע בנות להתחיל איתי מערכת יחסים שמבוססת על סקס, אז מעכשיו רוב הסיכויים שזה לא יקרה.
מהיום אני מחפש אהבה.
| |
כל מיני
היום הרגתי עוד יתוש נמר אסייאתי. אני לא מבין מה הם רוצים ממני.
החלטתי לבקש מלסביות אחרות שיתנו לי לשחק להן בשיער. אחת עוד לא התחברה לOkCupid. השניה התחברה והתעלמה. והשלישית.. החליטה שזה מוזר ונעלמה מהICQ בלי לומר להתראות.
אז היום ראיתי מישהי בICQ (של זהות מס. 1) שפעם נמצאה באיזה ישוב מרוחק, ועכשיו היא עברה למרכז. אז שאלתי אותה: "הי, ראיתי שעברת למרכז. אני יכול להתחיל איתך?"
היא אמרה לי שהיא שיכורה מדי בשביל לחשוב, ושנדבר פעם אחרת. נו טוף.
| |
חוויותי ברד-בול פלוגטאג (פוסט עם קצת תמונות)
ביום שישי הייתי בדבר שנקרא רד-בול פלוגטאג, בפארק הירקון.
בחרתי את הדרך הלא נכונה להגיע. חשבתי להגיע מרמת גן, אבל סגרו את כל הרחובות שליד הירקון, ונאלצתי לחנות רחוק למדי. מי שהגיע מתל אביב דרך המעבר הסודי היה צריך ללכת הרבה פחות. אבל בסוף הגעתי.
פלוגטאג (flugtag) זה "יום תעופה" בגרמנית. אבל הכוונה כאן היא יותר להתרסקות מאשר לתעופה.
במאורע הזה היו המון כלי "טיסה" מאולתרים שנועדו להתרסק לתוך אגם הירקון, שזה ללא ספק דרך נפלאה לסיים את הקריירה. בפרסומות זה נראה מגניב.
הבעיה היא במציאות.
המאורע הולך ככה: מראים קטע וידאו קטנטן על הצוות של הכלי המתרסק, ואז הצוות עושה הופעה קטנה של כמה דקות, ורק אחר כך אחד מחברי הצוות, שנבחר להיות הטייס, מתיישב על הכלי בזמן ששאר חברי הצוות דוחפים את הכלי לעבר מותו.
ואחר כך הם מקבלים ניקוד לפי המרחק שהכלי עבר, ההופעה שהם עשו לפני, וגם היצירתיות, או משהו.
רוב הכלים עפו למרחק של 4-7 מטרים, חוץ ממישהו שעשה צוללת צהובה שמעליה היה דאון - והדאון הצליח לעוף ל25 מטרים או משהו.
זה יכול מסוכן. הטייס עלול לחטוף כל מיני זאפטות מדברים שנופלים עליו, שלא לדבר על הכלים שהיו מסוכנים מלכתחילה, כמו הטרול הענק שבעזרת חומר נפץ העיף את הטייס שלו לתוך המים (מה שהיה בניגוד לכללים של התחרות - אסור להשתמש בחומרי נפץ!).
אבל הבעיה העיקרית היא בשביל הקהל, או לפחות בשבילי. כל הקטע הזה הוא ממושך. בהתחלה זה באמת משעשע לראות את כל הדברים מתרסקים לתוך מי הירקון, אבל אחר כך זה מפסיק להיות מעניין, כי זה נורא חם ומתיש להסתכל, וגם כי מתרגלים למראה של כלי הטייס האומלל, שהושקעו בו חודשים של עבודה אבל למרות זאת הוא מתרסק בצורה לא ייחודית במיוחד...
זה כל כך מתיש שבסוף אפילו לא כיף לצחוק לאידם של הכלים שנכשלו במשימה הזו.. וכן, יש כלים שלא מצליחים ליפול לתוך הירקון. כמו הקטפולטה שנשברה לה הכף, או הכלי של "פריסיליה מלכת הירקון" שמשום מה נתקע על מסלול ההתרסקות בזמן שהטייס הועף לתוך מי הירקון העכורים.
באמצע היה מטוס פעלולים, וזה היה נחמד. אבל סה"כ לא הייתי הולך עוד פעם למאורע הזה.. אלא אם הוא היה יותר בחורף. וגם המים שם עלו 10 ₪ לבקבוק. איזה רצח! בסוף שתיתי מהברז.
אני צריך לציין שלא צרכתי רד-בול בכלל? למרות שאני מאוד אוהב את העיקרון של קפאין, אני חושש שרד-בול לא משפיע עלי בכלל. פעם הייתי נורא עייף אז קניתי את זה, והיה לזה טעם של מסטיק פלאסטי, ואחרי שסיימתי לשתות, נשארתי עייף בדיוק באותה מידה.
יכול להיות שגם קפה לא משפיע עלי, אבל הוא לפחות טעים (אם כי סירופ קפאין בהחלט משפיע עלי)
בסוף עזבתי לפני שזה נגמר, ובכל זאת די נשרפתי כי לא חשבתי לשים קרם הגנה..
אתם רוצים תמונות?
יש הרבה תמונות באתר שלהם. אבל צילמתי גם קצת בעצמי.
בכניסה לירקון ראיתי את השלט הזה: "מערכת בריכות אקולוגיות לטיהור מי הירקון". אשרי המאמין.. (אגב, האגם שלתוכו התרסקו הסירות מנותק מהירקון עצמו, אבל פעם הוא היה מחובר אליו, ובטח הרבה ג'יפה נשארה)
במקום היו 3 מסכי וידאו ענקיים תלויים, כמו זה. אני חשבתי שהם מגניבים (מזל שהם לא נפלו על אף אחד)
הנה ברווזים מפוחדים, כשברקע כל מיני כלי טיסה שמובלים לדרכם האחרונה.
וזאת דתיה ג'ינג'ית שמכרה כל מיני קישקושים שהיא הכינה בעצמה. ניסיתי לפלרטט איתה, ואז הבחור שבתמונה הגיע, והיא אמרה: "תכיר, זה בעלי".
היא הרשתה לי לצלם אותה. אם כי כששאלתי אותה אם היא רוצה שאני אשלח לה את התמונה, היא אמרה שאין לה דוא"ל.
ולסיום.. בדרך חזרה שכחתי איפה תקעתי את האוטו, אז הגעתי בטעות לבניין החללית שרואים מנתיבי איילון. אז הנה החצר שלו - נכון היא ממש לא משהו? טוב, קשה לראות בגלל השמש..
היום מישהו מהמשרד לאיכות הסביבה בא לקחת את הגופה של היתוש. הוא התפעל מזה שזהיתי שזה יתוש נמר אסיאתי, וגם ביקש שאני אשלח לו בדוא"ל את הצילום המרשים שעשיתי.
| |
 אני מרגיש כל כך מוזנח
שתי הבטחות גדולות בתחום הידידוּת התפוגגו היום, אחרי ששתיהן לא עונות לי.. ודווקא היתה לי יופי של כימיה איתן.. ככה הרגשתי.
אז מה אני אעשה?
| |
יום שלישי
טוב, אז אם אין לי מה לעשות היום (אתן עדיין יכולות לתקן את זה, בנות!), אני אספר מה עשיתי ביום שלישי.
קבעתי עם שוקי ללכת לפאב ללא עישון, שכבר יצא לו להיות מוזכר כאן.
(שימו לב, אני מדבר על שוקי {שם בדוי סטנדרטי} ולא על שוקי הרזה שהוא האלטר-אגו השנוי במחלוקת של אלי7 האלכוהוליסטית)
אז הלכנו לפאב, שנקרא "דובדבן", והוא נמצא בקינג ג'ורג' 74 (בסביבת 10 בתים דרומה מככר מסריק).
הלכנו זה באופן כמעט מילולי, כי לקחתי אוטובוס (קו 47) במקום להגיע באוטו, בשביל שאני אוכל לשתות ללא חשש.
זה לא מקום גדול. היו שם כ-8 אנשים, נדמה לי..
רציתי לשבת על הבאר, אבל שוקי העדיף לשבת ליד שולחן משום מה. איך שהגענו המלצרית כיבדה אותנו עם ליקר תאנים (פידג') על חשבון הבית, שזה נורא נחמד.
אחרי התחבטויות אני הזמנתי דקירי מלון, שלא ממש אהבתי משום מה. ושוקי הזמין 3 כדורי שוקולד ב-12 ש"ח. הם היו טעימים אבל מעטים.
שוקי לא ידע מה עוד להזמין. הוא רצה להזמין בירה מילר (סתם בשביל לבדוק את הטעם) אבל לא היה, אז הצעתי לו שיזמין פרנג'ליקו, שזה ליקר אגוזים ופירות יער. הנחתי שהוא יאהב את המשקאות שאני אוהב, כי הוא אוהב גראנד-מארנייר ובייליס, כמוני.
אבל הוא לא אהב אותו.
בינתיים בעלת המקום (נדמה לי שקוראים לה מיקי) באה לראות עם אנחנו נהנים. היו לה נמשים על הכתפיים, כמו ליעל בר זוהר. והיא היתה די חמודה. החלטתי להיות נחמד ולא לגרום לה להתקף לב, אז לא גיליתי לה שכרגע יש לה הכבוד לדבר עם קוטר. אני מניח שעוד כמה שנים היא תוכל לספר לאנשים "קוטר היה אצלי, כאן בפאב! ולא ידעתי. אם הייתי יודעת, הייתי ישר מציעה לו לשחק בשיער שלי"
אמרתי לה שהמקום נראה "צלול" מדי, ועד כמה שאני שונא את עשן הסיגריות, זה די מוזר לראות פאב בלי העננה התמידית של עשן מעליו. אמרתי לה שאולי צריך מכונת עשן, והיא אמרה שהיא חשבה על זה.
אני חושב שאפשר יהיה לפתור את הבעיה בעזרת תפאורה של עננים, ואולי גם תאורה מתאימה - שתהיה יותר אפלולית ככל שעולים למעלה.
חבל שהיא לא נשארה לפטפט איתנו עוד. היא המליצה על איזה קוקטייל שקוראים לו "Jack's chocolate cocktail", נדמה לי, שיש לו טעם של שוקולד למרות שהוא לא מכיל שוקולד בכלל.
אז הזמנתי אותו, והוא הגיע עם פרוסת לימון שצריך לאכול לפני השתיה כדי להעצים את ההרגשה. והוא באמת היה טעים למדי.
אחר כך שתיתי בשני שלוקים את הפרנג'ליקו של שוקי. ובשלב זה, אחרי 4 משקאות, כבר הייתי שתוי כדבעי. גם הזמנתי מים מינרליים כדי שאני לא אתייבש מהאלכוהול ואחטוף כאב ראש (מאוד חשוב!)
זה נורא כיף להיות שתוי עם חברים. הרבה יותר טוב מלהיות שתוי לבד. ובכלל, זה גם חיובי, בניגוד ללהיות שיכור עם המשפחה, כמו בליל הסדר, למשל..
אחר כך נכנסתי לשירותים ולקח לי שתי דקות להבין איך פותחים את החגורה.
(יופי של שירותים, אגב. נקיים ונעימים)
ואז, הלכתי עם שוקי לכיוון תחנת האוטובוס, ופתאום הרגשתי שאני שוב פעם מאוד צריך ללכת להשתין. אמרתי לשוקי שאני אחזור לפאב כדי לעשות את זה שם, ואז פתאום אני רואה שהאוטובוס הגיע.
לא ידעתי מה עדיף - ללכת לשירותים ולחכות 20 דקות לאוטובוס הבא (שהוא גם האחרון), או לעלות על האוטובוס ולקוות שאני אצליח להתאפק עד הבית.
בחרתי באפשרות השניה. אבל הלחץ התגבר והפך לממש בלתי נסבל ככל שהאוטובוס התקדם לו לאיטו. בטח מי שהסתכל עלי באוטובוס חשב שאני בקריז או משהו. הדבר היחיד שעזר לי להחזיק מעמד היה המחשבה "מקסימום אני אעשה קצת במכנסיים. אף אחד לא ירגיש".
בסוף ירדתי מהאוטובוס, וידאתי שאף אחד אחר לא עבר ברחוב, ואז, בשיחים ליד המדרכה של כביש ראשי מס. 482, באחת מנקודות השפל של החיים שלי, רוקנתי את שלפוחיתי.
מוסר השכל: ללכת לשירותים אחרי שיוצאים מהפאב, גם אם השתמשתי בהם כבר!
אבל חוץ מזה, היה מאוד נחמד. וגם לא היה לי הנג-אובר יום אחרי כי אני כזה אחראי.
אז מי באה איתי לשם היום? אתן לא רוצות שאני אשאר בשישי הזה בבית, נכון?
עדכון: אני רואה שהרבה אנשים מגיעים לכאן מגוגל בגלל שהם מחפשים מידע על הפאב זכרונו לברכה. אז הנה הפוסט שכתבתי אחרי ששמעתי שהוא נסגר.
| |
מישהי מהריקודים נתנה לי את הטלפון שלה אתמול
אחרי שביקשתי ממנה.
והיא בחורה מה-זה חמודה. אבל אני פוחד שאין לי על מה לדבר איתה.. ובגלל זה אני חושש לטלפן אליה.
הממ
אבל מצד שני, יכול להיות שלא הספקתי לבדוק בכלל אם יש לי על מה לדבר איתה, כי לא היו לנו המון הזדמנויות לדבר. אז כדאי שאני אטלפן אליה.
לפני שבוע גם ניסיתי לדבר איתה, ואז איזה אידיוט בה אליה ואמר: "למה אתם לא רוקדים? בואו לרקוד!" והוא גנב אותה ממני. איזה חמור. ואחר כך הוא פלירטט עם זאת שדומה לרוני.. חבל שהוא לא ניסה להתחיל גם עם בת הזוג הלסבית שלי - זה היה משעשע לראות איך היא היתה מייבשת אותו.
טוב. אני מתקשר אליה עכשיו. לא להפריע!
עדכון: אמרתי למשפחה שאני הולך להתקשר למישהי, אבל אבא שלי עדיין קרא לי באמצע שדיברתי איתה. וגם הבוס התקשר ועשה לי ממתינה. ובסוף היא אמרה שיש לה תוכניות אחרות.. נו טוף.
אז יוצא שאין לי מה לעשות הערב. יש כאן מישהי שרוצה לתקן את זה?
| |
אז מה (לא) יצא עם הדייט
אני בטוח שזה מעניין אותכם, נכון? הרי לעיתים רחוקות אני נותן לכם לדעת מה קורה בחיים שלי, אז אתם צריכים להעריך כל פוסט כזה.
לא הלכנו לפאב ללא עישון, כי לשנינו לא היו רכבים זמינים. במקום זה סתם נפגשנו בקניון. אבל אני נורא רוצה ללכת לפאב הזה - כנראה שאני אלך עם בוקי או שוקי או אולי שניהם ביחד..
זה לא היה דייט. לא שמתי לב שבפרופיל שלה היא מחפשת רק חברים ולא משהו רומנטי.. מילא זה - אני אשמח להכיר גם ידידות. אבל לא היה לנו כל כך על מה לדבר. ומה שעוד יותר הפריע זה שלא כל כך הבנתי אותה. חשבתי שרק בטלפון זה ככה, אבל גם במציאות היה לי קשה להבין מה היא אומרת..
וזה מביך. אני יכול לומר "מה? מה?" כל הזמן, אבל בהרבה מהמקרים אני נאלץ להתעלם ממה שלא הבנתי במקום לומר "מה"....
אתם חושבים שזה בסדר לבקש ממנה שתקנה כתוביתומט - המתקן שמציג כתוביות ליד הפה שלה, כך שאני אוכל להבין מה שהיא אומרת? בדיוק החברה הכאילו-יצירתית לדחיינות יוצאת במבצע הנחה לאותו מתקן.. אז אם אני אבקש ממנה לקנות אותו, היא עוד עלולה לחשוד שיש לי אינטרס בזה.
אני לא יודע אם להתקשר אליה.. כי נראה לי שאם אני אתקשר אז אני עלול לספוג דחייה, ואין לי כוח לזה.
דרך אגב... בשביל מה צריך שני ימי אהבה? לדעתי זה רע מספיק שיש אחד. יום רכרוכי שבו צריך להיות מושי-מושי ולקנות כל מיני דברים לחברה (אם יש כזו), ולעשות רע לכל מי שנמצא לבד..
שלשום בריקודים, חומי (זה שניסה להתחיל פעם עם שימרית. ראו חודש אפריל 2004 בבלוג של זהות מס. 7.0) שאל את בת הזוג (הלסבית) שלי אם היא רוצה לאהוב אותו ביום האהבה. נראה לי שרק בשביל הקטעים היא ממשיכה לדחות אותו במקום לגלות לו. כל הבנים מסביב יודעים שאין להם סיבה להתחיל איתה, חוץ ממנו. אני מקווה שהוא לא ירגיש נורא טמבל כשהוא יגלה בסוף.
אה, ואתמול הלכתי לים עם ידידה שלי. עשיתי את זה בעיקר בגלל שהיא הבטיחה לי שיהיה מותר לי לשחק לה בשיער.. כי בפעם הקודמת היא לא הרשתה לי כל כך. הפעם היא הרשתה לי לשחק לה בשיער וגם לגעת בה (בצורה ניטראלית) באופן בלתי מוגבל, אז זה היה נורא כיף. החזקנו ידיים בים וזה היה כל כך נחמד. זאת היתה הפעם הראשונה שהלכתי לים עם מישהי שהיא לא קרובת משפחה שלי. וזה היה כיף. אבל אל תבנו על זה שהיא תהיה חברה שלי - היא מחפשת מישהו לגמרי אחר.
| |
המשך עלילותי בקנדה (פוסט עם תמונות)
כותרת מקורית: עוד קצת סיפורים ותמונות, וגם תהייה.
המשך מהפוסט הקודם בנושא.
הנה שלט תמוה של כנסיה שנתקלתי בו לפני שכתבתי את הפוסט הקודם:
האמת שאני לא במצב רוח כל כך שמח, בניגוד להתרוממות הרוח שהייתה לי כשחזרתי מקנדה, אבל אני מניח שכדאי שאני אכתוב את המשך עלילותיי בקנדה, אחרת אני עוד עלול לשכוח מה שקרה.
אחרי שכתבתי את הפוסט מקנדה, הלכנו לטייל בפארק שנקרא Springbank (גדת האביב?).
צריך להחליף אוטובוס במרכז העיר, ויש שם שלט שאומר מתי האוטובוסים אמורים להגיע. צילמתי את השלט כי חשבתי שזה יעצבן הרבה ישראלים שנוהגים לחכות בחוסר ודאות ליד תחנת האוטובוס:
אבל אחר כך מסתבר שאין הרבה סיבות לקנא בהם, כי האוטובוס הגיע 6 דקות לפני הזמן המצוין, ועזב לפני הזמן. מזל שהקדמנו, כי אם היינו לגמרי מאמינים לשלט היינו צריכים לחכות עוד 20 דקות לאוטובוס הבא.
ואגב, ככה קוראים לסופר-פארם בקנדה:
הפארק הוא די נחמד וגדול. אם כי הפריע לי שיש שם איזה כביש אחד או שניים שעוברים בתוך הפארק, ונוסעות שם מכוניות.. הנה תמונה עם כמה אווזים קנדיים סנוביים:
אחר כך הגענו למרכז מסחרי שנמצא בקצה הפארק, ושרה אמרה ש..
הפסקתי לכתוב את הקובץ ב-25 של החודש שעבר. ועכשיו אני ממשיך. בכותרת המקורית כתבתי שאני רוצה לתהות על משהו. אבל כבר שכחתי מה זה היה. לא נורא- הבא נמשיכה!
.. אמא שלה נוהגת לעשות שם קניות. הופתעתי - הייתי בטוח שההורים שלה גרים הרבה יותר רחוק משם. אני לא זוכר אם הצעתי לה את זה, או שהיא הציעה. אבל היא שאלה אותי אם אני רוצה לבקר את ההורים שלה ("אולי הם גם יאכילו אותנו"), ואמרתי: בשמחה!
בטח ההורים שלה נבהלו קצת מהמראה שלי בהתחלה (זה היה אחרי שנה שלא הסתפרתי), אבל מסתבר שעשיתי עליהם רושם טוב - כנראה בגלל שהסתדרתי כל כך טוב עם החתולות שלהם.. (טוב, זה בגלל שיש לי אובססיה לחתולים. מזל שלא גיליתי להם). הם הזמינו אותי לבקר שוב פעם. חשבתי שזה מתוך נימוס, אבל שרה אמרה לי שאם הם אומרים את זה, אז הם באמת מתכוונים. נחמד לדעת.
הלכנו גם לטייל באיזור הנחל. מסתבר שבקנדה, כמו בארה"ב, אם נתקלים במישהו באיזור מבודד, אז יש סיכוי גדול שהוא יברך אתכם ב"Hi". (אבל יכול להיות שאני סתם מכליל)
ב-10 לאותו חודש נסענו לראות את אחד האגמים הגדולים של קנדה. האגמים הגדולים הם באמת גדולים. לא רואים את הקצה שלהם באופק, כי הם יותר גדולים מישראל.
הגענו לשם בעזרתו האדיבה של אחד החברים של שרה, שהתנדב להסיע אותנו לשם. ונסענו לנמל סטנלי, שזה אחד החופים של ימת אירי (Lake Erie). זה היה יום שמש יפה יחסית לעונה, והרבה אנשים ניצלו את זה בשביל ללכת עם הילדים על החוף. חבל שזאת לא הייתה עונת הרחצה, כי אם המים לא היו כל כך קרים, הייתי מאוד שמח לשחות שם קצת.
הנה שתי תמונות.
ב-11 לחודש פגשנו חבר אחר של שרה, והלכנו לטייל בשוק המקוּרה במרכז העיר (שכחתי איך קוראים לו):
פעם הייתי בלוס אנג'לס במקום כזה, וחשבתי שזה מקום כמו ACE. אז לקחתי תחתונים והתכוונתי ללכת איתם לקופה הראשית, ולא הבנתי מה המוכרת רצתה ממני ולמה היא עושה לי סימנים כאילו אני לא אמור ללכת. ואז הבנתי שאין קופה ראשית.. המקום מורכב מדוכנים שכל אחד עומד בפני עצמו וצריך לשלם לו! איזו פדיחה.
אותו החבר היה קצת חולה ולא כל כך תיקשר. נו טוף.
אחר כך הלכנו לטייל באיזור הנהר. אתם יודעים שכמו בלונדון האמיתית, גם בלונדון של קנדה יש נהר בשם תמזה? (פחדתי שאותו חבר ידחוף אותי לשם)
ב-12 אני לא זוכר לגמרי מה עשינו, חוץ מזה שהלכנו לאיזה ארגון ממשלתי שמעודד עסקים קטנים, ושם שרה הייתה צריכה להגן על ההצעה העסקית שהיא עשתה בשביל להתקבל לתוכנית. כמה ימים אחרי זה התברר שהיא התקבלה לתוכנית, והייתי מאוד שמח בשבילה.
ב-13 נסענו סוף סוף לטורונטו, שכל כך רציתי לראות. לצערי יצא לי להסתובב שם פחות משעה בגלל כל מיני תכנונים לא נכונים של הזמן. הייתי שם כאן כמה תמונות שצילמתי, כמו התמונה של חבר נוסף של שרה שדי דומה לי, אבל אין לי כוח, אז מה שרוצה לראות תמונות של טורונטו יכול ללחוץ כאן.
(רציתי לשחק לו בשיער, בגלל שהיה לו שיער כל כך דומה לשלי, אבל לא היה לי אומץ לשאול אותו).
טוב נו, בגלל שאתם מבקשים כל כך, הנה תמונה שצילמתי, ואני לא ממש מבין אותה.
אחר כך הייתי צריך להגיע לשדה התעופה.
ידעתם שבקנדה, חצי מהמחיר של קופסאות הסיגריות עובר לארגונים למלחמה לסרטן, אם אני לא טועה? וככה נראות קופסאות מקלות הסרטן שם (תמונה מהדיוטי-פרי):
יום אחרי זה הגעתי לבודפסט בדרכי הארוכה הביתה.
זה המקום בו לקחתי את מספר התמונות הכי גדול, יחסית. היו לי 11 שעות לבלות שם, אז יצאתי לטייל. פקיד המודיעין החביב בשדה התעופה נתן לי הוראות מפורטות איך להגיע למרכז העיר, ואפילו זיהה לפי המבטא שאני ישראלי, והביא לי חוברת לתיירים בעברית! (היא תורגמה בצורה די מצחיקה).
הדרך הזולה ביותר להגיע לעיר היא לקחת אוטובוס לתחנת Konbanya-kispest:
ואז ולקחת מטרו למרכז העיר. זה אמור להיות פשוט, בהנחה שאין בעיות. אבל במקרה שלי היו בעיות.. הגעתי בלי בעיה לתחנת המטרו, אבל ראיתי שהכניסה למטרו הייתה סגורה. אנשים התקבצו שם, ואז מדי פעם אמרו משהו ברמקול בהונגרית, וכל האנשים היו נאנחים והולכים, וחוזר חלילה:
לא ידעתי מה לעשות, אז התחלתי לדבר עם שני תיירים מפולין שקנו כרטיסים לתחתית (כן, המכונות פעלו. והן לא מקבלות שטרות. רק מכונת הכרטיסים בשדה התעופה מקבלת שטרות). אמרתי להם משהו כמו "איזה בעסה שהרכבת לא פועלת".
הם הופתעו לשמוע, ואז הם ביררו כמה פרטים ומסתבר שמפנים את כולם לאוטובוס שנוסע במסלול של הרכבת התחתית. רק חבל שרשות הרכבות לא טורחת לומר את זה גם באנגלית.
האוטובוס היה נורא עמוס.. אבל בסוף הגענו לתחתית, ואז הגעתי למרכז העיר.
בכלל, בודפשט מאוד יפה, אבל מצד שני היא עושה גם רושם של עולם שלישי משום מה. וגיליתי שאני לא מצליח להבחין בין הונגרית לתורכית. הן נראות ונשמעות נורא דומות. חוץ מזה, נראה שהרבה מוכרים לא יודעים כל כך אנגלית - במיוחד במקומות שלא מצפים לתיירים.
הנה חנות תכשיטים שלא הייתי ממליץ לכם לקנות בה, כי שמעתי שבעל החנות הוא ממש שמוק:
שכן שלי, שלמד בהונגריה, נתן לי הרבה המלצות לאן ללכת לטייל, אבל לא היה לי הרבה זמן בגלל הבלגן עם התחבורה, אז מה שעשיתי היה בעיקר ללכת במדרחוב שנקרא Vaci Utca, (ואסי אוטסה! מסתבר ש-c בהונגרית נהגית כמו ס' ולא ק'. הוא גם מופיע במפה תחת השם Vaci, מה שקצת בלבל אותי).
המשכתי גם לאחד הגשרים שמעל הדנובה (שקוראים לה Duna בהונגרית, הידעתם?). לאותו גשר קוראים Erzsebet. הבנתי שיש גשרים יותר יפים, אבל לא היה לי זמן לראות אותם.
הלכתי לקצה השני של הגשר והגעתי לאיזה הר נחמד עם פסל של גלרט (Gellert) הקדוש. דמיינתי שהוא ניסה לומר משהו לבני האנוש:
זה היה הר עם מדרגות, והיה נורא נחמד לעלות בהן. ליד אותו פסל נתקלתי במישהו אסייתי שצייר (והייתה שם גם מישהי איתו. הרגשתי כאילו שאני מפריע לשלווה שלהם). בכל אופן, בשקט צילמתי אותו בלי רשות.. אני מקווה שהוא לא יכעס עלי אם הוא ימצא את הבלוג הזה.
הנה עוד קצת מהמדרגות:
המקום נראה שקט ונחמד, אבל קצת הפריע לי שהוא כזה מבודד. אחר כך דיברתי עם מישהי מOkCupid, והיא סיפרה לי ששדדו אותה באותו מקום.
ואז ראיתי שעומד לרדת גשם:
אז חזרתי לעיר, ובאמת ירד הרבה גשם:
(ניסיתי לצלם עוד פעם את הבלונדינית החמודה, מקדימה, אבל לא הצלחתי)
מזל שלפני שעזבתי את קנדה, הסתכלתי בתחזית של בודפשט וראיתי שעלול לרדת גשם, אז שמתי מטריה בתיק. נכנסתי לאיזה סניף של רשת להחלפת כספים והיו שם כמה אנשים שהסתתרו מהגשם.
ואז שמעתי אנשים שמדברים את שפת הקודש, לראשונה מאז ה-5 לחודש! היו שם שני זוגות ישראלים. אז התערבתי\השתתפתי בשיחה שלהם, והיה נחמד.
אחר כך הגעתי לשדה התעופה. ואז הגעתי לבסוף ארצה. ואז גיליתי עובדה מעניינת על הטרמינל החדש של נתב"ג: הוא תוכנן כך שאנשים שחוזרים ארצה, הולכים בדרך מאוד דומה לדרך של מי שעוזב לחו"ל - רק לכיוון ההפוך. כשהייתי בדיוטי-פרי של נתב"ג, ראיתי אנשים שהלכו במסלול מעל לחנויות, ותהיתי מה הם עושים שם. כשחזרתי ארצה, אני הלכתי במסלול הזה.
אגב, הייתי בהרבה נמלי תעופה, ועוד לא נתקלתי בדיוטי-פרי של מדינה אחרת שמשתווה אפילו לדיוטי-פרי של נתב"ג הישן. אם יש משהו שמדינת ישראל מפותחת בו, זה הדיוטי-פרי. לא יצא לי לראות עדיין נמל תעופה שקיים בו העושר והמגוון שקיים כאן אצלנו. רק חבל שזה לא דבר שאפשר כל כך להתגאות בו בעיני הגויים.
ווי. עכשיו אתם מבינים למה דחיתי את הפוסט הזה? זה המון עבודה.. ועוד לא סיימתי - עכשיו אני צריך להעלות את התמונות ולשלב אותן בפוסט.
אגב, מי שתתן לי לשחק בשיער שלה, תזכה לראות את הגרסה המקורית של התמונות. ;)
A note for The Girl From Canada and other Hebrew-deprived people ;) - Hover your mouse on every picture to get a brief description.
| |
כשבוקי פגש את שוקי
הנה פוסט מהז'אנר של "מה קרה לי אתמול!". בדרך כלל אני נוטה לדלג או לרפרף על פוסטים כאלה כשאני רואה שאחרים כותבים אותם. אבל אני נורא רוצה לתעד את ההיסטוריה הזו.
בוקי ואני מאוד התלהבנו כששמענו שיש את הסרט של מדריך הטרמפיסט לגלקסיה (לעומת הנערה מקנדה, שהתעצבנה מאוד לראות מה שעשו למארווין, והחליטה לא ללכת לסרט לאות מחאה). וכל הזמן תכננו על זה שנלך אליו ביחד.
ואז, ביום רביעי, יום ההעצמות, שוקי שאל אותי אם אני רוצה ללכת איתו למדריך, ואמרתי לו שהמקום כבר משוריין. אבל אחר כך הצעתי לו שהוא יבוא לראות את הסרט איתי ועם בוקי, אם בוקי יסכים.
שוקי היסס בהתחלה, כי הוא מעולם לא ראה את בוקי, למרות שאני מכיר את בוקי מאז שנת 1999 בערך (את שוקי אני מכיר מאז התיכון). אבל אחר כך הסכים. וגם לבוקי לא הייתה בעיה. אז הזמנתי כרטיסים. בסינמה סיטי נגמרו כל המקומות להצגה של 23:00 ביום שישי, כבר ביום חמישי בצהריים. אז הזמנתי שלושה כרטיסים לארנה (דרך מערכת הזמנות הכרטיסים של וואלה, שנראית הרבה יותר אמינה ולא מספקת הודעות שגיאה למכביר כמו טיקטנט המעפנים).
ואז בהמשך היום, בריקודי עם, עינב (שם בדוי סטנדרטי) אומרת לי: "אנחנו צריכים לראות את מדריך הטרמפיסט לגלאקסיה!". מסתבר שבזכותי היא הכירה את הסידרה, כי קניתי לה את הספר הראשון ליום ההולדת שלה לפני 2 או 3 שנים.
בהתחלה אמרתי לה שכבר הזמנתי, אבל אחר כך הצעתי לה לנסות לקנות באינטרנט כרטיס למושב לידינו. ולמרבה המזל המקום לידינו היה פנוי (כנראה שאנשים נוטים יותר להזמין כרטיסים מראש לסינמה סיטי, אבל לא לארנה). עינב גם הזכירה לי להביא מגבת.
אחר כך שאלתי אותה אם היא רוצה שאני אקח אותה, כי אני נוסע בכיוון שלה. אז קודם היא אמרה לי שיש לה רכב של החברה (שגם ממנת לה את הדלק), כדי שיהיה ברור לי שאני לא עושה לה טובה. אבל אחר כך היא אמרה "בסדר, אם אתה רוצה". מה לעשות, אני מעריץ אותה (תשתדלו לא לגלות לה).
אז אספתי אותה אחר כך ושנינו הגענו לארנה. הלכנו להוציא את הכרטיסים מהמכונות, ואחר כך שוקי הגיע אחרי שהוא נתקע 10 דקות בפקק של מגרש החניה העליון (ודווקא בתחתון היה הרבה מקום). אני חששתי שבוקי יאחר, כי לא היה לו פלאפון ולא יכולתי לומר לו שיחנה במגרש התחתון. אבל הוא הגיע בדיוק בזמן אחרי שהוא חנה במקום שמיועד לרכב ביטחון.
זה היה יותר טוב מהפעם הקודמת, שקבעתי לראות את המטריקס 2 עם שוקי ובוקי, והזמנתי 3 כרטיסים, ואז שניהם ביטלו, כל אחד מסיבותיו הוא. ובסוף ראיתי את הסרט עם שתי האחיות שלי במקום.
אז הלכנו כולנו שמחים לעבר הקופות. ואז אני מגלה שיש לי רק שני כרטיסים. אז התחלתי לחפש בתיק בפאניקה בזמן שעינב, שוקי ובוקי מחזיקים לי את המגבת ושאר הג'אנק שיש לי בתיק וכל שאר האנשים עוברים לידינו ומתייחסים אלינו כאל בעיה של מישהו אחר. אחרי 5 דקות של חיפושים החלטתי בסוף החלטתי ללכת אחורה ולנסות לראות אם הכרטיס האבוד נפל לי בבית הקפה. ואז אני רואה את אותו כרטיס על הרצפה, כמה מדרגות מעלינו. הוא נפל לי מהתיק תוך כדי הירידה במדרגות.
מפדח, לא?
בכל אופן, הסרט היה ממש כיפי. אמנם פישטו מאוד את העלילה, והווגונים הפכו מיצורים באמת מפחידים, לסתם מפלצות הוליוודיות, אבל.. זה עדיין היה תענוג לראות את הדמויות מהספר בתוך סרט מושקע כמו שצריך (בניגוד לסדרה המסכנה של הBBC, שגם אותה מקרינים בכמה בתי קולנוע). ההומור של דאגלס אדאמס היה מאוד מורגש, וטריליאן נראתה ממש חמודה.
אחר כך כולנו ישבנו בקפה ג'ו ודיברנו. פחדתי בהתחלה קצת ששוקי ובוקי לא יסתדרו בינהם, כי הם פעם רבו אחד עם השני באחד הפוסטים שלי. אבל הם התנהגו מאוד יפה. כולם גם הביעו דאגה על כך שגמרתי את בקבוק הבייליס ששוקי הביא לי ליומולדת (700 מ"ל) תוך שישה ימים בלבד, אז לא הזמנתי קפה עם אייריש קרים בשביל שהם לא ידאגו (אני מאוד אוהב בייליס. גיליתי שאני הכי נהנה לשתות את זה ישר מהבקבוק. מזל שזה עולה כל כך הרבה, אחרת הייתי מתמכר לזה ממזמן).
סך הכל היה מאוד כיף. אחר כך בדרך חזרה הסעתי את בוקי לאוטו שלו. בוקי גילה לעינב את העובדה שאני חושב שהיא שולתת. אני מקווה שהיא לא שמעה שהוא אמר לה את זה. למזלו לא גררו לו את האוטו.
| |
גלויה מקצה העולם
שלום לכולם!
זה אני!
מה נשמע?
אפשר לקבל חיבוק?
התגעגעתם אלי?
לא היה לי הרבה זמן לכתוב, אבל הנה חזרתי להנעים את זמניכם בטקסטים ותמונות.
אני יושב עכשיו עם הנערה מקנדה וחושב על מה כדאי לספר.. בכל מקרה, הגעתי לכאן ב-5 לחודש, אחרי שתי טיסות: טיסה מישראל להונגריה (5 שעות, אם אני זוכר נכון) ועוד טיסה מהונגריה לקנדה (9 שעות). שלא לדבר על 5 שעות המתנה בשדה התעופה של הונגריה, ועוד נסיעה של שעתיים מטורונטו ללונדון.
אבל זה היה שווה את זה, כי סוף סוף יצא לי לפגוש את הנערה מקנדה, שידועה גם בשם שרה.
אני יכול לספר לכם מה עשינו עד עכשיו.
יום אחרי שהגעתי (ה6 לאפריל), הלכנו לקנות אוכל, ואחר כך הצטרפתי איתה לקורס העברית שהיא לוקחת בתור סטודנטית חופשית באחת האוניברסטיאות כאן, כי רציתי לראות איך זה. באותו יום הם למדו את "האיש הירוק".
השיעור הולך ככה: נבחר סטודנט שקורא חלק מהטקסט, ואז הוא מתרגם אותו. ביקשתי להקריא, והמרצה אישר לי, אז התחלתי להקריא, ואחר כך המרצה אמר: "הקראת מאוד יפה! מאיזו ארץ אתה? תן לי לנחש...יוגוסלביה? לא.. לטביה? לא.. אה! ישראל, נכון?"
אם כי לצערי לא קיבלתי מספיקת צומי. קיוויתי שיקיפו אותי הסטודנטים ויאמרו משהו כמו "וואו! ישראלי אמיתי!" ויביטו אלי בהערצה.. נו טוף. (הערה של שרה: אני חושבת שלחצי מהם יש משפחה מישראל)
אחר כך הלכתי לטייל לבד ברחוב Dundas. ואז מישהו שאל אותי: "אתה מכאן?" - חשבתי שהוא רוצה הוראות איך מגיעים לרחוב מסויים. אז אמרתי לו שלא, אז הוא צעק עלי: Then get the fuck out of here! - ממש יפה. אולי זאת אחת הסיבות שבקושי יש כאן תיירים. ;) אחר כך צילמתי תמונה שלו.. הוא האחד מימין. זה שמשמאל אליו הוא חבר שלו, כנראה, שהצליח להרגיע אותו (למזלי)
אתמול (ה7 לאפריל) עזרתי לשרה לקרוא את הספר של החבובות שאמא שלי הביאה לה, וניסיתי להסביר לה מה המשמעות של המילה "דווקא". ותאמינו לי שזה לא פשוט. אחר כך הלכנו לטייל בעיר, וגם אכלנו בדיינר. הזמנתי hot-dog צמחוני, כששאלתי את שרה אם היא רוצה לטעום מהנקניקיה שלי, היא התפקעה מצחוק משום מה...
היום הכנו מרק עדשים עם perogies, שאלו מין כיסונים ממולאים כאלה. מעניין אם אפשר למצוא אותם בארץ.
קצת מילים על לונדון, שהשם שלה הוא מקור אינסופי לבילבול ("לונדון? חשבתי שאתה טס לקנדה!"). לונדון היא עיר שנמצאת שעתיים נסיעה מטורונטו,יש בה בערך 400 אלף איש, והיא מזכירה קצת את לוס אנג'לס, חוץ מזה שרוב האנשים יש קוטג'ים, וגם שרה מבקשת לציין שיש כאן הרבה יותר עצים מLA ושאני אפסיק להשוות את לונדון אליה.
הנה כמה תמונות (מצטער מראש שאין כאן תמונות שלי.. אבל מה לעשות, לא בא לי שיזהו אותי ברחוב ויצביעו עלי. ;)
ואני נותן את המיקרופון לשרה:
A Brief English Digression: Hello to Grumpy's readers! Thank you for visiting my website. Here I am in Canada, helping to corrupt Grumpy. I'd be doing a better job if I hadn't gotten sick last weekend, but what can you do? I must say, I certainly enjoyed taking him to my Hebrew class. As you can see from Grumpy's excellent narration, the professor has a very good sense of humour. Don't hold it against him that he's the rabbi of the local Reform synagogue, please. In any case, I hope to take Grumpy to see one of the Great Lakes before I have to send him home. I'm just sad that I can't go back in his luggage. I have a persistent fantasy involving Grumpy, the beach at Eilat, and many, many alcoholic drinks but that's neither here nor there. So, I bid you one adieu, raise you a shalom and a lehitraot, and sign off from Canada. And here's Grumpy again...
תודה, שרה.
אז זהו. אני מקווה ששמחתם לשמוע אותי, ואני עוד יותר מקווה שאתם מתגעגעים אלי..
אגב, יש איזו בעיה מוזרה בישראבלוג - אנשים מחוץ לישראל לא יכולים לפתוח את הדף התגובות של משתמשים עם תבנית HTML משום מה, אז יהיה לי קצת קשה לענות לכם, אבל אני אשתדל.
באהבה,
אני.
| |
אתם מודעים לכך שאני טס לקנדה?
כן חמודים! ביום שלישי ב06:00 בבוקר המטוס שלי ממריא מכאן, להונגריה, ומשם לקנדה, ואז אני אפגוש את הנערה הקנדית. ולהזכירכם, היא מאוד אוהבת שמשחקים לה בשיער.
אבל אל תדאגו - יש לה עברית במחשב, אז אני אוכל להמשיך ולעדכן אתכם.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר