|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
ג'סטין טימברלייק, תמות בבקשה!
ג'סטין, אני שונא אותך.
אתה הזוועה הכי גדולה שקיימת ברדיו (אחרי דפש מוד, אריק ברמן ומאיר אריאל) ואחת מהזוועות הכי גדולות של האנושות.
יש לך קול של סריס, השירים שלך חסרי כישרון להפליא, ובשביל להוסיף חטא על פשע, אתה יוצא עם קמרון דיאז המדהימה ומזלזל (כתבה ב-ynet) בכך שאישה כזו מדהימה יוצאת עם שרליל עלוב, מלכודת פקאצות שכמוך.
אני לא רוצה לשמוע אותך יותר בחיים. אתה יצור זדוני ונתעב.
בבקשה, תתאבד (ולפני זה תכתוב בצוואה שלך: "אני מבקש שלא ישמיעו יותר את השירים שלי ברדיו. גרמתי מספיק סבל בחיי").
אני יודע שזאת לא הפעם הראשונה שאני כותב עליו, אבל קשה להתחמק ממנו.
| |
רונה קינן איכסה
מעצבן אותי שבאתר שלה רואים אותה עם סיגריה, למרות שזה דוחה, בהמתי ומסרטן. ועוד יותר גרוע שאין את כתובת הדוא"ל שלה שם בשביל שאני אוכל לצעוק עליה.
וגם השירים שלה ב-88fm, כמו "עיניים זרות" נוטים לעצבן (חוץ מ"לחיות נכון" שהוא חביב, ובכלל הופתעתי שהוא שלה)
אני אצטרך לנחש את הכתובת שלה.
| |
מודל חלופי למכירת מוזיקה
הבעיה הראשונה במכירת מוזיקה היתה: מה אם אני אוהב שיר אחד, אבל לא אוהב את כל הדיסק? בתקופה שהייתי קונה דיסקים, קרו כבר כמה פעמים שלמעשה אהבתי רק שיר אחד מהדיסק, ואת השירים האחרים לא אהבתי (למשל בדיסק של עברי לידר עם השיר "בחולצת פסים", או הדיסק של להקת Republica). הייתי מרגיש מאוכזב כי שילמתי המון כסף רק בשביל דיסק שאני לא ממש אוהב.
ואז באו ה-MP3ים ופתרו את הבעיה הזו: תוריד רק את השירים שאתה אוהב, ואל תשלם בכלל! זה לא נפלא?
אבל זה יצר שתי בעיות חדשות:
1. יסורי מצפון. יש לי בעיה להנות משירים כאשר אני יודע שלא שילמתי עליהם.
2. אני עלול להפסיד שירים נפלאים אחרים של אותו יוצר, בגלל שאני מוריד רק את השירים שאני מכיר. אבל מצד שני, לא תמיד יש לי כוח להתחיל לחפש את כל השירים האחרים של אותו יוצר.
ומה יכול להיות הפתרון?
נראה לי שבאיזה שלב, לא יהיה טעם יותר למכור דיסקים. כאשר רוב האוכלוסיה תדע להשתמש בקבצי MP3, חברות התקליטים יהיו בבעיה גדולה. חברות התקליטים מנסות להלחם בתופעה ע'י כל מיני נסיונות למניעת העתקה. אבל עד עכשיו הן לא מצאו פיתרון, וגם לא בטוח שהן יוכלו למצוא. אינפורמציה רוצה להיות חופשיה, וכל ניסיון להגביל אותה, במשטר דמוקרטי, הוא כמו ניסיון לעצור את המבול בעזרת ספל מקלקר*.
כבר עכשיו יש זמרים שמאפשרים להאזין לשירים שלהם מתוך האתר. אצל אחינועם ניני אפשר לשמוע 3 שירים. ואצל רגינה ספקטור (הידועה מהשיר And it breaks my ha-ha-ha-ha-ha-ha-heart) אפשר לשמוע המון שירים שלה**. אם כי באיכות מונו (טוב, וחלק גדול מהם הוא מדכא כי הוא רק בליווי פסנתר).
הפתרון הוא לדלג לגמרי על חברות התקליטים, ולשים ספל טיפים באתר. אפשר לתת לקהל להוריד את השירים דרך האתר בתשלום, או להוריד את כל השירים ולשלם רק על השירים שאהבתם.
הדרך הראשונה תפתור את הבעיה הראשונה שלי. הדרך השניה תפתור את שתי הבעיות - ככה אני אוריד את מה שאני רוצה ואכיר יותר שירים, וככל שאני אוהב יותר שירים, אני אשלם עליהם יותר.
נכון שיהיו הרבה אנשים שלא ישלמו, אבל גם עכשיו הרבה אנשים לא משלמים. בדרך שאני מציע, האנשים שכן משלמים עשויים להכניס רווח הרבה יותר גדול ליוצר, כי חברת התקליטים לא תוכל לנגוס ברווח. היא בכלל לא תהיה מעורבת.
זמרים שפוחדים מהקדמה, וחוששים להציע את כל השירים שלהם להורדה, יכולים לעשות ניסיון ולשים ספל טיפים פשוט באתר שלהם. הם יוכלו לכתוב "אם הורדתם שירים שלי ואהבתם, אשמח שתביעו את הערכתכם. תשלום מומלץ: 3 ש"ח לכל שיר שאהבתם".
הנה, יש חברה שמטפלת בנושא קבלת תשלום באמצעות כרטיסי אשראי, וקוראים לה לתרום.קום. היא אמורה לעשות את מה ש-Paypal עושים, אבל למשתמשים ישראלים.
אז קדימה יוצרים. אין לכם שום תירוץ. התחילו לקבל כסף ישירות מהמאזינים שלכם עכשיו! אני אשמח לשלם לסיון שביט, אחינועם ניני ואינפקציה על כל השירים שלהם שהורדתי.
* ציטוט מתוך השיר Don't dream it's over של Crowded House.
** רוב הסיכויים שבאתר של רגינה יש הרבה שירים שבכלל לא נמצאים בדיסק. נכון יש לה שם משעשע? זה נשמע יותר כמו שם של מורה בביה"ס של שנות ה-70 מאשר של זמרת עכשווית מגניבה. ואגב, היא גם יהודיה (ויש לה מגן דוד בעמוד הפתיחה שלה באתר!). מעניין אם היא תופיע בישראל..
והנה, מסתבר שמישהו מהאייל הקורא חשב על אותו רעיון כבר בשנת 1999 וכתב על זה מאמר. אם כי אז עוד לא היו קיימים Paypal ולתרום.קום.
| |
ביקורת על הדיסק האחרון של אחינועם
כמו שאתם יודעים, אני מאוד אוהב את אחינועם (מסיבות מובנות). בגלל זה מאוד שמחתי שיצא האלבום החדש שלה. כי הרבה זמן היא לא הוציאה שירים חדשים בעברית.
אבל נורא התאכזבתי ממנו.
לא קניתי אותו או הורדתי אותו. שמעתי הרבה מהשירים שלו ברדיו..
והם לא משהו. (יכול להיות שהביקורת שלי חלקית בגלל זה)
הם לא ישראליים. כולם מבוססים על דברים מנאפולי, אז אני לא מרגיש קשור אליהם.
אין שם אף שיר שהייתי רוצה לשמור לעצמי, אני חושש.
והכי מעליב - יש שם שיר תמוה בשם "ניני קאנג'י" (מילים). שמסתיים ב"מותק שלי מה אתה מסתכל. קח את הגמד שלך ולך לעזאזל". שהופך אותו לשיר הדחיה הראשון של אחינועם. לא האמנתי שהיא יכולה לעשות דבר כזה, ונורא התאכזבתי.
הדיסק הקודם העברי שלה, מ-1997, גם קיבל ביקורות לא מחמיאות שמאוד העליבו אותה, אבל דווקא בו יש כמה שירים שאני אוהב, כמו "בוקר" או "ננוע".
בקיצור אחינועם, לדעתי את צריכה להוועץ בי לפני שאת מוציאה שירים. ואת לא צריכה להשתדל לעשות כל מיני דברים אקזוטיים כמו ליבא שירים מארץ המגף ולעשות להם לוקליזציה. פשוט תהיי עצמך ותכתבי שירים, או שתשתמשי בחומר הישראלי שיש כבר בארץ, כמו שעשית עם האלבום "אחינועם ניני גיל דור" שהיה אחלה (ותזמיני אותי לבקר. אני גם יכול לעזור לך עם המחשב)
לפחות האתר של אחינועם נראה הרבה יותר טוב עכשיו. וגם התמונות יפות.
| |
מכתב לנינט טייב
נינט היקרה,
רציתי לומר שהשיר האחרון שלך, "כשאתה כאן" (מילים), הוא בין הדברים הכי מזעזעים שהגיעו לרדיו בזמן האחרון. השיר הזה, ביחד עם "כל הזמן אני חושב עליה", הוא הסיבה המרכזית שאני נאלץ להחליף תחנות ברדיו.
אני לא יודע על מה חשבת כשהסכמת לשיר את הדבר המזעזע הזה. שיר כל כך מדכא, וכל כך מיותר, לא נשמע על תחנותינו כבר הרבה זמן. הוא מכיל תלות מוחלטת בגבר וכניעה נשית - שניהם לא מתאימים לימינו. מה שמטריד הוא שזה היה יכול להיות מתאים לך לשיר את זה אם היית הבת זוג של יהודה לוי ב"האלופה", כי לפי הדמות שלו שם, הוא היה שמח שתהיה לו כזו חברה שמחכה לו בצייתנות בבית בלי לשאול שאלות על איפה הוא היה..
ובנוסף לכך, השיר שלך מכיל רמיזות לבולימיה.
תגידי, כמה אנשים, את חושבת, רוצים להדליק את הרדיו ולשמוע סיפורים על אנשים מקיאים?
הנה התשובה:
אף אחד!
לכן, את חייבת לתת הוראה לרדיו: "תחנות יקרות, החלטתי לגנוז את השיר שלי עם ההקאות. אני גם מוחקת אותו מהדיסק. צפו בקרוב לשיר אחר שלי, שיהיה יותר נורמלי. חיבוקים, נינט".
אגב, למרות כל מה שכתבתי, הייתי שמח לשחק לך בשיער. אנא קבעי איתי פגישה.
בכבוד רב,
קוטר (זהות מס. 7.1)
נשלח דרך עמוד המשוב באתר של נינט.
| |
"אל תדאג" - משתי נקודות מבט
פעם התפלאתי מאוד לשמוע בגלגל"צ את השיר של אביב גפן "אל תדאג". כי לא אביב גפן שר אותו, אלא בחורה שלא זיהיתי.
התפלאתי כי לבחורה ששרה שיר כזה חייב להיות המון אומץ (או מצד שני חוסר בושה), בגלל שאם לומר את זה במילים של העם, היא פשוט שרמוטה.
חיפוש בגוגל הראה לי שהבחורה המיסתורית היא נינט טייב, מה שהפתיע אותי עוד יותר בהתחלה. אז הורדתי את השיר.
אבל משהו השתנה. קשה לי לראות את נינט בתור שרמוטה.
כשגבר שר את השיר, זה נשמע כאילו שהוא מאשים קשות את הבחורה ומתייחס אליה כאל מישהי שגאה בבגידות שלה. אבל כאשר בחורה שרה את השיר, למרות שאלו אותן מילים, זה לא נשמע כאילו שהיא גאה בכלל בבגידות, אלא זה נשמע כאילו שהיא במצוקה וקוראת לעזרה. המשפט "אין לי אף אחד" מהדהד בראש.
הנה לנוחותכם המילים של השיר (שעשיתי להן קופי ופייסט מכאן):
אל תדאג אני חושבת עליך
אבל שוכבת עם כולם
אל תדאג אני חושבת עליך
אבל שוכבת עם כולם
ואין לי אף אחד
אין לי אף אחד
אל תדאג אין לי אחר במקומך
אל תדאג אני חולמת עליך
ומתעוררת עם כולם
אל תדאג אני מתה עליך (מואה מואה מואה)
וגם חיה עם כולם
ואין לי אף אחד
אין לי אף אחד
אל תדאג אין לי אחר במקומך
(היא שיקרה!)
(סולו גיטרה)
(פולניה!) (בגרסה של נינט? לא הצלחתי להבין מה היא אמרה)
ואין לי אף אחד
אין לי אף אחד
אל תדאג אין לי אחר במקומך
אל תדאג אני חושבת עליך....
אבל שוכבת... עם... כולם
| |
איזור הדמדומים של הרדיו
הנה פוסט ממש לא מעניין. בגלל זה אני לא שולח התראות למנויים עליו (מי שמשתמש בRSS, אכל אותה! אני לא כל כך אוהב RSS - מי שהמציא אותו ממש לא חשב על יעילות)
כמו שניחשתם, יש לי רגשות חזקים כלפי פרסומות (ו"תשדירי שירות") ברדיו, ובדרך כלל הם לא רגשות חיוביים. בדרך כלל כשיש פרסומות ברדיו אני עובר לתחנה אחרת (בשביל זה חשוב שיהיה שלט למערכת, כדי שיהיה אפשר לעשות זאפינג כמו בטלויזיה).
אבל הבעיה שלי היא הזמן באיזור השעה העגולה.
בזמן הזה, כמעט כל התחנות משדרות פרסומות, כולל גלגל"צ עם תשדירי השירות שלהם (שנוטים להיות מעצבנים לאחרונה). ואחר כך יש חדשות, שגם אותן אני לא ממש אוהב - במיוחד את החדשות של קול ישראל, שיכולות להיות יותר מ-7 דקות. איזה עינוי!
באותו זמן, יש רק שתי תחנות שאפשר לברוח אליהן: 99fm, שאין להם חדשות ובגלל זה זמני הפרסומות שלהם שונים, אבל הבעיה היא שהשירים שלהם הרבה פעמים לא משהו. ויש גם את תחנת הרפאים 93.6fm, שהיא למעשה שידורי ניסיון של איזו רשת מחו"ל (לא זוכר איזו בדיוק).
יש גם את הרדיו האינטרנטי, שהוא יכול להיות איכותי מאוד לפעמים (למשל RadioIO eclectic, Creamy radio ו-JeffM radio). אבל הוא הרבה פעמים עושה צרות, במיוחד אם ה-eMule פועל.
אפשרות אחרת היא לשמוע שירים מהמחשב. אבל הבעיה היא שהשירים מהמחשב עלולים להמאס עלי מהר מאוד אם אני שומע אותם יותר מדי פעמים, ובגלל זה אני מנסה להשתמש בהם רק בתור אפשרות אחרונה אחרי שכל האופציות האחרות כזבו.
אז זהו. בגלל זה אני לא אוהב את איזור הדמדומים.
עדכון: אופס, בטעות כן שלחתי עדכון למנויים. מצטער, מנויים!
| |
ביקורת קונצרט: קונצרט מס. 4 של התזמורת הקאמרית הרצליה
שלום לכולם!
זה אני!
מה נשמע?
אפשר לקבל חיבוק?
החלטתי שאני צריך להרחיב את האופקים שלי וגם של הבלוג, ולכתוב קצת יותר על דברים שברומו של עולם.
אז הלכתי לקונצרט.
יש לי ידידה שמנגנת שם (איזה כיף לי שאני יכול לכתוב דבר כזה), אז קיבלתי כרטיס בחינם.
זה נחמד באיזו צורה לראות קונצרט. יש משהו "אמיתי" בלראות את המוזיקה נוצרת לנגד עיני בזמן אמת. אבל אל תחשבו שאני מת על מוזיקה קלאסית – אני אוהב את המנגינות שמוכרות לכולם בדרך כלל (מפצח האגוזים, אגם הברבורים, ארבע העונות וכו'), אבל קשה לי להתחבר למנגינות שאני לא מכיר, כי בדרך כלל אין להן משהו ברור לומר, וזה חסר לי – הן נשארות יותר מדי זמן בעמדה לא מעניינת, שקצת מזכירה שממה לפעמים.
אבל זה לא אומר שאני אנסה להכיר עוד מנגינות. בקונצרט הקודם שהייתי בו (שהיה גם הפעם הראשונה בחיי שהלכתי לקונצרט), אז גיליתי שמאוד אהבתי את הפתיחה של קנדיד. אחר כך הורדתי אותה מהאינטרנט.
בכל מקרה, הנה ביקורתי המלומדת.
הקונצרט היה מוקדש בכולו למוצרט כי זה יומולדת שלו היום. אז הוא התחיל עם סימפוניה מס. 38 של מוצרט. לא שזה אומר לי משהו, כי נרדמתי במהלכה.
ואז הסתכלתי במשקפת על הנגנים. נגנית האבוב החמודה מהפעם הקודמת לא היתה, אז הצטערתי. גם לא היו שם כך כל הרבה בנות מאיזור הגיל שלי שאפשר להתחיל איתן אח"כ מאחורי הקלעים. אבל שמחתי שהפעם, לנגנית הראשית היה מחשוף.
אח"כ היה קונצ'רטו מס. 3 (לכינור ותזמורת) של מוצרט. אתם יודעים מה ההבדל בין סימפוניה וקונצ'רטו? בקונצ'רטו יש מישהו שמנגן סולו.
אז מי שניגן סולו היה כנר בשם פייר אמויאל שהגיע לארץ הקודש במיוחד מצרפת. אבל לא היה לו הרבה מקום על הבמה ונראה לי שהוא הסתיר למי שהיה מאחוריו. הוא גם נראה כמו מישהו שעומד שם בלי קשר למה שהולך, ומפריע לכל התזמורת. נראה לי שהוא היה עלול להכות עם הקשת שלו במנצח.
ואז היתה הפסקה.
ובסוף היה "סואיטה מס. 4" של צ'ייקובסקי. צ'ייקובסקי כתב את מפצח האגוזים, וזה אחלה מנגינה. אבל סואיטה מס. 4 (מבוטא "סוויטה", כמו במלון) היתה מוקדשת למוצרט אז היא לא היתה משהו. וגם התאכזבתי שהביאו נגנית נבל לשם, אבל היה לה תפקיד מאוד מינורי בתזמורת ורוב הזמן היא סתם ישבה. באסה לה.
אח"כ חשבתי להתחיל עם הבנות שעמדו בכניסה ובדקו כרטיסים, אבל לא היה לי כוח. אולי בפעם הבאה.
השורה האחרונה: כולם ניגנו מאוד יפה. אבל בפעם הבאה כדאי לתת יותר שימת לב לבחירת המנגינות. תפנו אלי ואני אדע כבר מה צריך להשמיע.
| |
מכתב לאביב גפן בנושא "ועם הזמן"
לכבוד: אביב גפן (death SHTRUDEL avivarchive.co.il)
מאת: דוב קוטר (כתובת ניתנת למחיקה של sneakemail)
הנידון: השיר "עם הזמן" והשפעתו עלי
אביב גפן היקר,
רציתי לומר שאני מאוד סובל מהשיר (המתורגם) שלך - השיר עם הזמן [אזהרה: מילים מדכאות למדי. לא מומלץ ללחוץ על הלינק].
יש כל מיני סוגים של שירי דכאון.
יש את הדכאון המזרחי: "היא לא רוצה אותי. אוי אוי אוי. החיים שלי בזבל אני כל כך מסכן"
יש את הדכאון המעשי: "How can people be so heartless? How can people be so cruel?" (קל להיות קשה מתוך "שיער"), או רוב השירים של וונדה שפרד.
יש את הדכאון העוצמתי, כמו בשיר חלום כהה של אסף אמדורסקי, שאומר: "חרא לי, ואני צועק את זה!"
ויש את הדבר הכי נורא - הדכאון הקיומי. שזה השיר שלך. שאומר "הכל חרא ואין שום דבר ששווה לחיות בשבילו". וכל מי ששומע את השיר נכנס לדכדוך תהומי.
תגיד, נראה לך שמישהו רוצה לשמוע כרגע על דכאון קיומי? למה לדכדך אנשים? אתה חושב שאנשים מאושרים יותר מדי כרגע?
לשירי דכאון יש מטרה, נכון, אבל הם *לא* נועדו שישמיעו אותם שוב ושוב ברדיו, אתה מבין?
ולכן, אתה מתבקש בדחיפות להתקשר לתחנות הרדיו ולהורות להם להקטין את תדירות ההשמעה של השיר הזה שלך. תדירות מומלצת חדשה: פעם בשבועיים.
נ.ב. אחותך, שירה גפן (שבשבילה נכתב השיר "שיר לשירה") היא נורא חמודה. יש סיכוי שתכיר לי אותה?
בכבוד רב,
קוטר (זהות מס. 7.1)
בלוגר, לוחם חופש, ואדם נעלה בזכות עצמו
http://israblog.co.il/GrumpyBear
השיר הנ"ל הוזכר לאחרונה בפוסט אמרו לא לצרפתית.
| |
אימרו לא לצרפתית!
יש אמנים עם תסביך שטחיות, שזה כמו תסביך נחיתות - רק שבמקרה הזה הם חושבים שהם שטחיים (ובצדק, בדרך כלל) ומנסים להראות שזה לא כך.
אז מה הדרך הכי טובה, לדעתם, להוכיח שיש בהם עומק רוחני?
הדרך הקשה היא לבחור שירים עם מילים יותר עמוקות, ולהתמיד בזה. והבעיה היא שהקהל לא תמיד יבחין בזה, ולא ישים לב לשינוי.
האמנים עלולים להעדיף למצוא דרכים יותר קלות ומהירות. אחת מהן היא להתחיל לשיר שירים ממקורות צרפתיים.
למשל, מאור כהן מזקני צפת, שמוכר גם בתור שחר הבמאי הסטלן מטלנובלה (ע"ר) המיתולוגית. במשך שנים הוא היה ידוע בתור זה ששר שירים דלי מילים כמו "ריקי ריקי ריקי" או "השכן שלא ישן. תגיד לי למה אתה לא ישן? כי אני זה השכן".
אז מה הוא עושה כדי להראות שינוי דראסטי? מוציא אלבום לא אופנתי לכאורה בשם "מאור כוהן שר בודלר". אבל בשיטת הפוך על הפוך כולם משתאים מה גרם לו לבחור להוציא אלבום כל כך מהורהר ומדכא, והוא זוכה להרבה פרסום ואפילו משמיעים אותו ב88fm. והכל בזכות שארל בודלר הצרפתי (שממש כמו שחר, גם היה אלכוהוליסט וסטלן).
ראה אביב גפן כי טוב, והחליט גם הוא לקפוץ על העגלה לשאנז-אליזה. הוא כתב "French song" בגוגל ולחץ על "יותר מזל משכל", ותרגם לשפת הקודש את השיר הראשון שהוא מצא, שנקרא "Avec Le Temps". אין צורך לומר שהתוצאה הישראלית, שעונה לשם "עם הזמן", היא מזעזעת להחריד.
יום אחרי זה היה אפשר לשמוע את השיחה הזו בישיבת הפלייליסט של גלגל"צ:
- אביב גפן הוציא שיר חדש.
- באמת?
- והוא ממקור צרפתי.
- וואו! זה אומר שאנחנו חייבים להשמיע אותו לפחות פעמיים בשעה! שיראו שגם לנו יש עומק רוחני.
נכון שזה מזעזע? חייבים לעשות משהו נגד זה. אני מארגן הפגנה מול הכנסת מחר, ואם זה לא יעזור, אז נתחיל בקמפיין נגד שירים צרפתיים. אני לא מתכוון לבחול באמצעים!
| |
כל כך סתומה
גרסה אלטרנטיבית לריקוד העם המזעזע הזה.
מוקדש לכל היצורים המרושעים באשר הם.
על השחור הצורם בעיניך
על הלילה השוכב בהן לישון
ועל שפת גופך והעוויות פניך
כאשר את מרוחה על הארון
על השקע הקריר אצלך בברך
מתנופפת שיערה לא קטנה
ומתוך מחשבותיך הלא הגיוניות
עולה לאט לאט המנגינה
עולה לה המנגינה..
כל כך סתומה,
כמו ביוב בדירת עוני ישנה
עודף רגש וקהות מחשבה
עוזרים לך להיות האחרונה
(כפול 2)
ואני מביט ומתחלחל עוד פעם
אני קולט את כל זה ומקלל
דיסהרמוניה מושלמת של חוסר טעם
אלקובים הצילני, אני אתפלל..
עדכון (05.07.2006) - 9 חודשים אחרי הפוסט הזה, והגיבורה שלו עדיין לא מחקה אותי מהרשימות שלה. היא לא ממש חכמה.
| |
השיר הזה של מדונה
הופתעתי שהשיר "Time goes by so slowly" הוא של מדונה. היא אמורה להיות מגה-סטאר, אז איך זה יתכן שהיא תיאלץ להשתמש במנגינה של אבבא בשביל הפזמון? זה ממש עלוב.
אם כי אני חייב לומר שהשיר נשמע יותר טוב מהשירים האחרים שלה מהעשור הזה. היא חוזרת להיות מדונה הישנה, שאותה די חיבבתי (מעניין כמה היו צריכים לעבד את הקול שלה בשביל שהיא תישמע כמו פעם).. אם כי השיר הנוכחי שלה עלול לגרום לי להעביר תחנה.
(כן, זה לא כיף לשמוע איתי רדיו. אני כל הזמן מחליף בין גלגל"צ ו-88, והרבה פעמים מכבה אותו בתיסכול)
| |
 אין סיכוי שיסגרו את 88fm, נכון?
בדיוק בתגובות האחרונות שלי כתבתי כמה שאני אוהב את 88fm ואיך שהם מספקים אלטרנטיבה טובה למי שנמאס לו מגלגל"צ, ופתאום אני רואה שרוצים לסגור אותה..
אני לא מאמין שכמה אידיוטים ממליצים לסגור את התחנה הזו. היא הרי כל כך טובה. הכרתי שם כל כך הרבה שירים יפים שלא משמיעים באף תחנה אחרת. ובכלל, יש להם את "לילה של אלבומים", בהם הם משמיעים אלבומים שלמים, וזה כל כך נחמד - במיוחד כשנוהגים לבד באמצע הלילה בחזרה הביתה.
בבלוג של מישהי עם משחק מילים מוזר כתוב על הפגנה שתהיה. אני מניח שגם אני אבוא כי אין לי לעשות ביום שבת ב19:00. אז זה הצ'אנס שלכם לפגוש את זהות מס. 7.1.
לעוד מידע על הנושא, אתם יכולים להסתכל בכתבה הזו בynet, או בנושא החם הנוכחי של ישרא.
| |
את אומרת לי "מה, מה, מה"
הנה שירבוט שעשיתי באמצע העבודה, בהשראת השיר המעצבן "דלת הכניסה" של רמי קלינשטיין.
אני לא מוצא את המילים המדוייקות שלו. בטח יש בתפוז איפשהו. אבל מה שבטוח, המילים שלו לא מתוחכמות במיוחד.. אתם יכולים לדמיין סיטואציה שמישהו יעזוב מישהי, וכל מה שהיא תגיד לו יסתכם ב"מה, מה, מה"?
אני ליד דלת הכניסה
עם מזוודה ישנה
את אומרת לי "מה, מה, מה"
שום דבר שאגיד לא ישנה את העובדה
אני הולך וזהו זה
(אין לי סורק, אז צילמתי אותו עם המצלמה. האיכות הכי טובה יצאה כששמתי אותה במצב מקרו, הפעלתי את הטיימר והשענתי את הציור על הקיר)
חמודי, במקום להמשיך להציק ברדיו, עדיף שתלך כבר. אני בטוח שאני אוכל לטפל באשתך הרבה יותר טוב ממך.
הפוסט הקודם על רוקי לא מופיע יותר בגלל שהוא מהחודש שעבר, אבל מי שלא קרא מתבקש לקרוא.
| |
רבות הדרכים
כשברדיו השמיעו את השיר של דניאל סלומון, "אהבה", ציינו שהוא מהאלבום "רבות הדרכים". וחשבתי לעצמי שזה שם מאוד עליז, ממש כמו המוטו של שפת התכנות (המעפנה) פרל: יש יותר מדרך אחת לעשות את זה.
את השיר "אהבה" לא כל כך אהבתי, כי החרוזים שם לא משהו: זה נורא נדוש כשחורזים "אהבה" עם "להבה" (משינה כבר עשו את זה).
ואז שמעתי את השיר "רבות הדרכים", וממש הוא השפיע עלי קשות. תחשבו איך מישהו שלא אהב מעולם בחיים שלו אמור להרגיש כשהוא שומע שאהבה זה כל כך עצוב.
בהתחלה חשבתי שזה שיר שמח ועליז, בסגנון של הכל פתוח, הכל עוד אפשרי או הדרך ארוכה היא ורבה. אבל לא.
אז החלטתי לכתוב גרסה יותר שמחה (עד להכעיס) של אותו השיר, כדי שהוא יהיה יותר מתאים לשם שלו. הסכיתו:
רבות הדרכים לאהוב אותך
וכל דרך אחת יותר טובה מהשניה
רבות הדרכים לאהוב אותך
ואני בוחר את זאת שמובילה לחתונה
על המיטה המון מזוודות
אני עוזר לאהובתי לארוז חזיות
תוך כדי כך אני מספר לה סיפור עליז
על בן דודי הקטן שמילא עצמו בגריז
קניתי לה גם ספר זכרונות
כדי שתוכל לתעד כמה כיף איתי לחיות
ואחר כך בנסיעה מול שמים בהירים
היא מחזיקה את ההגה ומזמזמת שירים
אמנם אני ישן אבל אני שומע את התווים
שמנעימים את נמנומי ואת חלומי צובעים
אחר כך לכל החברים נטלפן
שיבואו לחנוכת הבית. אם לא אז נתעצבן!
פזמון: רבות הדרכים לאהוב אותך..
סוף זה תמיד התחלה
של משהו אחר
ובאהבה הנפלאה שלנו,
אף אחד לא ממהר
אהבתנו המתוכננת, הרבה חופש תביא
כמו נמר באורווה שיצא לחופשי.
פזמון: רבות הדרכים לאהוב אותך...
אז מה אתם מעדיפים, את הגרסה שלי או את הגרסה המקורית?
| |
זה לא בסדר לשקר
(הודעה שנשלחה בפורום של שירי)
שלום לכולם.
זה אני, קוטר.
רציתי לשלוח את המסר הזה לשירי, אבל מכיוון שאין כפתור של "צור קשר" באתר, אז אני אכתוב את זה כאן.
מאוד מפריע לי שבשיר "אהבה קטנה", שירי מבקשת מהאהוב שלה (לשעבר?) שלפחות ישקר ויגיד שהוא אוהב.
ולדעתי זה מאוד רע. כולם יודעים שזה לא טוב לשקר, ויש הרבה שירים שמוקדשים לנושא, כמו מותק אל תשבור את ליבי לאט של וונדה שפרד (מאלי מקביל) או הדוגמה היותר נפוצה: אל תשקר של הBlack IPs.
אז תארו לכם מה גברים בלי הרבה נסיון עם החיים יחשבו כשהם ישמעו את השיר הזה? הם יחשבו שזה בסדר לשקר. ולדעתי זה איום ונורא!
דרך אגב, אני אשמח לשחק בשיער של שירי.
| |
סודות של אירוסים זה קקה של שיר
אני שונא את השיר הזה. מעולם לא שמעתי את השיר המקורי של שלמה ארצי, אבל הגרסה של יהודה סעדו היא מה-זה מעצבנת! הביצוע שלו הוא מדברי, שמנוני ודלוח. והמילים של השיר נורא מעצבנות.. (לא שממש הבנתי אותן). אני לא אוהב אנשים שמשוויצים עם מכוניות גדולות.
ויהודה סעדו אפילו הופיע בריקודי עם שבוע שעבר, אלקובים ישמור.
מתי מוחקים את השיר הזה מהרדיו?
ואגב, אם מדברים על קקי - גם מי שלא הסכימה לתת לי את הטלפון שלה היום היא קקי, ובזכות זה היא מקבלת את המעמד של אזרחית סוג ב'.
אגב 2, המחשב שלי לא כל כך פועל. את רוב הפוסטים שלי אני כותב מהעבודה.. אני מקווה שהאנשים מהעבודה לא יגלו את הבלוג שלי (במיוחד פסיה. אם כי לא נראה לי שהיא מסוג האנשים שמצותתים לתקשורת של אנשים אחרים)
| |
שנינו מה-זה שווים
שיגע אותי שאין אינטרנט, אז שכתבתי את שנינו שווים של אביב גפן.
שנינו כוסונים שווים, פחות או יותר
אם כי אני כזה טמבל שאוהב לקטר
לא אהבתי אותך, והלכתי ממך
כי רציתי לענג אותך ולא אמרת לי איך
אוהב אותך, אחת לא מאובזרת
שוכב איתך, וגם עם האחרת
אוהב אותך, למרות כל החצ'קונים
שונא אותך, בגלל הקרפיונים
שנינו לבד אבל רק לך יש פחדים
ולי, בניגוד אליך, אין פוביה לתפודים
ואת כה טיפשה, מפוזרת כמו קונפטי
תגידי תודה שצומי לך נתתי
אוהב אותך, אחת לא מאובזרת
אוכל אותך, ורושם במחברת
חולם עליך, ומתעורר שטוף זיעה
מבטל בגללך, את השיחה הממתינה
ושנינו כל כך שווים
| |
שרונה פיק פותחת בקריירת סולו מדהימה!
אז זהו, שלא.
היו שמועות על כך ששרונה ודניאלה התקוטטו והלכו מכות. בראיון של שרונה לאחר מכן היא בחוכמה הכחישה את כל זה ואמרה שהויכוחים שלהן היו מקצועיים וענייניים בלבד.
בכל מקרה, שתיהן נאלצו להיפרד, ובאמת עדיף כך. נראה לי שהן פחות גרועות כשהן מופרדות אחרת מהשניה. לפחות לפי השיר החדש של שרונה, שנקרא "טומי" (מילים), שהוא לא גרוע כך כך כמו השירים הקודמים שלהן שאילצו אותי לכבות את הרדיו כבר אחרי ששמעתי את הצלילים הראשונים.
אבל זה לא אומר שאין סיבה לרדת על השיר.
השיר הוא שיר דחייה, שמצטרף לשורה ארוכה של שירי דחייה גרועים אחרים כמו "יאללה לך הביתה מוטי" של שרית חדד (כנראה שמוטי הוא האח של טומי?), "מותק 2" של רוני או "No scrub" של TLC. כמו שאתם מבינים, שירי דחייה הם לא הז'אנר האהוב עלי. ולכן הבחירה לפתוח את קריירת הסולו שלה דווקא עם שיר דחייה שלילי היא תמוהה. אבל יש דברים יותר תמוהים בחיים, כמו העובדה שמשמיעים אותו ברדיו.
כן, השיר הוא שיר בינוני למדי, ששרונה שרה בקול מאנפף (נו, גם זו דרך להסתיר את הזיופים), עם מילים ילדותיות למדי. בשיר היא מספרת על איך שטומי הוא פאתטי ויפסיק לנסות לגעת בה, ושהיא חשבה שזו אהבה אמיתית אבל זאת היתה סתם אשליה, וכולי וכולי. בוידוי נדיר, שרונה גם מספרת שהיא לא סמל סקס.
אז תגידו לי, בשביל מה צריך את הטראש הזה ברדיו? יש כאן עורך מוסיקלי שמוכן להתעמת איתי בנושא?
| |
אני לא אוהב את רוני יותר
פעם אהבתי את רוני, וגם הקדשתי לה כמה וכמה פוסטים (אני מתעצל לתת לינקים. הם נמצאים תחת הקטגוריה הזו).
אבל אני מצטער, זה נגמר ביננו.
יש כמה סיבות.
התחלתי לפקפק בהערצתי אחרי שגיליתי שהיא אף פעם לא שרה באמת כשהיא מופיעה. הכל תמיד מוקלט מראש, והיא סתם מזיזה את השפתיים. נאמר לי שזה בגלל שקשה לשיר ולרקוד באותו זמן (והיא באמת רוקדת יפה). נו טוף.
הערצתי התקלקלה עוד יותר אחרי ששמעתי שהיא תופיע בקניון ארנה בהרצליה, אז באתי לשם... והשתמשו ברוני בתור פתיון להביא את האנשים כדי שהם יראו את תצוגת האופנה המשעממת שלהם. ורוני שרה איזה חמישה שירים. את "סופרסטאר" היא שרה פעמיים.. פעם בגרסה הרגילה, ופעם בגרסה של הרמיקס. למה פעמיים בשם אלקובים?
דווקא אהבת את השיר "אדוני". זה מצחיק איך שמתאים גם לעברי לידר וגם לרוני להיות קשורים לשיר הזה.
אבל הערצתי התפוגגה לגמרי אחרי שראיתי בVOD את הקליפים האחרונים שלה - "אדוני", "אולי" ו"מותק 2". את "מותק 2" אני בכלל לא אוהב, כי זה שיר דחייה, ויש לה כבר שיר כזה בדיסק הראשון שלה ("רוץ לאמא"). ובכלל, הקליפים היו מושקעים אבל לא מעניינים, והם גם הצליחו לתקוע בתור פרסומת סמוייה את הלוגו של שירות ההיכרויות Love me בתוך הקליפ של "אדוני". פאתטי... היא כזו מפורסמת, אז אין לה דרכים יותר מהוגנות לעשות כסף?
וחוץ מזה, היא לא נתנה לי צומי (לא אשמתה, האמת.. לא היה לה צ'אנס לראות אותי בגלל כל המעריצות בנות ה14 שהקיפו אותה). אפילו אחינועם נתנה לי יותר צומי ממנה.. שלא לדבר על לירז צ'רכי שממש דיברה איתי (אל תדאגו, אני לא מתכוון לעשות לה stalking)
אז זהו.. אני מתכוון למחוק את הלינקים ברשימות לפוסטים שכתבתי עליה. אני מקווה שהיא תעמוד בזה.
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
קוטר