ד"ר גיא בכור אומר שהמשטרה נכשלה בעכו משום שבישראל יש תרבות של בינוניות שמתגמלת על אי עשיית טעויות ומחנכת את מקבלי ההחלטות לא לקחת סיכונים גם כשהמחיר הוא תבוסה (ומה שהיה בעכו הוא תבוסה למשטרה ולשלטון החוק).
זה נכון.
אבל, מאיפה זה נובע?
ד"ר גיא בכור אומר שהציבור הוא זה שמעניש את ראשי המדינה על כשלונות ומחנך אותם לא לקחת סיכונים.
לדעתי, הבעיה בישראל אינה רק העדפת הציבור לאי-לקיחת סיכונים (לפני שנתיים וחצי הציבור העדיף 60 אזרחים הרוגים מקטיושות אבל התנגד ל"מהלך הקרקעי" שעלה ב-33 הרוגים והיה עשוי לחסל את חיזבאללה כליל; ב-2002 אף אחד לא אמר כלום על 129 נרצחי טרור בחודש מרץ, אבל 13 חיילים הרוגים בג'נין חיסלו את חומת מגן; ועוד). הבעיה היא שהמדינה עצמה נלחמת במי שמביע יוזמה וראש גדול בצבא ובמשטרה. באוקטובר 2000 היו מהומות בכמה כפרים ערבים בצפון הארץ. ניצב אליק רון הרג 13 מתפרעים והחזיר את שלטון החוק תוך יום אחד. אף אחד לא עשה אותו למפכ"ל בשל כך. להיפך, הקריירה שלו חוסלה והוא גורש מהמשטרה בבושת פנים. אם זה לא היה קורה, אני מעריך שהמהומו בעכו היו מסתיימות גם הן תוך יום אחד. המחיר הזעום של 13 הרוגיםבעכו 2008 היה מניב לנו עוד שמונה שנות שקט במגזר הערבי. מכיוון שזה לא קרה, אני נותן פה תחזית שהמהומות במגזר הערבי יחזרו על עצמם תוך שלושה חודשים מהיום.
חבל.
כל שבוע אני עושה קניות בטירה ובקלנסווה (אני: חסכתי היום 30% בפערי מחירים בין קלנסווה להום סנטר; אישתי: כמה זה בשקלים?; אני: 6 שקלים שלמים). חבל שעדיין לא קניתי עצים להסקה לחורף. עכשיו, מי יודע מתי איכנס לשם שוב.