אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

הטוטליטריות של המאה העשרים ניצחה.

כשלנין שדד מהקולאקים את תנובת אדמתם ודן אותם למוות ברעב; כשסטלין שלח אנשים לחפור באדמה הקפואה עם איתים מעץ והרג את מחציתם בקור; כשמאו אסר על אנשים להבעיר אש לבישול בביתם והרג אותם ברעב; כשהיטלר ניסה לעשות בעשור אחד מה שלשלושתם לקח עשרות שנים; כשרוזוולט גייס לצבא 12 מיליון אנשים מתוך אוכלוסיה של 150 מיליון, מה שהם עשו לא היה רק לרצוח אנשים יצרניים, אלא - בעיקר - להגדיל במהירות את מספרם של יצורים דמויי-אדם הדומים לאדם בכל למעט בערך בעלות על עצמם ובתחושת הכבוד העצמי הנובעת ממנו.

כאובייקטיביסט, אני מאמין בלב שלם שטבע האדם הוא שאיפה מתמדת לרציונליות, עצמאות, כבוד ואושר. המציאות - זו של המחצית השניה של המאה העשרים הנמשכת לעשור הראשון של המאה שאחריה - היא שטבעם של הרוב המוחלט של בני האדם הוא התגברות על רציונליות, עצמאות , כבוד ואושר והמרתם הטוטלית בהסתמכות על משהו אחר - כל משהו אחר. למטרה זו, כל רעיון אירציונלי יצלח.

מכיוון שכך, מדינת הרווחה מתגלה כתיאוריה פוליטית יציבה להפליא.

בכל רחבי העולם קמים מדי פעם פוליטיקאים שנוקטים במידה כזו או אחרת בתמיכה ברציונליות ועצמאות האדם ומעלים על נס את ערכי הכבוד והאושר. (תאצ'ר ורייגן ראשונים ברשימה, אבל לא רק הם). הם נוחלים כישלון חרוץ. הנסיונות לפרק את מדינת הרווחה המירו סוציאליזם בצורות שיעבוד אחרות (בישראל, למשל, זו פשוט שחיתות: יש מיסים אדירים , המדינה לא מתפקדת כלל בשום תחום, והכסף הולך ל"קשרי הון-שלטון" כיד דמיונו הטובה של הפוליטיקאי שנמצא כרגע בשלטון).

בתחילת שנות התשעים, כשקראתי את מרד הנפילים וספרים נוספים, חשבתי שכדי למוטט את מדינת הרווחה דרושה סערה אלימה לא פחות מזו שכוננה אותה. את מדינת הרווחה חוללה מלחמת העולם השניה, ומובן שהמסקנה המתבקשת מהטיעון שלי הבהילה אותי כל כך עד שזנחתי אותה. באותן שנים קרסה מדינת ישראל במקביל לעליית כוחו של השוק הפרטי. אז נכון המדינה גרמה במישרין לרצח אלף אזרחים ישראליים בעקבות הסכם אוסלו; אבל מה זה לעומת השגשוג הכלכלי האדיר שהיה פה.

למרות זאת - על אפי וחמתי אפשר לומר - קרתה עכשיו התמוטטות כלכלית אדירה שנובעת במישרין מקיומה של מדינת הרווחה. הרצון האווילי של ממשלת ארה"ב לממן בית לכל אזרח משך אליו כסף מרחבי העולם, כולל הבנקים בישראל הסמוכים על קופת המדינה מאז 1983 (ובכך אשם הליכוד לא פחות מהמערך, לידיעת מצביעיו העתידיים).

הפלא ופלא, הכל קרס.

קרה המקרה ויש בישראל תיכף בחירות.

הבחירות ב-2006 היו קודש לתעלול "קדימה" של אריק שרון.

אלה של 2003 (והפסאודו-בחירות של 2001) עסקו במלחמה בפלסטינים.

עם כל הכבוד לפלסטינים ול"קדימה" יש עכשיו הזדמנות אדירה על הפרק.

הייתי רוצה שהאג'נדה בבחירות הקרבות תהיה הצביון הכלכלי של ישראל.

(רמז: לכסף ממשלתי זול לכל דורש אין שום קשר לכך. כסף זול לא באמת מביא צמיחה.)

צמצום דרסטי בתקציב המדינה ובמיסוי יאפשר לכל מי שירצה בכך להתמודד בקלות עם מיתון עולמי לרק זמן ארוך. הקיטון בנטל המס ייעשה תוך ידיעה ברורה שמניעת סעד תביא להכחדה המונית של מי שלקיחת אחריות על עצמם אינה אופציה עבורם. מאידך הוא ,יזניק את האדם תאב החופש לגבהים הראויים לו.