אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

מייקל קרייטון הלך לעולמו בשבוע שעבר.

הספר הראשון שלו שקראתי היה "כדור" (הסרט עם שרון סטון מזעזע, והתרגום של הספר לעברית לא רע בכלל), שעוסק בשאלה מה היה קורה אם היתה לנו מכונה שמגשימה מיידית את רצונותינו. קרייטון לקח כיוון אפלטוני שאומר שעדיף לבני האדם שלא תהיה להם היכולת הזו. אני, כמובן, לא מסכים עם התמה הזו. עם זאת, הספר מאוד מוצלח, מותח למרות שכשמבינים מה קרייטון חושב, ופשוט תענוג לקרוא אותו ומפתיע בתוצאות אפשריות של היכולת הזו (אנשים רעים הם לפחות צפויים, אהבלים - הרבה פחות).

קרייטון כתב מעולה כבר מהספר הראשון שלו Binary (שלא ידוע לי על תרגום לעברית שלו) שעוסק בסוכן סי.איי.איי. שמחזיק בתוצאות מבחני אישיות של מי שהוא רודף אחריו ולכאורה יש לו היכולת לצפות מראש את מעשיו. הנמלט, לא רק שהוא צריך ללמד את עצמו לחשוב הפוך מהרגיל, הוא גם צריך לנתח מהי בכלל ההתנהגות הרגילה שלו.

קרייטון כתב אמנם מותחנים - משהו שמבקרי ספרות אוהבים לצחוק עליו - אבל בחר נושאים לא שגרתיים וטיפל בהם בעומק מחשבה מעורר השתאות.

למשל, כשאני אומר לאנשים ללכת לקרוא את "פארק היורה" אני עושה את זה גם בגלל שקרייטון הוא האיש שאחראי לכך שבעשור האחרון הצעצוע המועדף על ילדים בכל העולם הוא דינוזאור, אבל גם בגלל הספר עצמו. אני לא מדבר על הסרט. הסרט של ספילברג מרתק בזכות עצמו: הסרט הוא באמת על דינוזאורים. אבל הספר עוסק בתחומים אחרים ומתחיל בכלל באיש עסקים שמשקיע בביוטכנולוגיה ואומר לעצמו: מה אני אלך למצוא תרופה לסרטן ואיידס כשכה ברור לי שהממשלה תשדוד אותה ממני ולא יהיה אף אדם בעולם שיחשוב שאסור לה לעשות לי את זה. אני אלך על פארק שעשועים. אין אף פוליטיקאי שישדוד ממני את הפארק, ולפתח דינוזאור צריך להיות לא פחות מעניין מלפתח איזה תרופה. נושא הספר הוא "מה שיכול להשתבש, משתבש". שוב, ספקנות והמעטה בערך האדם אינם נושאים קרובים לליבי, אבל הכתיבה מרתקת.

לא קראתי את כל הספרים שלו, אבל אני ממליץ על כל מה שכן קראתי. אני מסכים עם גיא ש-State of Fear מאכזב מבחינה ספרותית. הוא דומה לספר מוקדם יותר של קרייטון Five Patients שמתאר את חוסר התוחלת של הרפואה הציבורית (מראה למה היא חייבת לקרוס ולתת טיפול רפואי גרוע כאחד) שאינו מותחן, אבל מאוד מעניין.

את קו-זמן, הספר שלו על צרפת בימי הביניים קראתי בערך חמש שנים לפני שקראתי את "עמודי תבל" של קן פולט. מעניין לראות שני סופרים גדולים עוסקים באותו נושא פחות או יותר. פולט הטלנובליסט מתאר בפרטי פרטים סצינות קרב, רצח ואונס, ועם זאת מתאר בצורה מביכה יחסי קירבה ואהבה - לא רק רומנטיים - בין בני אדם. קרייטון לא נוגע בזה בכלל, אבל מראה כבר על ההתחלה שאביר של ימי הביניים הורג בקלות מאבטח חמוש באקדח (כן, יש שם גם מכונת זמן). בחצי עמוד אתה קולט מה שפולט מנסה להעביר באלף עמודים.

קרייטון היה סופר ענק. אם המשפחה שלו תעשה מה שעשו ללודלום - שהתחיל לכתוב מיד עם המצאת הכתב ועדיין יוצא לאור - אני אשמח אפילו יותר מניצחון של חולדאי בבחירות היום.

כל ספרי קרייטון באמזון.