אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

אמריקני או אירופאי שהשתחרר מהצבא בשנת 1945 והלך לעבוד בכל מקום שהוא, יצא בשנות השבעים או השמונים לפנסיה שמפרנסת אותו היטב עד היום. מקום העבודה שלו - ובמיוחד החברות האמריקניות הענקיות - שילם לו בונוס שנתי פטור ממס בצורת מניות, ולמרות שמדובר במניות, זה עבד היטב. הסטטיסטיקה מספרת שהחל משנת 1945, בטווח הארוך, הבורסה תמיד עלתה. זאת אומרת, ברור שהי ושנים בהן הבורסה ירדה, אבל אם בוחרים טווחים של עשרים שנה, אז הבורסה תמד עלתה (כלומר, זה נכון עבור השנים 1945 עד 1965, 1951 עד 1971, וכו').

כך, כל מי שנולד אחרי מלחמת העולם השניה, גדל בתרבות שבה, כדי להזדקן עשיר, כל שצריך לעשות זקום עבודה מסודר בגיל צעיר. כמובן, אפשר לקרוא ספרים של קיוסאקי. אבל, כשלוקחים בחשבון שכדי לקרוא ספרים של קיוסאקי צריך ללמוד קרוא וכתוב, צריך לנכות מהרווח הפוטנציאלי שניתן להפיק מקריאת הספרים את עלות לימוד הקריאה והכתיבה, ייתכן מאוד שעדיף פשוט ללכת לעבוד ב-GM (או כל חברה אמריקנית אחרת). זה כרוך בהרבה פחות מאמץ אבל משתלם באותה מידה, אן לא יותר.

גם אני, אגב, עשיתי את השיקול הזה. כשנתקלתי לפני יותר מעשור באיזה כלכלן אמריקני (פרופ' בריאן קפלן, אתם מוזמנים לגגל. בחור שנון וחכם) שאמר שלדעתו כל אדם חייב שיהיה לו לפחות תואר ראשון בכלכלה, גיחכתי. במרחק שני לינקים משם הוא בוכה שיש לו רק חמישה תלמידים בקורס אקונומטריקה. אז שיגיד שהוא מחפש סטודנטים, ושלא יאיים.

זו פחות או יותר הסיבה למשבר היום.

נכון, הממשלות הן האויב של האזרחים שלהן.

עדיין, היה הרבה מאוד מה לעשות, ואני לא עשיתי.

למשל, חיסכון. נכון שחינכו אותי כבר מגיל צעיר לכך שהבנאדם שווה את ההשכלה שלו כפול כמות הכסף הפנוי שיש לו (אם מוסיפים לזה מחויבות לילדים, מקבלים את תמצית הגניוס היהודי. היה מוזר אם לא הייתי קולט את זה באיזה שלב בחיים). עדיין, כשיום אחד אמרו לי "לך תעשה קופת גמל" או חמור מכך "קבל ביטוח מנהלים". שמחתי.
לפני עשר שנים, סוכן ביטוח המנהלים היה יושב איתך עם אקסל, ואומר: הכסף שאתה חוסך יעשה שמונה אחוז בשנה והשכר של ךיעלה בכך וכך אחוז בשנה, ובגיל הפרישה יהיו לך כך וכך מיליונים. אני הייתי אומר לו: בהנחה שהממשלה לא תגנוב לי את הכסף הזה. שנינו חייכנו ואף אחד מאיתנו לא האמין שזה יכול להיות.

אז הנה, זה קרה.

מה הייתי צריך לעשות, זה לחסוך לבד, מהנטו, בלי קשר לכל הביטוח מנהלים וכל זה. אז סבבה, חסכנו (בצורת משכנתא על נכס שהשביח יפה מאוד ושמימשנו להנאת כל הצדדים) ואנחנו ממשיכים. נשאלת השאלה: למה להמשיך עם הביטוח מנהלים ולמה להתרגש מכך שהממשלה הולכת להלאים את כל החסכון הפנסיוני במדינה (כלומר: להעלות מיסים בצורהמטורפת, כזו שאפילו בייגה ורבין היו יכולים רק לפנטז עליה)?

אני חוסך בביטוח מנהלים כי כולם עושים את זה. אני משוכנע שבגיל הפרישה לא אראה מהכסף הזה שקל (למרות שעל האקסל של סוכן הביטוח המספרים נראים חבל על הזמן). אבל, אם כולם חוסכים, ואני מכיר אנשים שכבר יצאו לפנסיה עם סכומים יפים, קשה להיות משוכנע שעוד עשרים שנה הכסף ייעלם. מה שאני עושה, זה לחסוך, ומקסימום - הלך הכסף.

בקיצור, אני ארויח מהחיסכון שלי אולי חמישית מהתשואה הנקובה: מה שבידי הממשלה קרוב לוודאי שיישדד ממני; מה שאני חוסך בצורת נדל"ן יולאם מתישהו גם כן; אצטרך בקור אפיק חיסכון חדש, ולקוות ששלושת האפיקים יחד יצליחו להשיג משהו, איכשהו.

אני לא נכנס כרגע למה שמדינת ישראל צריכה לעשות כדי להציל את הפנסיה שלי (להפחית דרמטית מיסים על הכנסה). בתזמון מצוין יש תיכף בחירות ולראשונה מאז קום המדינה, מפלגת העבודה לא רצה לכנסת (או שתרוץ ותקבל חמישה מנדטים, זה אותו הדבר). מי שרוצה את הקול שלי, צריך לדבר פחות על הפלסטינים (ובו-זמנית להרוג יותר מהם, זה לא סותר) ולדבר יותר על הכסף שלי.