אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

לפני שנים רבות היה מקובל לחשוב שמחנות הימין והשמאל בישראל זהים בגודלם ומי שתרכיב את הקואליציה לא תהיה דווקא המפלגה הגדולה ביותר, אלא זו שתצליח לשחד את המפלגות הקטנות. חוק בחירה ישירה דווקא ביסס את העיקרון הזה, משום שהקטין את שתי המפלגות הגדולות ("אם אני מצביע ביבי, חבל להצביע גם עבור הליכוד, ואולי כדאי לתת את הקול השני לאיזו מפלגה שקולעת יותר לטעמי"). אלא שמאז הוחל החוק - 1996 - קרו שני דברים: א. שרון זכה בבחירות 2001 ב-65% מהקולות. אמנם זו לא היתה חוכמה כה גדולה (המתמודד השני נהג באווילות עיקבית) אבל לראשונה נשבר המיתוס של שיוויון בין שני המחנות. ב. שרון טישטש את ההבדלים בין שתי המפלגות כשהקים את קדימה. בכך, מוטט את הליכוד ב-2006 וימוטט את העבודה ב-2009. השאלה הרלוונטית היום אינה היחס ליכוד:קדימה:עבודה (למרות שיחס:4:3:1 נשמע לא רע בכלל) אלא איזו קואליציה ירכיב הליכוד בפברואר. נתון שאת קדימה ואת ישראל ביתנו * אפשר לקנות בכסף ללא צורך להתגמש על עקרונות כלשהם. מצד שני, נתון גם שישראל זקוקה לכל כך הרבה רפורמות, בכל כך הרבה תחומים, שנדרשת לליכוד קואליציה צייתנית שתצביע למה שיגידו לה וישמעו ממנה רק כשהיא באה לקבל את הצ'ק בסוף החודש. לכן, השאיפה של הליכוד צריכה להיות 61 מנדטים. אם זה קצת מוגזם, אז לפחות שתהיה 48 מנדטים (ההישג הגדול של הליכוד מעולם, ב-1981). אם יקבל 48 מנדטים, יוכל לתמרן בנוחות בין מקבלי השוחד למיניהם. האתגר של הליכוד הוא לשכנע עוד ועוד בוחרים - מעבר ל-36 המנדטים המדוברים - שכדאי להם מאוד להצביע עבורו. * לאחרונה קראתי שליברמן נכנס לקואליציה עם קדימה תמורת 300 מיליון שקל במסווה של "מכון מחקר לים המלח" בראשות ח"כ אסתרינה טרטכמן (זו שהתפרסמה בפרשת זיוף התואר השני).

 

תודה למי שהעמידו אותי על טעויותי.
עדכון 2/12: תודה על הלינק.