| |
אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית
שטייניץ, תוריד מיסים |
כינוי:
אבי בן: 57
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
דצמבר 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | | 28 | 29 | 30 | 31 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2008
הליכוד לא צריך לפחד מהתדמית האולטרא-ימנית שקיבל השבוע
ההתנגדות המפורשת שגילה נתניהו כלפי נבחרי מנהיגות יהודית בתוך הליכוד מבטאת חשש ליכודניקי ידוע, לפיו, אם הליכוד יהיה ימני מדי הוא יבריח את מצביעיו המתונים.
החשש מפני ימניות-יתר הוא עתיק יומין. מקורו בימי החרם שהטיל בן גוריון על תנועת החירות, חרם שמשמעותו היתה שמי שמבטא דעות אסורות לא מתקבל לעבודה בממשלה ובהסתדרות. מעולם לא היה לחשש הזה דבר וחצי דבר עם העמדות הימניות עצמן. החשש הזה שינה את יעדיו בשנות השמונים, במערכות הבחירות בהן היה תיקו בין הליכוד למערך ("מערך" ולא מפלגת העבודה; זה שמפ"ם פרשו מהם לא שינה אצלם שום דבר). בתקופה ההיא, הליכוד לא הצליח לומר לבוחר מה בעצם ההבדל בינו לבין המערך (וזה היה העונש על השלום עם מצרים, החלת מס-ערך-מוסף וכישלון פירוק מדינת-מפא"י). מכיוון שלא הצליח לומר מהו, הליכוד אמר מה הוא לא, ונכשל בקלפי.
מזל שהיו אוסלו והאינתיפדה השניה.
מנהיגות יהודית היא היום הגוף הימני היחיד שמבטא עמדה ימנית ברורה: צריך לפרק את הרשות הפלסטינית. (האיחוד הלאומי הוא תנועה מגיבה שרוצה לשמור על היישוב היהודי ביהודה ושומרון בלי לפתור את הבעיה מהשורש. "עוד דונם ועוד עז" זה נחמד אם אין לך מדינה וצבא. אם יש לך - זה אנכרוניזם.) אלא שמנהיגות יהודית היא תנועה שעוסקת בתיאוריה. היא לא עוסקת בשאלה איך להשיג את המטרה אותה היא רוצה להשיג.
מזל שיש מי שעוסק במתן תשובה לשאלה הזו. ד"ר אורי מילשטיין, שאמנם סמוך על שולחן הליכוד אבל לא קיבל גושפנקא רישמית כלשהי, הוא היחיד שאומר - לא כל שכן פיתח את הרעיון הזה לעומק ולאורך זמן - שהבעיה של ישראל היא הצבא הירוד שלה. יתרה מזו, נתניהו עצמו נוכח בכך כשניסה לפני עשור ליזום עימות עם הרשות הפלסטינית ולעצור את תהליך אוסלו. הצבא שלו דפק אותו כשלא הצליח לבצע את מה שהוטל עליו, ונתניהו נכשל.
הלאה. בבחירות האישיות שהיו בין ברק לשרון, שרון לקח שני-שליש מהקולות. כלומר, המצב בישראל הוא כזה, שניצחון במלחמה עם הפלסטינים הוא נושא שגורף אחריו מספר קולות חסר תקדים. שני-שליש מ-120 חברי כנסת הם קצת יותר מ-61 מנדטים. אפילו מפא"י, בימים שהיתה שולחת עולים חדשים עם פתק "א" לקלפי, לא השיגה את זה.
אוקיי, זו היתה הקדמה ארוכה, עכשיו לתכלס.
הצלחתה של מנהיגות יהודית בפריימריס בליכוד הסבה את תשומת הלב מהכלכלה לבטחון. הליכוד מנסה להתנער מכך. אני חושב שהוא לא צריך. הליכוד יכול בקלות לעקוף את מנהיגות יהודית ולהסיט את הדיון מהמטרה עצמה, לאמצעים להשגתה. לשם כך על הליכוד להפעיל ממשלת צללים - כל מי שהוא מייעד להתעסק בזה - בוגי יעלון, עוזי דיין, וכו' - ולפרט איך הוא הולך לשקם את צה"ל ולגרום לו להתחיל לעבוד. עבודת מטה מעמיקה לא רק תחסוך למדינת ישראל זמן אחרי הבחירות, אלא תבדל את הליכוד ממתחריו באופן חד. אף מפלגה בישראל - לפחות לא בשני העשורים האחרונים - לא הצליחה להפעיל ממשלת צללים ולהציג לבוחר תכנית מפורטת (אולי מרצ ב-1992 עשתה את זה ושיחקה אותה בקלפי).
יש פה לא מעט עבודה לעשות, אבל לדעתי יש פוטנציאל לרווח אדיר.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
