מדד ירד בדרום ספרד. הקניה השבועית בסופרמרקט תרד מ-500 שקלים ל-497. היפ היפ.
דפלציה זה דבר טוב כי זה מכריח אותי להתייעל אל מול ההכנסות הקטנות. (למעשה, כולנו חיים מדי פעם בדפלציה: בכל פעם שההכנסה יורדת (נניח, עקב פיטורים) ואנחנו חותכים בהוצאות, אנחנו חווים דפלציה.)
זה טוב גם כי כח הקניה שלי גדל.
כמובן, דפלציה לא נעשית בהתנדבות. מי שמוריד את מחיר המוצרים שלו עושה את זה כדי שהלקוחות שלו לא יעלמו. לדוגמא, לפני כמה שבועות התקשרו אלי מחברת הסלולר והעבירו אותי למסלול זול בעשרים אחוזים מזה שנמצאתי בו.
אלא, שיש הוצאות שמחיריהן לא יורד כשהמדד יורד.
אלה הוצאות על מוצרים שמי שמוכר אותם לא חושש שהלקוחות שלו יברחו ויקנו אצל המתחרה.
יש רק גוף אחד כזה שלא פוחד מתחרות: המדינה.
מחירי חשמל, ארנונה ומים מסופקים על ידי המדינה בלי שתהיה לאף אחד מאיתנו האפשרות להגיד "אוקיי, חצי שקל לקילו-וט-שעה זה קצת הרבה בשבילי, אני עובר ספק".
אני מציע שהמתמודדים לכנסת הבאה יודיעו שיחוקקו חוק שיכריח את המדינה להצמיד את מחירי השירותים שהיא נותנת גם למדדים שליליים.
מילה טובה למדינה: החל מהחודש הבא נשלם כולנו מעט פחות מס הכנסה. הכי שיחקו אותה ה"עניים": יהיו עוד אנשים שיפסיקו לשלם מס הכנסה כליל.