אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

קניתי את הספר הזה בקיץ וקראתי אותו בספטמבר, במהלך התמוטטות וול סטריט.

הספר חוקר מספר ציויליזציות שהתמוטטו ולא הצליחו להשתקם. כמה מהציויליזציות האלה הושמדו לחלוטין, עד אחרון אנשיהן, אחרות איבדו יותר מתשעים אחוזים מאוכלוסייתן ולא הצליחו לחזור לעצמן, אחרות נכחדו כשאיתרע מזלן והן פגשו באדם הלבן דווקא בעת שקיעתן לא נותר אלא לנחש מה היה עולה בגולרן אילו פגשו בו כשהיו בשיא כוחן.

כיאות לסופר זוכה פוליצר - אמנם לא על הספר הזה - הספר קולח, מובן ומהנה מאוד לקריאה, על אף הנושא הקשה.

דיימונד קובע כי הסיבות להתמוטטות של ציויליזציה הן השחתת הסביבה, שינויי אקלים, קירבת ציויליזציות ידידותיות, מגע עם ציויליזציות עוינות וההתמודדות עם כל אלה. ההתמודדות עם ארבע הסיבות הראשונות מוגדרת כסיבה בפני עצמה, משום שיש על פני כדור הארץ סביבות כה תומכות, עד שלא נשקפת לציויליזציה כל סכנה.

תיאורי ההתמוטטות מחרידים. דיימונד מתאר בפרוטרוט התמוטטות של שלוש ציויליזציות: הויקינגים בגרינלנד והאנסזי בדרום-ער ארצות הברית, שנכחדו עד אחרון אנשיהם, ותושבי האי פסחא שאוכלוסייתו התמוטטה משלושים אלף אנשים לאלפיים בלבד. באי פסחא יש ראיות לכך שההתמוטטות לוותה ברעב שהיה כה כבד עד שהוביל לקניבליזם; בגרינלנד לא קשה להבין שאם אין לך מספיק אוכל ואמצעים לחימום אתה פשוט קופא למוות; תושבי דרום-מערב ארצות הברית נואשו מלנסות ולשקם את הציויליזציה שלה וכנראה נטשו את המקום עד אחרון האנשים.

בתום הדיון בציויליזציות שהתמוטטו דיימונד מתאר ציויליזציות שנקטו מדיניות שתאפשר להם להתמודד עם חמשת הגורמים להתמוטטות. התיאורים אינם מלבבים. כך למשל, תושבי ניו גיני חיים בסביבה טרופית שופעת בה האוכל גדל פחות או בעצמו ו"חקלאות" משמעה ניקוז המשקעים הרבים, והעדפת צמחים מסוימים על פני אחרים. החיים שם כל כך לא מאתגרים עד שהתרבות שם לא התפתחה מעבר למה שקוראים בעולם החדש "תקופת האבן". פשוט אין צורך שבשום דבר מעבר למה שהטבע, וטכנולוגיות עיבוד עץ ואבן מסוגלים לספק. תושבי אחד האיים שהתנאים בו דומים מאוד לאלה של האי פסחא מצאו דרך מקורית לוודא שהאוכלוסיה לא תגדל יתר על המידה: רצח תינוקות והתאבדות מרצון. אם שנת שפע מסוימת גוררת ריבוי הריונות, הם רוצחים את התינוקות העודפים. אם שנת שפל מסוימת גוררת מחסור באוכל, הם מעודדים בני שכבת גיל מסוימת להתאבד. באופן הזה, הם שורדים כבר שלושת אלפים שנה. יפן וסין הן הדוגמאות הבאות של דיימונד, שנקטו משטרים קולקטיביסטיים חמורים כדי לשלוט בשימור הסביבה ולמנוע התמוטטות.

לסיום, דיימונד אומר במרומז שלדעתו העולם הראשון צריך ללמוד מהציויליזציות האלה אם ברצונו לשרוד.

מה שחסר בספר, זו השוואה לעולם הראשון.

היו כמה וכמה ציויליזציות בעולם הראשון שהיו בסכנת הכחדה. משערים שתרבות האינדוס נכחדה משום שלא שימרה את הסביבה בה חיה. כריתת כל העצים בעמק האינדוס פגעה בפוריות האדמה וגררה רעב שחיסל את האוכלוסיה. כידוע, תרבות האינדוס המתקדמת - יחסית לתרבויות אחרות - פשוט השתלטה על תרבות מסופוטמיה. תרבות מסופוטמיה החזיקה מעמד יותר מאלף שנה, שעד שהובסה בידי פרס, וזו בתורה על ידי אלכסנדר הגדול. השינויים הדרמטיים האלה לוו כמובן בהכחדות אוכלוסיה, אבל ניתן לומר שמרכז אסיה והמזרח התיכון היו מיושבים ופורחים ברציפות מימי קדם עד היום. יוון כידוע, היא ערש התרבות האירופית. אני לא טוען, חלילה, שהתרבות האירופית אינה רצחנית. עוד הרבה לפני שאירופה יצאה לכבוש את שאר העולם, היא ניהלה מלחמות עקובות מדם בינה לבין עצמה. בניגוד לציויזציות העולם השלישי, היא מעולם לא חוותה השמדה של תשעים אחוז של אוכלוסייתה, ועל אף רצחנותה, היא מעולם לא נדרשה לרצח תינוקות ולא הגיעה לידי קניבליזם.

כשדנים בתולדות העולם הראשון לפי קנה המידה שהגדיר דיימונד, אני חושב שהמסקנות הן:

כשנעצבים על כך שהויקינגים בגירנלנד קפאו למוות, צריך לזכור (ודיימונד מתאר זאת בפירוט) שזו היתה ציויליזציה רצחנית שטוב שאינה קיימת היום. תושבי האי פסחא פיתחו טכנולוגיית עיבוד אבן יפהפיה (המתוארת בספר בפירוט מענג לקריאה) אבל אם סופם היה שאכלו אחד את השני, טוב שהם נכחדו.

אני לא אומר שצריך להתעלם מכך שציויליזציה מסוימת נכחדה כי היא חיסלה לעצמה את כל האוכל, ושציויליזציה אחרת לא נכחדה כי היא משמרת את היערות שלה. גם אני מאוד אוהב את הפיקוס שבגינה שלי, אבל בה בעת הולך להוריד פיקוס אחר ולשים במקומו איזה אבוקדו או מנגו. קצת פחות קליטת דו-תחמוצת פחמן מהאטמוספירה, אבל גם קצת יותר אבוקדו (או מנגו, יש לנו עד האביב להחליט).

לדעתי, כל מה שאינו העולם הראשון הוא אנקדוטה.