אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

שישה ימים אחרי תחילת הקרבות בעזה אני יותר ויותר משוכנע שזו באמת מלחמה נגד ביבי (קרדיט על הניסוח). אני לא רואה שיש יעד אחר למלחמה. לכאורה, המלחמה היא נגד החמאס, שהרי החלה בקול תרועה: בקרב ביום שבת הושמדו 300 מחבלים, בקרב ביום ראשון הושמדו המנהרות דרכן הצטייד החמאס. כל שנותר הוא להכנס לרצועת עזה ולהכות באויב ההמום.

אלא שמאז יום שבת נתגלה כי שתי המתקפות האויריות הכבדות ביותר עד כה הן צל חיוור של יכולת העבר של חיל האויר. שמונים הגיחות של יום שבת, וארבעים הגיחות של יום ראשון הן בדיחה יחסית למבצע מוקד ממלחמת ששת הימים, בו סיפק חיל האויר ארבעה גלי-התקפה ביום אחד, בגדול שבהם היו 167 גיחות. במלחמת שלום הגליל תקף חיל האויר את 19 הסוללות הסוריות כשהוא מפיל במקביל 100 מטוסים סוריים. האנלוגיה העזתית לשתי הדוגמאות האלה היא השמדת כל מצבורי הטילים, אתרי השיגור ועמדות החמאס וחיסול כל מנהיגיו. לא רק שהיעד הזה לא הושג, לא נעשה ניסיון להשיגו מעבר לשתי ההתקפות בשבת ובראשון. בנוסף, צה"ל נמנע לחלוטין ממלחמה קרקעית. מבצע מוקד בששת הימים הספיק כדי לשבור את מטכ"ל הצבא המיצרי כך שיורה לכל חיילו בסיני לסגת למצרים, מה שקל על קרב היבשה של צה"ל. אני מאמין שביום שני השבוע מתקפה קרקעית של צה"ל בעזה היתה מצליחה באותה מידה. אבל, מכיוון שלא היתה מתקפה כזו, נראה לי שהלקח העיקרי ממלחמת לבנון 2006 הוא לצה"ל אין זרוע יבשה.

לאור שתי עובדות אלה: ישראל סיימה את המתקפה האוירית שלה, ואינה מתכוונת לבצע מתקפה קרקעית, אפשר לקבוע שמבחינת ישראל אפשר לסגור את המלחמה, להגיע להישג כלשהו עם חמאס, ולחזור לשיגרה.

הלוואי שאתבדה.

מה שקורה מאז יום שני, זה שהחמאס התאושש, התחיל להפעיל את מערכי הטילים שלו ועושה לדרום הארץ מה שחיזבאללה עשה לצפון לפני שנתיים וחצי. התשובה של מדינת ישראל - שהיום נציג שלה אמר בערוץ עשר שאין סיבה להתרעם על כך שהאזעקות לא עובדות בבאר שבע, הרי עד השבוע אף אחד לא ידע שלחמאס אמצעים וכוונה לירות לשם (למרבה הבושה, הבנאדם היה מג"ד שלי; היום הוא אל"מ בפיקוד העורף).

אז לפני שנתיים וחצי למדו אזרחי הצפון שאפשר לחיות חמישה שבועות תחת טילים.

היום לומדים את זה תושבי הדרום (ותכלס, מה הנזק, שמובטלי אופקים לא יילכו לחתום בלישכה? שיישבו בבית ויעזרו קצת לאישה).

רק חסר לנו שהחמאס יחליט להעביר את המלחמה לשטחי האויב וידליק מחר - יום שישי - את ירושלים. אין מצב שאני הולך למיסגד מחר.

מה שנדרש כדי להכריע את החמאס ולהשמידו זה דברים שצה"ל היה מסוגל פעם לעשות והיום לא רק שהוא לא מסוגל, אלא נראה לי שכבר לא מלמדים את זה שם, שחס וחלילה לחיילים לא ייכנסו רעיונות לראש.

טבעי לסיים מאמר כזה ב"גורלנו נחרץ". אני מקווה שאני טועה בענק.