אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

בשבוע וחצי האחרונים, צה"ל:

ב-2006 צה"ל נכשל כשלון חרוץ. הוא נכשל כי אינו צבא מקצועי וכי לאף אחד ממפקדיו ומהפוליטיקאים שממונים עליו אין ידע צבאי שמאפשר תוצאה אחרת זולת כשלון. העניין הוא, שלכמעט אף אחד במדינה הזו אין את הידע הזה, לכן, הביקורת על צה"ל לא היתה על שלא השיג את התוצאות להן התחייב, בראשן הפסקת ירי הטילים על אזרחי ישראל. הביקורת היתה על ריבוי החיילים שנפלו בקרב.

בגלל שזו היתה הביקורת על הצבא ובגלל שמה שמניע את צה"ל זה "מה יגידו", הדבר היחיד אליו נראה שהוא התכונן מאז 2006 זה הקטנת מספר החיילים שנופלים בקרב. זו הסיבה לכך שלקח שבוע להוציא לפועל את המתקפה הקרקעית וזו הסיבה לכך שהיא מתנהלת כל כך בעצלתיים.

מכיוון שצה"ל פועל כפי שהוא פועל, הוא נכשל בהפסקת ירי הטילים. למזלנו, חמאס מצ'וקמק מחיזבאללה ולכן אינו יורה מאתיים טילים ביום.

למזלה של מדינת ישראל, יש לכשלון של צה"ל פן חיובי אחד: עליה תלולה במספר אזרחי האויב שצה"ל הורג. שישים שנה הלכו פה על קטע של "אזרחים לעולם אינם אויב". זה לא עשה לנו יותר מדי טוב. אם אנחנו רוצים אי פעם לנצח את האויבים שלנו, המודל לחיקוי שלנו צריך להיות הירושימה ודרזדן, לא פחות. אזרחי אויב הרוגים אמנם אינם המטרה אלא האמצעי ובעצמי אמרתי כבר בעבר שהרג אזרחי אויב מצביע על חוסר מקצועיות יותר מכל דבר אחר * , אבל אם נצחון במלחמה כרוך בהרג אזרחים, הרי שההרג מבורך. לא צריך לפחד ממנו ובטח לא צריך לזקוף אותו לחובתנו. אם הצבא לא מסוגל לשמור על המדינה, אז לפחות שיתקע את האויבים שלה.

 

 

* מה שאמרתי זה: הבעיה היא שירי על אזרחים מכשיר אותך... לירי על אזרחים נוספים ולא לירי על מחבלים. שלא תחשבו שנהייתי סמולן, או משהו.