אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

 אסף ענברי הוא חוקר ספרות המניב תובנות מופת כמו זו:

באותו מאמר הוא מתעכב על תכונה מסוימת של הסיפור העברי, שנקראת "המספר האימפרסונלי". בפרקי אבות, למשל, נהוג לציין ביבליוגרפיה פיקטיבית של סיפור מסוים כמשהו שאיזה רב שמע מרב אחר ששמע אותו מרב שלישי. מטרת התופעה הזו אינה להעלים קרדיט ממי שמגיע לו, אלא לציין לקורא שלא כל כך חשוב מי אמר למי והאם הסיפור התרחש באמת, מה שחושב זה שמדובר בתובנה ניצחית שכדאי להשקיע בה תשומת לב. אני ממליץ לקרוא כל מה שאסף ענברי כתב (עוד פנינה שלו על כתיבה תכליתית: "טולסטוי אינו מחסנאי").

לעניינינו.

אתמול אמר לי אביתר בן צדף (שפע מאמריו על עופרת יצוקה) שעופרת יצוקה - שעלתה חמישה מיליארד שקלים - היתה קמפיין הבחירות היקר ביותר בישראל אי פעם. היום הוא כותב ששמע את זה מאורי מילשטיין. "אמר רב אביתר, אמר רב אורי". אתמול נקלעתי בטעות לכנס שבו הח"כ המיועד של "קדימה" נחמן שי אמר שלנצח את החמאס זה עניין של מאות שנים. מאה שנים לחלק לארבע זה עשרים וחמש מערכות בחירות, כפול חמישה מילארד שקל... הכלכלנים של צה"ל, שמערימים על מדינת ישראל כבר עשרות שנים,  בטח מתפקעים מצחוק ואומרים שזה כסף קטן. אותי, כמי שמשלם את המיסים שהולכים על ההבלים של נחמן שי, זה פחות מצחיק.

עוד אצל אביתר, הסטיקר הבא:

אחלה רעיון, אבל הסטיקר לא מדויק.
תינוק ישראלי שנוסע במשהו נחות מבוגבו? מה יעזור לאמא שלו שהצילו לה את התינוק מקסאמים אם פדיחה להכנס עם דבר כזה לבית קפה (במקרה של אמיר, חנויות סיגרים (לאמיר לא היה בוגבו))?