כשיצאו לעופרת יצוקה, ליבני וברק בסך הכל רצו לעבור את הבחירות בשלום. הדבר אמנם לא יצלח בידם, אבל למדינת ישראל בכל זאת יצא משהו טוב.
איזה בלוג שאני קורא מפנה למאמר שנכתב על-ידי איזה קונספירטור שטוען שישראל מכינה תכנית לכיבוש לבנון וסוריה במלחמת בזק אחת. המאמר טוען שישראל הכינה לשם כך תכנית בשם "שילוב זרועות שלוש". השם מציין כנראה את אי-יכולתה של ישראל לקיים קרב משולב. נראה לי שכבר היה עדיף לקרוא לתכנית "אום כתף שתיים" ולהשיג בכך שתי מטרות. אחת, להזכיר לעולם שהיתה פעם אחת שישראל כן הצליחה לקיים קרב משולב; השניה, להזכיר לכולם שישראל היתה צריכה לכבוש את אום כתף - ואת סיני - פעמיים, לפני שמצרים פשטה רגל והיתה חייבת ללכת להסכם שלום; השלישית, להזכיר לכולם שכנראה שנצטרך לכבוש את אום כתף שוב, אם וכאשר לא נצליח לעצור את הברחות הנשק מסיני לעזה באמצעים פחות דרסטיים (נניח, עופרת יצוקה מוצלח).
במפה: שילוב זרועות אפס, בערך שנת אלף לפני הספירה. באופן תמוה וארכאי, איזה מלך ג'ינג'י שם החליט שכדי להגן על ירושלים צריך להרחיק קצת את האויב ממנה.
הקונספירטור מהמאמר ההוא ממשיך ואומר שמה שלבנון צריכה לעשות זה לשלב את חזבאללה לתוך צבא לבנון. זו תכלית המאמר שלו, ואם אכן כך הדבר, היה כדאי שישראל תשפר קצת את יכולות צבא היבשה שלה. לנסוע מנחל עוז לסג'עיה זה כמעט ארבעה קילומטרים שלמים של רגישות ונחישות, אבל לא תמיד זה מספיק.
עם זאת, גיגול קצר היה יכול להרגיע את החיזבאלון. לפני שנה קיים צה"ל את שילוב זרועות שתיים,
עליו נאמר, בניוספיק הייחודי של צה"ל: "מצאנו כאן ממשק למבחן התוצאה בשאלה האם הדברים מתחברים לבסוף למעשים בשטח". די במשפט הזה לבדו כדי להבטיח לחיזבאללה שצה"ל לא הולך להפתיע אותו מתישהו בשנים הקרובות.