אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

פיליפ רות, הקנוניה נגד אמריקה.

 

הספר תורגם לעברית לפני שנה וחצי, וכבר נכתבו עליו שפע מאמרים בעברית (ראו מטה). הסיפור, בתמצית, הולך ככה: בבחירות לנשיאות ארה"ב ב-1940 רוזוולט מפסיד. הנשיא החדש אינו רק ימני בדלן, אלא שהוא מכונן ברית עם גרמניה הנאצית. ארה"ב מוציאה לפועל צעדים אנטי-יהודיים שאמנם אינם דומים לאלה שקרו במציאות בגרמניה הנאצית, אבל מתחוללים פוגרומים, קרבות בין האף-בי-איי למאפיה היהודית של ניו ג'רסי, ועוד מטעמים.

הפן הפוליטי הזה, של "מה, אמריקה טוטליטרית?" נדון בהרחבה במאמרים המלונקקים. אז כן, היא טוטליטרית וומה שיפה זה שרות מייחס לאמריקה הפרו-נאצית מעשים שבפועל בוצעו על-ידי משטר רוזוולט. במשפחה היהודית מניו ג'רסי, גיבורת הסיפור, יש מי שמתנדב לצבא קנדה כדי להילחם בגרמניה הנאצית, יש מי ששולח כסף לבנק בקנדה, למקרה שיצטרך לברוח לשם ויש מי שפשוט עוקר לקנדה. אבל יש גם מי שנאלץ לנסוע למחנה קיץ לחינוך מחדש כמו שהיה גם בגרמניה הנאצית אבל היה גם אצל רוזוולט. יש מי שנאלץ לעזוב את ניו ג'רסי וללכת לגור איפה שהממשלה אומרת לו והצבא והמשטרה יורים במפגינים ממש כמו שהיה אצל רוזוולט (בעיר האוהלים בוושינגטון ב-1937).

לאורך כל הספר רות מראה שמצד אחד גיבורי הסיפור משתאים לנוכח התעצמות הטוטליטריות בארה"ב, ומצד שני מדובר כל הזמן בצעדים הדרגתיים מאוד שהאנשים פשוט מסתגלים אליהם, וממילא הם חיים בתקופה של שפל כלכלי ועיקר תשומת הלב שלהם מופנית למאמץ לגמור את החודש.

תיאור חיי היומיום של גיבורי הספר - גם עליו נכתב בהרחבה בביקורות בשפה העברית - מענג. רות כותב מצוין ובעושר רב על האופן שבו אנשים חיו אז. פרטים שאני אוהב במיוחד מניעים אותי בכיוון של "רגע, אז האבא הרויח 50 דולר בשבוע ושכר הדירה היה 47.50 דולר לחודש (לא כולל סובסידיה 15% שהממשלה נתנה לאזרחים עניים היקרים לליבה. Sub-prime, מישהו?) וכרטיס לקולנוע עלה חצי דולר. מה זה אומר במחירים של ישראל היום, 15 נטו לחודש?". המאפיה היהודית של ניו ג'רסי חביבה וענוגה כמו הצדדים היותר חנונים במשפחת סופרנו. מה שהם עושים זה לשלם עבור מישהו שוחד לאף-בי-איי ולפרוס לו את זה לתשלומים על-פני חצי שנה. הכי אלים שהם מגיעים אליו זה ליפול בקרב יריות מול פוגרום בחסות האף-בי-איי.

ביקורת בוושינגטון פוסט (שמתורגמת באחד הלינקים מטה) אומרת שהגדולה של הספר נובעת מכך שהאמריקנים משוכנעים שאצלם "זה לא יכול לקרות". רות מראה להם שלא רק שזה כן יכול לקרות, אלא שזה כבר קרה. לא יצא לי לקרוא הרבה ספרות שיוצאת נגד תקופת רוזוולט ונגד האידיאליזציה שנעשתה לטוטליטריות החשוכה שלו. אני גם לא חושב שאפשר לומר שרות כתב את הספר כדי להכין אנשים לקראת הדיקטטורה של אובמה. עדיין, הספר ממחיש עד כמה קל לא רק לדרדר מדינה לטוטליטריות, אלא - וכפי שאין ראנד אמרה, זו הרשעות הגדולה באמת - לעשות את זה כך שאנשים יהיו משוכנעים שלתת למדינה להחליט הכל בשבילם זה בעצם לטובתם.

הספר פשוט מצוין.

 

ביקורות בעברית: