העמדה האובייקטיביסטית בעניין משרד החינוך היא שמכיוון שאין למדינה זכות לומר לאזרח כיצד לחנך את ילדיו, אין למשרד החינוך זכות קיום. במדינה אובייקטיביסטית אין למדינה זכות כזאת ולכן אין מקום למשרד חינוך וכל אזרח רשאי לחנך את ילדיו כראות עיניו.
מדינת ישראל נמצאת במרחק מה מהחזון האובייקטיביסטי לעיל. אין בכך כל חדש, כמובן. אלא, שמשרד החינוך של ישראל עושה עבודה כל כך גרועה עד שאני תוהה מה היה קורה אם היו מבטלים את משרד החינוך היום.
משרד החינוך כבר הזיק לדור שלם של תלמידים כשהפך אותם לאנאלפביתים באמצעות שיטת ה
אוריינות (אוריינות היא שיטה ללימוד קרוא וכתוב ללא שימוש בניקוד. החילו את זה בכל הארץ למשך כמה שנים. לא עבד). בדומה לשיטת האוריינות, משרד החינוך מגדל דורות שלמים של ילדים שפוחדים ושונאים מתימטיקה, ועוד. *
אז כן, משרד החינוך במתכונתו הנוכחית הוא אסון. הוא אסון וצריך לעשות משהו דחוף בקשר אליו.
אלא שהמשהו הדחוף הזה - דו"ח דברת - הוא פתרון קיינסיאני. הוא אינו מחדש דבר ביחס למה שכבר היה במערכת החינוך לפני שלושים-ארבעים שנה (אני מציע לקרוא את המלצות הדוח בתחתי הקישור לעיל), הוא רק מציע לעשות את זה עם יותר כסף.
מכיוון שאני מסכים עם הטענה שאין במערכת החינוך כל תועלת לילדים - ולהוריהם - אני מציע לעשות ניסיון ולבטל אותה כליל למשך מספר שנים, נניח למשך ארבע שנות הכנסת הבאה עלינו לטובה.
אני מהמר על כך שמרבית ההתנגדויות להצעה שלי יסובו סביב תפקודה של מערכת החינוך כבייביסיטר ולא כמערכת שמקנה ידע, שלא לומר מחנכת.
מי שתוהה מה בכל זאת יעשו הילדים שלו ב-21 בפברואר בשמונה בבוקר, אני מציע לפטור ממס את כל מערכת החינוך הפרטי, זו שקיימת היום וזו שתקום כדי לענות על הביקוש האדיר שיווצר. הליכוד אומר שהוא רוצה למצוא תעסוקה למאה אלף מובטלי היי-טק ("פוטנציאליים" בספטמבר שעבר, מציאות עגומה בספטמבר הבא)? הנה פתרון שלא צריך לנהל ולתקצב: צריך פשוט לתת לאנשים לעשות כרצונם.
* אני מחפש ספר "אלפוני" בשביל אמיר. הוא התחיל לקרוא לבד ובגלל שהוא נחשף כמעט אך ורק לטקסט בלי ניקוד, הוא אכן מנחש את מה שהוא קורא.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
