תגובות לכל כל מיני דברים שקראתי לאחרונה:
אברהם פורז: כדי להיפטר מהמצב האבסורדי בו שני ראשי מפלגות מכריזים על נצחונם בבחירות, יש לחזור לשיטת ההצבעה הכפולה (לכנסת ולראשות הממשלה) ולתת למפלגת ראש-הממשלה חמישה מנדטים בונוס. בשיטה הזו, היו עכשיו לליכוד חמישה מנדטים יותר ולקדימה מנדט אחד פחות. לדעתי האישית, "יציבות" היא שם קוד ל"פחות עבודה קשה לפוליטיקאים". הרכב הכנסת משקף את רצון הבוחר. בהחלט יתכן שקיום שתי מפלגות בגודל זה ועוד שלוש בגודל דומה (עבודה, ליברמן, ש"ס) משקף דווקא את הפחד של מנהיגי המפלגות להיבדל מהמתחרות ולומר לבוחר אמירה ברורה. לגבי הליכוד, למשל, אני מאמין שאם היה מחדד את המסר שלו - למשל בענייני כלכלה - היה מקבל בקלות ארבעים מנדטים.
ציפי לבני: "או רוטציה או אופוזיציה". אני בעד שתקבל את מבוקשה. לפני עשר שנים היא אולי היתה יכולה ללכת בעקבות לימור לבנת, או אולי נתניהו עצמו - שני השרים הכלכליים הטובים ביותר שהיו לנו מזה עשרות בשנים - אבל היום ברור שעשיה לא מעניינת אותה. היא לא רוצה לעשות כלום, אבל רוצה כבוד? שתתרפק על ימיה כשרת חוץ, ושתעשה את זה מהאופוזיציה.
ברית הזוגיות: (קראתי לראשונה אצל טליק) ה
(קראתי לראשונה אצל טליק) פרדת הדת מהמדינה זה אחלה, אבל צריך להיזהר שלא נקבל דת אחרת במקום. את היהדות ומייצגיה בכנסת לפחות אנחנו מכירים, כולל השטיקים שלהם וכיצד ניתן להתחמק מהם. העניין הוא, שמדינת ישראל מעודדת - באמצעות סבסוד אינטנסיבי - אמהות חד-הוריות. מכיוון שהסבסוד נעשה בכסף שלי, יש לי אינטרס שאנשים לא יתגרשו. אלה אנשים שאני לא מכיר ואין לי מושג איך החיים שלהם נראים ואם כן טוב או לא טוב שהם ישארו יחד. עדיין, מנקודת המבט שלי, עדיף שיישארו יחד משיהיו סמוכים אל שולחני. "ברית הזוגיות" מקלה על אנשים לבוא בברית הנישואים וגם לפרק אותה בקלות ובמהירות. הפחד שלי הוא שפירוק מהיר של ברית הנישואים יקרב את המשפחות המפורקות לקיצבאות למיניהן. הייתי רוצה שהחופש של אנשים להתחתן ולהתגרש כרצונם יהיה כרוך בחופש שלי לא לממן אותם.
בקיצור, אני בעד ברית הזוגיות רק אם היא כרוכה בביטול תמיכת המדינה באמהות חד-הוריות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
