אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

אני לא מבין כלום בשיווק עצמי. כן, אני יכול לספר אלפי סיפורים על איך שאת העבודה הראשונה שלי אחרי הצבא סידרו לי. גם את השניה סידרו לי. את השלישית כבר לא, אבל את הרביעית - כן.  אפילו את העבודה הנוכחית שלי, ואת כל הלקוחות שהיו לי כשהייתי עצמאי. יצא גם שסידרתי לאחרים. אני מאמין שבשוק שבו אני פועל, אם אתה טוב, כבר שומעים עליך. לי עצמי יש אינטרס לעבוד עם אנשים טובים, וכל זה. מתקבל מעין ווין-ווין של אנשים שכל מה שהם יודעים לעשות זה לעבוד. התאמה מושלמת לכלכלת המאה העשירית לפני הספירה...

אנשי הישוקק העצמי, לו היו יודעים לחבר שני משפטים ברצף, היו אומרים שזו בעצם קבוצת תמיכה.

ואכן, בשביל אנשים כמוני כתבו את גיליון שיווק עצמי של ליידי גלובס. אנשי שיווק עצמי גם מדברים במין דיאלקטיקה כזו שכשאני אומר שלא הבנתי תשעים אחוז ממה שהם מדברים עליו, הם אומרים שזה דווקא מחזק את זה שאני צריך לעשות יותר שיווק עצמי.

אז הלכתי ועשיתי.

כשמגגלים אין ראנד מגיעים אלי. גם כשמגגלים ריק רייט. וול, אפילו כשמגגלים אבי אהרן, מגיעים אלי. לא שזה טריויאלי: יש אבי אהרן מנכ"ל חברה שמוכרת זמן-אויר או משהו כזה. אין אותו בגוגל.

מצד שני, אין ערך על שמי בויקיפדיה.

קל להסכים עם אלה שאומרים שאי אפשר בלי שיווק עצמי. עם זאת, אני משתדל למקם את עצמי בחברת אנשים שמעשיהם מדברים בעד עצמם. תמיד יהיו משווקים שיאכלו את הפירורים שמשאירים אלה שבאמת עושים. סבבה. שייהנו.

מה היה קורה אם הייתי משווק את עצמי? הרבה דברים שלא קורים היום. אוקיי, אני מתחיל להשתכנע. אולי אפתח עוד איזה בלוג. נראה כבר.

 

ליידי גלובס, גיליון שיווק עצמי, פברואר 2009.