אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

התפקיד של שפה הוא לתאר את המציאות. אין לה משמעות בפני עצמה. מכיוון שכך, אם מישהו חושב, אומר או כותב משהו שמצליח לדעתו לתאר את המציאות, אז השפה שלו מוצלחת.

העובדה שיש אנשים שאני לא מבין מה שהם אומרים נובעת בראש ובראשונה מכך שאני לא מכיר את המציאות שהם מדברים עליה. אני כמובן לא טוען שבאופן עקרוני אני לא יכול להכיר את המציאות שלהם, אלא שכל עוד לא עשיתי את המאמץ הנדרש, לא אבין את המציאות ואת השפה. ירון לונדון מדגים זאת על תלמידי תיכון, אני נתקלתי בזה במילואים: החל מגיל מסוים, כשנפגשתי עם חיילים סדירים, לא הבנתי את השפה שלהם. כשקצת חקרתי לעומק, ראיתי שהשפה הזו מדברת על מציאות (התרבות הצבאית בימיהם) שאני באמת לא הכרתי. למשל, אני טענתי שתפקיד מפקד המוצב להיות שר החוץ שלו ולוודא שאף אחד מבחוץ לא יכול להכנס פנימה אם לא הוזמן במפורש. את המשפט הזה כולם מבינים. בשלב מסוים התחלתי לקרוא לתפקיד הזה "מנהל המוצב", ומישהו אצלנו דיקדק ואמר שמפקד המוצב הוא למעשה סמנכ"ל שווק). הסדירים לא הבינו את המושג, קראו לו בשם אחר (שאני לא זוכר) ושאנחנו לא הכרנו. "סדירים" אגב זה גם מילואימניקים, כל עוד הם צעירים ממך לפחות בעשור.
לסיכום הנקודה הזו, טבעי ורצוי שיהיו אנשים דוברי עברית שאני לא מבין אותם כלל. אם אני רוצה להבין, אני מתכבד לעשות את המאמץ וללמוד אותם.

ירון לונדון מתייחס בעיקר לאוצר המילים ולדיקדוק. למשל, באחד הפרקים הוא מראיין את מאיר שלו שאומר שעוד זמן קצר ההבחנה בין זכר ונקבה תיעלם מהשפה.
זה נכון, אבל לא ברור - גם לדעת לונדון ושלו בעצמם - האם אפשר להעריך את זה לחיוב או שלילה, ומכאן, האם יש לזה משמעות כלשהי.

לדעתי, כוחה של השפה הוא בראש ובראשונה ביכולת שלה להעביר רעיונות. לפי הקריטריון הזה, עברית היא שפה מוצלחת הרבה יותר מאנגלית, למשל. היתרון הלא-מבוטל הזה עשוי דווקא להגביר את כוחה של העברית. אני ארהיב ואומר שהאנגלית שמשמשת לעולם ההיי-טק והאינטרנט דומה לעברית (אני לא מדבר על "אנגלית של ישראלים") בכך שהיא פשוטה, ישירה ומתרחקת מצורות תחביריות מסובכות.