אנדי קסלר כותב על וולטר קרונקייט - שהגיש חדשות במשך שני עשורים ונהג לחתום שידור כל מהדורה ב"ככה זה" - שבניגוד למה שנטען, הוא לא מייצג את "כל מה שהיה טוב באמריקה" אלא להיפך, את שנות השבעים האיומות בהן האמריקנים היות תקועים עם אבטלה ואינפלציה וממשלה שחנקה כל יוזמה כלכלית.
"שנות השבעים היו מכוסות ערפל סמיך. אי אפשר היה להתקדם בחיים. שוק ההון היה תקוע וחלומות שנות השישים על הליכה בחלל התנפצו על קרקע הפיטורים, סגירת המפעלים והמהומות באיזורים מוכי אבטלה. אמרו לך שאם תהיה תלמיד טוב בית הספר, אולי תוכל לקבל איזו משרה זוטרה בחברה גדולה, ללבוש חולצה לבנה קצרת שרוולים ולבזבז עשרים שנות חיים על ניסיון להתקדם בעבודה, כדי שתוכל לקנות איזה בית קטן בפרברים, ללדת 2.3 ילדים ואולי יישאר לך כסף גם לאוטו... כי ככה זה.
למישהו אחר יש את כל הכסף ולך לא... ככה זה.
כוחות עליונים שולטים בחייך... ככה זה.
הממשלה מושחתת... ככה זה.
החברה מחולקת למעמדות, ואתה תקוע בזה שלך... ככה זה.
החלום האמריקני מת, נא לחזור לעבודה, עלוב שכמותך.
למזלי, ולמזל כלונו, וולטר קרונקייט טעה. אומרים שהוא היה האדם הכי אממין באמריקה? אין מצב.
...
היו אנשים שהחליפו את "ככה זה" ב"למה בעצם זה ככה?"
תוסיפו לזה קצת חומרה (טד הוף מאינטל), קצת תוכנה (ביל גייטס ממיקרוסופט), עוד כמה אנשים חכמים (סטיב ג'ובס מאפל, לארי אליסון מאורקל, ועוד אלפי אחרים) שלא הסכימו לעבוד עבור מישהו אחר בחברות הגדולות. הם יצרו את העתיד שלהם בעצם ולפתע הכח עבר מביורוקרטים צנטרליסטים בחברות שכבר מזמן הפסיקו למצוח, אליהם ומהם אליך ואלי.
...
המנטליות של "ככה זה" חוזרת היום. סיטבנק גדול מכדי ליפול... ככה זה. הממשלה צריכה להציל את תעשיית הרכב... ככה זה. המיסים עולים... ככה זה. פחמן דו-חמצני ירתיח את האוקיינוסים, לכן על כולנו לחיות בערים וללכת לעבודה ברגל... ככה זה. אנשים כמו רוברט רייך, פול קרוגמן ואל גור יגידו לך כמה תרויח, כמה ביטוח רפואי תקבל, כמה סיגון מותר לך לקחת, באיזו מכונית תנהג ובכמה מים תשתמש כדי להדיח את האסלה, כי... ככה זה.
וולטר קרונקייט הלך לעולמו אבל לא מת."
בבלוג זה
בכל הבלוגים
