אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

תגובה שכתבתי בקפיטליסט היומי:

 

 

אי אפשר לעשות משוהבכלכלה הישראלית בלי להתחשב בכך שהבוחר הישראלי לא מוכן לקבל קיצוץ בתקציב המדינה (בטחון, חינוך, רווחה, הבוחר אוהב את כולם במידה שווה) ומצד שני לא מעניין אותו מה עושה בנק ישראל.
כך, פרנקל הצליח לתקן את ביזבוז הכסף של רבין-שוחט ולהרים את המשק הישראלי להנחתה אצל נתניהו. נתניהו התיר לפרנקל להמשיך ולשמור על ריבית גבוהה, אבל הוסיף קיצוץ בתקציב. התוצאה: פרנקל הוא גיבור לאומי, נתניהו הפסיד ב-1999.
מה שעשה נתניהו תחת שרון ומה שיצא לו מזה - כולם יודעים.
היום, נכון שהאינפלציה שמחולל פישר מבאסת. אבל, מבאסת ממנה העובדה שנתניהו יודע שאם יקצץ בתקציב המדינה או יפחית מיסים הוא יותקף על חיבתו העזה לעשירים. ככלות הכל, אין הוכחה ניצחת יותר לקשרי הון-שלטון וסכנה קיומית מיידית יותר עבור עניי ישראל, מאשר העובדה שאם מס הכנסה יירד קצת, בחודש הבא אני אשלם אלף שקל פחות למס הכנסה.
אז לפני עשרים שנה הריבית הגבוהה הצילה את המשק הישראלי. זה כנראה יהיה נכון גם בעוד חמש שנים. מה בינתיים? במישור האישי: אפשר לחשוב על דרכים לעשות סיבוב קטן על ריבית הפריים הנמוכה. רק שצריך לעשות את זה בשקט, שהעניים לא יכעסו.