אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

מאוד מרענן לקרוא ספר שאינו מותחן, אבל הוא קולח וקריא. אני מבין למה תשע-מאות אחוז מהספרים שיוצאים לאור הם מותחנים - ואני חס וחלילה לא אומר את זה בביקורת - הקוראים התרגלו לקרוא אותם, הסופרים התרגלו לכתוב אותם, כולם נהנים ואף אחד לא זוכר שיש צורות ספרתיות עילאיות יותר. מאוד דומה למה שגוגל עשתהף אף אחד כבר לא זוכר היום שהאלגוריתם של גוגל בסך הכל מראה לה מה כולם מצפים למצוא כשהם מחפשים את המונח שאתה מחפש. גוגל הצליחה, ככה אומרים, לא רע בכלל. גם המותחנים הצליחו.
רק שיש עוד סוגים של ספרים, וכאמור, מרענן לקרוא ספרים מוצלחים.


קודם כל, הסיפור מעניין. אף אחד לא נרצח שם, שוםדבר לא נגנב ולא נשדד, אף אחד לא מולך שולל באופן שאנחנו לא פוגשים בחיי היומיום. עדיין, אכפת לך מהגיבורים, מעניין מה יקרה בעמוד הבא, וניכר שהעלילה מתוכננת כמו שצריך: אקדח שמופיע במערכה הראשונה יורה בשלישית, ואין פתרונות דאוס-אקס (אוקיי, יש אחד כזה ואכן חבל שהוא שם. זה פתרון להיבט הרומנטי של הספר והוא אכן ההיבט החלש).
במהלך הקריאה השוויתי את הספר לא פעם ליונה בודדה והיום איננו כלה, שניים מהספרים הכ טובים שקראתי אי פעם. אז לא, "חלומות פרטיים" אינו יונה בודדה. אבל הוא לוקח כמה אלמנטים ובראשם האדם נגד המציאות. כאמור, בלי אף אינדיאני או שודד רכבות שיסיח את דעת הגיבור, אנחנו מתווגעים לאדם שבניגוד לכל מה שהתחנך עליו, בחר לקחת את חייו בידיו. מדובר במהגר רוסי בלונדון של העשור האחרון, למי שחייב לדעת, אבל אני לא אוהב לתת ספוילרים אז אני אעצור כאן. אוקיי, אולי אני אוסיף שלונדון מתוארת באהבה גדולה, כיאה וכיאות.
באופן קצת נדיר בספרות בימינו, גיבורי הספר מתפתחים במהלכו. יש להם אופי והם משנים ומפתחים אותו כרצונם ובהתאם לתכליות שבחרו להשיג. אין כאן את רוחב היריעה של היום איננו כלה, אבל יש תיאורים נרחבים איפה שצריך. הסופרת בחרה להציג שני ניגודים: רוסיה עדיפה על אגליה; גברים עדיפים על נשים. עכשיו, קצת קשה לרמות את הקורא ולהגיד שלונדון היא מקום לא נעים במיוחד, אז הקטע הזה עבר לי מעל הראש. אבל הדמויות הנשיות בספר כולן מגוחכות. טובות לב כרשעות, סקסיות כחסרות מיניות, כולן כולן, עד האחרונה שבהן, הן דמויות נלעגות ומאוסות מחד וחיוניות להתקדמות העלילה מאידך. תיאור הסקס היחיד שאינו מעורר גיחוך, הוא סקס הומוסקסואלי. ללמדך שמסקס עם נשים לעולם לא יוצא שום דבר טוב. (אוקיי, נתתי עוד ספוילר; נקרא לזה שירות להומופוב קורא הספרים (אוקסימורון, אני יודע)).
לסיכום, מדובר בסיפור מרתק וקולח, הנגוע בבעיות האנגליות הרגילות.