אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

בגן של אמיר (טרום-חובה וחובה, גילאי ארבע-פלוס עד שש-פלוס) התחילו ללמוד את סיפורי המקרא. אמיר בא הביתה עם סיפורי בריאת העולם, אדם וחווה, אברהם ושלושת המלאכים, וביקש מאיתנו לשמוע עוד.

בחרתי לספר לו סיפורים על-פי העקרונות הבאים (כמובן, לא כל העקרונות מקוריים או אובייקטיביסטיים בהכרח):

- להתעלם מכל הסיפורים הלא-עבריים בתחילת ספר בראשית

- לתת פירוש אובייקטיביסטי למושג "אלהים"

- לספר סיפורים שיש להם התחלה-אמצע-וסוף

- לספר רק סיפורים עם סוף טוב (ומוסר השכל)

- בסיפורי מלחמה - לספר שמלחמה עדיף לנצח עם הראש ולא רק עם החרב

על אברהם סיפרתי רק את סיפור המלחמה בארבעה המלכים. מצאתי בקלות כמה מאמרים מצוינים. סיפרתי בשתי מילים שאברהם היה עשיר כי היה חרוץ, ושהיה אמיץ ורודף-צדק.

על יצחק ויעקב דילגתי וסיפרתי על הירידה למצרים רק כי אמיר הביע עניין ביציאת מצרים (ראה לאחרונה את החצי שעה הראשונה של "נסיך מצרים"). משה הצליח לנצח את פרעה כי:

- הצליח לשכנע את בני ישראל צאת מעבדות לחירות ולהפסיד לפחד מהמצרים

- בחר להילחם בפרעה באמצעות השכל ולא החרב כי לא היה לו צבא

נתתי פירוט של עמוד האש, מרכבות פרעה וקריעת ים סוף, כדי שתהיה קצת המחשה. ברור שאפשר להשיג מאמיר יותר הקשבה באמצעות סיפור מוחשי מאשר דיון בעקרונות מופשטים ובכלל הסיפור הולך לפי הקצב של אמיר ואין לו גירסה קבועה. עם זאת, כדאי שארשום לעצמי את עיקרי הסיפור ככה שלא אצטרך להיזכר תוך כדי הסיפור. אני מחפש את הספר "מיהושע עד שאול" של משה שמיר, שכיכב בילדותי (התמונה מתוך מאמר של אלי אשד).

 

מיציאת מצרים הגעתי חיש-קל ליהושע. הוא היה מצביא מאוד חכם שניצח כל אחת מארבע המלחמות שלו בשיטה אחרת.

אחר כך היו שופטים ("למדנו את זה בגן: אלה אנשים שאומרים לגנבים ולאנשים רעים אחרים איזה עונש הם יקבלו"). סיפרתי על אהוד, דבורה וברק (אבא: דבורה היתה מאוד חכמה. אמיר: מה, היא היתה חכמה כמוני?), גדעון (סיפור המלקקים) ושמשו (סיפרתי רק על האריה ושערי העיר עזה).

על שאול סיפרתי על מלחמת מכמש (מהזיכרון) ועל דוד וגוליית ("דוד זרק את האבן כל כך חזק שהיא נכנסה לגוליית לתוך המצח ועשתה לו בראש דברים גרועים והוא נפל על הרצפה מזה ואז דוד הרג אותו עם החרב של גוליית וכל הפלישתים ברחו").

באף סיפור לא הזכרתי את אלהים. אם אמיר הזכיר אותו (נניח בסיפור אברהם ושלושת המלאכים) אני מסביר שפעם אנשים לא ידעו מאיפה באות אליהם מחשבות ורעיונות ואומץ והם חשבו שיש דבר כזה "אלהים" שמדבר אליהם. את העבודה שהיו הרבה מלחמות אני מסביר בכך שתמיד יהיה מישהו שישמח לקחת לך את הבית והכבשים והגמלים והתאנים והענבים ("מה, הם כל הזמן שתו יין?") וכדאי שתדע להילחם, למקרה הצורך.