אובייקטיביזם - מטפיסיקה של תכלית

אני זוקף לזכות ג'ארד דיימונד (שעל ספרו "התמוטטות" כתבתי בעבר) את התובנה לפיה אין להתייחס לציויליזציות כנאורות יותר או נאורות פחות, אלא כאל ציויליזציות שהצליחו לשרוד או כאלה שהתמוטטו. מה שחיסל את הציויליזציות עליהן הוא כתב לא היה הפרימיטיביות שלהן (אפשר לחיות בתקופת האבן ולשגשג) אלא העובדה שהן התמוטטו.

האיטי התמוטטה. יש תיאור נרחב שלה בספר של דיימונד ויש חזרה על התיאור הזה במאמר של אן אפלבאום. אפלבאום מעניינת לא רק בגלל שהיא שוב צודקת (אני מכיר לפחות עוד אשה אחת שניחנה בתכונה הזו :) אלא בגלל שבספרה זוכה הפוליצר "גולאג" היא קבעה - אמנם לא במושגים שדיימונד משתמש בהם - שהציויליזציה הרוסית התמוטטה. לא רק המשטר הסובייטי פשט רגל, אלא החברה הרוסית עצמה. היום - עשרים וחמש שנה אחרי חיסול ברית המועצות - אנחנו יודעים להגיד שרוסיה לא התאוששה וככל הנראה כבר לא תתאושש.

זה מחריד, אבל למה זה מעניין?

ובכן, מתישהו במאה העשרים ואחת מדינת הרווחה תתמוטט. הרבה מאוד אנשים - גם בישראל - שכל חייהם אמרו להם שללכת לעבודה זה כמו לעבוד ולקבל משכורת זה כמו להרויח כסף, ימצאו עצמם מול שוקת שבורה. כן, אנחנו start-up nation והכל, אבל יש פה איזה מיליון אנשים - אם לא יותר - שלא בטוח שהייתי רוצה שיקרה להם מה שקרה בהאיטי או ברוסיה.

לא שאני מציע להמשיך ולפרנס את האנשים האלה. להיפך, מכיוון שידוע שהם הולכים להתמוטט משום שאינם מוסגל לעמוד ברשות עצמם, היה כדאי להציג בפניהם את המציאות האובייקטיביסטית המתרגשת עליהם בצורה קונסטרוקטיבית. אחת האפשרויות היותר מוצלחות לעשות את זה, לדעתי, היא לבטל את כל שירותי הרווחה של המדינה. למי שעובד אצל הממשלה ויש לו תשע-מאות ילדים, לא יעזור אם יפוטר לאלתר. אבל אפשר להחליט שהחל מהיום, לא יהיו יותר מענקי לידה ודמי ביטוח לאומי והמדינה לא תקבל יותר אף אחד למערכת החינוך. אני לא מדבר כרגע על ההשפעה המבורכת של הפעולה הזו על אנשים שהיו מתים שיתנו להם לחנך את ילדיהם בעצמם. אני מדבר על זה שאנשים שהם כבר דור שלישי למדינת הרווחה יוכרחו להתעורר ולהתחיל לחשוב על העתיד, בלי שיאלצו לעבור את כל מה שעברו תושבי רוסיה או האיטי.